טכנולוגיית ה'היפרלופ', אשר נסקרת באתר זה בהרחבה כמעט מיומה הראשון, רשמה ב-29 ביולי שיא חדש ואבן דרך משמעותית: חברת 'היפרלופ 1' הטיסה "תרמיל" שבנוי מאלומיניום וסיבי פחמן למהירות של 310 קמ"ש.
הישג זה מציב כעת את החברה מלוס אנג'לס בחזית המרוץ להגשמת חזונו של אלון מאסק למערכת תחבורה צינורית ומופחתת לחץ אשר בתוכה מתרוצצים תרמילים נושאי אנשים ומטענים.
הניסוי של 'היפרלופ 1' נערך במדבר בנבאדה בתוך צינור בקוטר 3.3 מטרים שאורכו כ-500 מטרים, ולדברי אנשי החברה, אשר מגובים לכאורה בסרטוני וידאו שהם צילמו ושיחררו, התרמיל שלהם – שאותו הם מכנים XP-1 – הגיע למהירות של 310 קמ"ש בעת שהוא מרחף "ריחוף מגנטי".
בשונה מניסויים אחרים של חברות אחרות, XP-1 הוא תרמיל בגודל מלא שמדמה תא שיכול לשאת לכל הפחות מטענים, אם לא אנשים: אורכו כ-8.65 מטרים וגובהו כ-2.7 מטרים. לפני שהתרמיל שוגר לדרכו הפחיתו אנשי החברה את הלחץ בתוך הצינור לרמה נמוכה מאד, כמו זאת ששוררת בגובה של 200 אלף רגל מעל האדמה (השכבה השלישית מתוך ארבע שכבות האטמוספירה, אשר נקראת מזוספירה). לאחר סדרת ניסיונות, שבכל אחד מהם השיגו מהירות גבוהה יותר, הגיעה התרמיל למהירות גבוהה פי יותר משלושה מזו שהשיג בניסוי הקודם שלהם, בחודש מאי (111 קמ"ש).
המנוע החשמלי שהאיץ את התרמיל למהירות הראשונית שלו, לפני שזה עבר להעלאה מגנטית, מייצר כעת פי 3.5 יותר כח מן המנוע שאיתו נערך הניסוי הקודם (3,151 כוחות סוס לעומת 891 כ"ס), ואורך מסלול הניסוי הפעם – יותר מ-500 מטרים (ברוטו), גדול פי 4.5 מבעבר.
לדברי אנשי היפרלופ 1, לו היו עורכים את הניסויים שלהם על מסלול באורך כפול הם היו מצליחים, כבר עם הטכנולוגיה הנוכחית שבידיהם, להגיע למהירות מרבית של כ-600 קמ"ש.
הפוסט שהעלו המייסדים של החברה לבלוג שלהם נשמע הרבה יותר מעניין ומרגש מכל הודעה סטנדרטית לעיתונות, ולכן מצאנו לנכון לפרסם אותו כאן כמעט מילה במילה, בתרגום חופשי. ג'וש ג'יגל ושרבין פישוואר, מייסדי היפרלופ 1: "בשעות הקטנות של יום שבת, ה-29 ביולי, חגג הצוות גדוש האדרנלין של 'הייפרלופ 1' אבן דרך משמעותית נוספת, והשלים את השלב השני של בדיקת תרמיל ההיפרלופ המהיר שלנו בתוך צינור ה-DevLoop שבנינו מצפון ללאס וגאס. בריצה האחרונה, לאחר כמעט שבוע של ניסויים, השגנו הישג גדול יותר מכל אחד אחד על פני כדור הארץ. "רחוק יותר, מהר יותר" הייתה המנטרה שלנו בשלב הזה, ו(תרמיל) ה-XP-1 שלנו הגיע למרחק ארוך פי 4.5 (437 מטרים) ולמהירות גבוהה פי 3 מן הניסוי הקודם שלנו, שנערך בחודש מאי השנה.
כאשר תצפו בקטעי הוידאו החדשים שלנו תוכלו לשמוע את הצליל של ה'היפרלופ'. זהו צליל העתיד של התחבורה הציבורית… את "רגע קיטי הוק" שלנו חגגנו כבר בריצה הראשונה שלנו, בחודש מאי, ואז רשמנו הישג בעל משקל היסטורי, אבל השלב השני בניסויים שלנו מתגמל יותר… הצוות שלנו, באתר 'איפקס' בנבאדה, השקיע ימים ארוכים וחמים במשך שבועות כדי להציב אותנו על ציון דרך זה, לאחר שעמל על התקנת מאות מטרים של מסלול, בנה את המנוע ומערכות בלימה נוספת, יצר שיפורי חומרה של המרכב ושל מערכות השליטה, ובנה את ה"תרמיל" למקומו.
תודתנו נתונה במלואה גם לצוות שלנו שנותר בקמפוס החדשנות של לוס אנג'לס ובסדנא שלנו ב'מטאלוורקס', כולם תמכו במאמץ גם אם הם לא יכלו להיות איתנו (בנבאדה). אף אחד בעולם לא הצליח עד כה להגיע כל כך רחוק עם ניסויים בטכנולוגיית ה'היפרלופ'… רק קומץ צוותים היה בכלל מנסים להתמודד עם פרויקט כל כך נועז והרבה פחות מכך מסוגלים להגשים אותו.
הטכנולוגיה השתנתה באופן קיצוני מאז הקפיצה האחרונה בתחום התחבורה אבל תהליך ההמצאה לא השתנה. הטיסה הראשונה של אורויל רייט ארכה 12 שניות והגיעה למרחק של 120 מטרים. הוא ו(אחיו) וילבר בחנו את כלי הטיס שלהם, עשו התאמות ועלו שוב לשלוש טיסות נוספות באותו יום, שבסכל אחת מהן השיגו קצת יותר. אנחנו אוהבים את הגישה הזאת: להפעיל את ה'תרמיל', ללמוד את הנתונים, להפעיל מחדש את התרמיל. בכל ניסוי אתה מתקדם צעד נוסף קדימה והולך קצת יותר רחוק, קצת יותר מהר, תוך שאתה מביא את ה'היפרלופ' קרוב יותר למציאות".
ללמוד מהערבים
לטכנולוגיית ה'היפרלופ' ישנם הרבה מאד מקטרגים ולא מעט אנשים שטוענים שמדובר ברעיון שלעולם לא יכול להצליח. אלה מעלים שלל עצום ורב של שאלות ומצביעים על אינספור בעיות – שאחת הבסיסיות בהן היא האנרגיה העצומה שנדרשת כדי לרוקן את האוויר מצינור ענק, ולשמר בתוכו תת-לחץ בכל פעם שתרמיל מוכנס לתוכו או יוצא. מצד שני, אי אפשר שלא להתפעל מן המהירות האדירה שבה קורם הרעיון הזה עור וגידים – פחות מארבע שנים לאחר שהועלה לראשונה על-ידי אלון מאסק.
בעוד שאחד האירועים החשובים הקודמים בסאגה המדהימה הזאת התרחש בחצר של חברת 'ספייס אקס' של מאסק, אז התקיימה תחרות יזמים בין מספר רב של קבוצות שכל אחת בנתה "תרמיל משלה" בקנה מידה קטן, הניסוי הנוכחי של 'היפרלופ 1' נערך עם תרמיל בגודל גדול אשר נבנה על-גבי מזחלת בעלת 16 גלגלים וכולל את טכנולוגיית ההעלאה המגנטית.
הדרך שעשתה 'היפרלופ 1', כמו גם שלוש חברות אחרות שמפתחות טכנולוגיה דומה, מדהימה לא רק מבחינה זאת שממש לנגד העיניים שלנו – ויותר מ-100 שנים לאחר שפותח כלי תחבורה משמעותי אחר – מפותחת טכנולוגיה חדשה כמעט מאפס, אלא גם מבחינת האתגרים הנוספים שאיתם צריכות החברות האלה להתמודד – החל ממשא ומתן עם ממשלות וגופים רגולטוריים עוד לפני שהטכנולוגיה עצמה קיימת וכלה באפשרות להשיג זכויות דרך לאורך המסלולים שבהם מתוכננות מערכות כאלה.
'היפרלופ 1' ערכה ניסוי פומבי ראשון – לא בתוך צינור אלא רק לבחינת ההעלאה המגנטית – במאי 2016, וזמן קצר לאחר מכן פיטרה את המהנדס הראשי שלה, מה שהוביל למאבק משפטי קצר שלאחריו הקים המהנדס חברה משלו שנקראת 'אריבו' ועוסקת באותו תחום.
חברות 'היפרלופ' נוספת שמתקדמות בתחום הזה הן Hyperloop Transport Technologies אשר מתכוונת להציג מערכת ניסויית משלה בתחילת השנה הבאה, TransPod הקנדית, ויש כמובן גם את "חברת הקידוח" של אלון מאסק עצמו, אשר הכריזה לא מכבר על מגעים עם הממשל האמריקני להקמת קו היפרלופ (תת קרקעי או על קרקעי, עדיין לא לגמרי ברור) בין ניו-יורק לוושינגטון.
על אף ש'היפרלופ 1' היא חברה אמריקנית נראה שחלק משמעותי מן המאמצים שלה מרוכזים כעת במדינות מחוץ לאמריקה. הפרויקט המתקדם ביותר – שכבר נמצא בשלבי תכנון – מנוהל יחד עם ממשלת איחוד האמירויות לקמת קו היפרלופ בין אבו-דאבי לדובאי, מרחק של כ-160 ק"מ שלאורכו ינועו תרמילים במהירות של כ-800 קמ"ש ויגיעו מנקודה לנקודה בתוך כ-12 דקות.
החברה בוחנת היתכנות הקמת מערכות נוספות בפינלנד, שבדיה, הולנד, שוויץ, רוסיה ובריטניה, כמו גם כעשרה מקומות שונים בתוך ארה"ב.
