שדרת עצים נטועה משני צדי כביש 8900 שמתפתל כלפי מעלה ומטפס אל עיר הקודש צפת. שתי שורות של יופי שמימי, עצים שמפזרים ריח בושם מעודן לאוויר ההרים הקר והצלול.
עד לשנת 2002, אז נחנך "כביש עוקף צפת" המודרני, שימשה הדרך המפותלת שבין ראש פינה לצפת, ובין צפת להר מירון ומשם לסאסא ולתרשיחא, כאחת משתי הדרכים שהוליכו אל העיר שבמעלה ההר.
חלקה המערבי של הדרך הזאת, אליו נגיע בהמשך, נסלל רק בשנת 1932, בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל ועבר הירדן, ואילו הסיפור ההיסטורי המרתק שייך דווקא לחלק המזרחי שלה אשר מחבר בין צפת לראש פינה.
ככל שהתקרבו הכוחות הבריטים אל ארץ ישראל נחפזו העותמנים להכשיר דרכים לתנועת כוחותיהם במחוז הדרומי ביותר שלהם, ובין השאר הכשירו "שביל משודרג" אל עבר העיר צפת, אשר החל ב"צומת המונומנט" של ראש פינה ועלה על גבי המדרון המזרחי של הר כנען.
הדרך הוכשרה בתוך זמן קצר על-ידי כוחות החטיבה השנייה של הארמיה הרביעית של צבא טורקיה, יחידה שסללה באותה תקופה גם את הכבישים בין חיפה ועפולה לנצרת ובין טבריה לצפת. הדרך נבנתה מתשתית אבני 'סולינג' שעליה פוזר חצץ דק, וזה נכבש על-ידי מכבש ממונע במנוע קיטור וגם באמצעות גליל מאבן בזלת אשר נגרר על-ידי שני שוורים.
בתוך כדי כך התקרבו הכוחות הבריטים לסואץ והיחידה הצבאית נשלחה להכשרת כבישים בנגב כדי לסייע למאמץ המלחמתי, וכדי להשלים את המשימה גייס המושל האכזר של הארץ, ג'מאל פחה, את תושבי הסביבה. מיותר לציין שהגיוס לא היה בהתנדבות אלא בכפיה. עם זאת, אין רע בלי טוב, מפני שניהול המשימה הוטל על איש ראש פינה מרדכי ויינדפלד, והוא מצידו "טעה" בקריאת התוכניות וסלל את הדרך הישר לתוך המושבה הצעירה.
כביש ראש פינה – צפת לא זופת באמצעות חומר ביטומני אבל צריך להסיר את הכובע בפני העוסקים במלאכה אשר השלימו את סלילתו בתוך שלושים וחמישה ימים בלבד. עם השלמת הסלילה הציבו אנשיו של ג'מאל פחה אנדרטה לפועלם, זו זכתה לכינוי "המונומנט" והיא ניצבה לצד הכביש למשך שנים רבות.
רק בתקופת המנדט הבריטי, בשנת 1933, זופתו העיקולים של הכביש אשר נטו עד אז להתפרק בעת ירידת גשמים. מעט קודם לכן החלו הבריטים, כאמור, את סלילת חלקה המערבי של הדרך, שהתפתלה לכיוון עין זיתים דרך צומת מירון שבה היא פוגשת את כביש עכו-צפת.
פיסת ההיסטוריה הזאת נזנחה, כאמור, ב-15 השנים האחרונות. הכביש הישן איבד את שמו המקורי – כביש 89 (כך נקרא כעת הכביש החדש) וקיבל שם ארבע ספרתי ששמור לכבישים מקומיים נידחים (8900), ורוב הנוהגים והנוסעים לצפת לא מכירים או שכחו אותו כשהם משתמשים בכביש המודרני שעובר על הגשר הגבוה ביותר בישראל.
עם זאת, בימי החורף האלה אין מתחרה לנופים המרהיבים שנשקפים מן הכביש הישן: כל סיבוב חושף לעיני הנוסעים טפח מלא הוד של העיר צפת, והדרך מתגנדרת בשלל שקדיות שפורחות משני צדיו.
התזמון המושלם לנסיעה הוא בשעות אחר הצהריים, כאשר השמש מרחיקה אל המערב ואורה נושק בזהב ומרכך אף את הקשוחים שבסלעים. גדרות אבן לצד הדרך עוטפים פה ושם עצי בוסתן, עצי תאנה נאבקים להסתיר את העירום החורפי עם מעט עלים שנותרו תלויים עליהם, שיחי צבר מאיימים בקוציהם על ההולכים ועצי השיזף ניצבים קרחים ועגומים. רק השקדיה החרוצה מקדימה לפרוח, וכך מקשטים עשרות עצים מרהיבים ביופיים את המדרונות בנוף לבנבן ונהדר.
משב של רוח קלה עולה לפתע מאחד הוואדיות ולרגע נרעדים העלים הלבנים וניתקים בזה אחר זה, נושרים במחול עדין כמו פתיתי שלג רכים. העלים מתפזרים על האדמה ומכתימים את אדמת ההר הכבדה בכתמים לבנים, ועת מסתתרת השמש מאחורי ענן מהלך צל כבד בזעף בין העצים. השקדיות הפורחות עוטפות ומקשטות את העיר צפת, מקיפות אותה בחגורה של רכות וזוהר שהולמת את עיר המקובלים.
באוויר נישא ריח עדין ומשכר אשר מחייב אותנו לחנות את המכונית במפרץ חניה קטן שסמוך לסיבוב האחרון לפני הכניסה אל העיר. מכאן אפשר לצפות על מראות העיר העטופה באור שקיעה מהפנט ולגמוע את הבושם המשכר.
כך מגיעים: הדרך היפה והמפותלת יוצאת מצומת מירון שעל כביש 89. בצומת עין זיתים פונים אל כביש 8900 וכבר לאחר כקילומטר אחד מגלים את יפי הפריחה. לאורך הדרך ישנם לא מעט מפרצי עצירה וחניונים, וכדאי מאד לעצור בהם וליהנות מן הנופים. מכאן כדאי להמשיך עד העיר, ואם לא מבקרים בה פשוט להמשיך בדרך המטפסת אל הר כנען ולרדת איתה עם המשך כביש 8900 אל ראש פינה. המושבה הגלילית לובשת בימים אלה חג כשהיא מעוטרת בעצי שקד פורחים לרוב.
צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
