במדינה כמו שלנו, אבל עם עם מיסוי שפוי על רכב, סביר שאאודי A3 ספורטבק הייתה אחת מבין הקומפקטיות היותר נמכרות, ולו מפני שהיא מגשרת היטב בין הצרכים לרצונות של הנהג ובעל הרכב "המשפחתי" הממוצע.
במדינה שלנו עולה A3 ספורטבק בתצורה הבסיסית שלה 182 אלף ש"ח, וזה עוד לפני שמוסיפים לה את חבילת האבזור המתבקשת שמעגלת את מחיר המחירון ל-200 אלף אחרי הנחה.
אם המשכתם לקרוא הלאה, ואתם מתלבטים בין מי שיכולה הייתה להיות מכונית מאד נמכרת לבין המתחרות הטבעיות שלה – מרצדס A קלאס וב.מ.וו. סידרה 1, מקדו בבקשה את המבט שלכם בחלקה האחורי של המכונית, זה שמקנה לה צללית ארוכה ועל הדרך גם מספקת תא מטען עם נפח מכובד ובעיקר במבנה שימושי.
באותה הזדמנות הביטו בפנסים הקדמיים הנאים ובפרצוף המעודכן שלקוח מעולמה העכשווי של אאודי, וכך תגלו את השינויים החיצוניים העיקריים שביצעו מעצבי אאודי לרגל מתיחת הפנים במכונית שנולדה במקור בשנת 2012.
בשינויים היותר חשובים לא תוכלו להבחין במבט חיצוני מפני שהם טמונים מתחת למכסה המנוע ובתוך תא הנוסעים.
יחידת ההנעה החדשה, אשר מוכרת לנו מדגמים אחרים של קבוצת פולקסווגן, מספקת 25.5 קג"מ של מומנט ו-150 כוחות סוס ממנוע הטורבו-בנזין בנפח 1.4 ליטר, ובזכות יחס הספק/משקל טוב גם מאיצה את המכונית ל-100 קמ"ש בתוך 8.2 שניות.
זהו מנוע נעים מאד שעובד ביעילות רבה עם תיבת ההילוכים הרובוטית בעלת מצמד כפול ו-7 יחסי העברה: הוא מתמסר ברצון ללחיצה על דוושת התאוצה וצובר סל"ד שמתורגם לכח זמין גם בתאוצות הרמזורים היומיומיות וגם כאשר הוא מתעורר לצורך עקיפה דחופה.
תחושת הכח, כמעט בכל מצבי הנהיגה, לינארית מאד וזורמת, ועל כן ממש מענגת, בין השאר מכיוון שבשונה ממספר מכוניות אחרות של הקבוצה, שאותן הוא מניע, התחושה כאן מעודנת ושקטה יותר – ואת זה צריך כמובן לייחס לאיכות חומרי הבידוד של המכונית המשודרגת.
אנשי אאודי הפקידו בידינו את הגרסה הבסיסית (המכונית מוצעת גם עם מנוע ה-2.0 ליטר שעולה 22 אלף ש"ח נוספים) אבל עם חבילת האבזור (25 אלף ש"ח כאמור), וזו מדגישה בעיקר את התצורה העירומה יחסית של המכונית במקור. תמורת התנעה ללא מפתח, חישוקי 17 אינטש וקישוטי תאורה תצטרכו לשלם אקסטרא, וזה קצת מבאס בעידן שבו גם מכוניות הרבה פחות יקרות מוצעות עם רמת אבזור גבוהה.
מצד שני, A3 מוצעת עם מערכת בלימה אוטונומית (AEB), שבע כריות-אוויר בטיחותיות, מערכת מולטימדיה יעילה שזכתה סוף סוף להשתלת 'וויז' מקומית ומערכת שמע איכותית.
A3 הבסיסית היא לא מסוג המכוניות שגורמות לנהג להצמיח קרניים ולשכוח מן הנוסעים שאיתו אבל זאת בהחלט מכונית שעושה הכל טוב ויעיל – ובעיקר תוך שהיא משדרת תחושה איכותית ונעימה.
שיכוך המהמורות, כרגיל, הוא על הצד הנוקשה אבל באופן שלא גובה מחיר רב בסעיף הנוחות, ומאידך – בזכות שיכוך החזרה נשלט היטב הוא מספק תמורה גבוהה לתחושת הדיוק והרהיטות. המכונית מתקלת באדישות את פגעי מע"צ ובהחלט מעודדת את הנהג להסתבך עם גורמי אכיפת המהירות.
סביבת הנהג ותא הנוסעים מאפשרים לכל בוגרי אאודי להרגיש מיד בבית, ומאתגרים אותם לחפש את השינויים העיצוביים: זה היופי של אבולוציה חכמה אשר לא מוחקת את הישגי העבר רק כדי להציג מהפך וחידוש. התוצאה, מכל מקום, מאד יעילה וזה למרות שאת אחד ממחזיקי הכוסות תופסת כעת מערכת ההשתלטות על מסך המולטימדיה, ולמרות שתחושת הקוקפיט של A3 הייתה ונותרה מאד מהודקת, שלא לומר צפופה.
הצד הפחות מוצלח באבולוציה הוא ש-A3 נחשבת כעת לבעלת מושב אחורי פחות מרווח ביחס למתחרות חדשות יותר, הוא עדיין מספק סביבה טובה לשני מבוגרים אבל לא לשלושה.
מה שיוצר סביבת נהג נעימה מאד ביחס לכל המכוניות הקומפקטיות המתחרות הוא שימוש בחומרים איכותיים אשר מוכיח את עצמו גם בסעיף הנוחות, עם שיכוך רעשים מעולה.
A3 לא מציעה את בורר מצבי הנהיגה שאליו התרגלנו בדגמי אאודי וסיאט בהרגל כמעט פאבלובי, ואולי היא מוכיחה בכך שמערכת כזאת לא באמת נחוצה בחיי היום יום עם מכונית שלא מתיימרת להיות ספורטיבית.
השורה התחתונה עם A3 נחתמת עם מסר של פספוס, אשר למרבה הצער נדמה בעיניי לאלגוריה למצבה של החברה הישראלית בימים אלה.
על אף שזאת מכונית נעימה ואיכותית מאד אשר עושה חשק לשים אותה בחניה שלי כמכונית הת"ש העיקרית – מאד ברור שהאויבות העיקריות שלה הן לא ב.מ.וו. ומרצדס אלא דווקא אלה שתוקפות אותה מתוך הבית.
בראיה ישראלית נראה שתצורת הסדאן (4 דלתות) נתפשת כמכונית גדולה ולכן גם אטרקטיבית יותר, ואילו Q2 החדש – אשר אפשר להתייחס אליו כאל גרסה מוגבהת ואופנתית מאד של A3 – נראה הרבה יותר אטרקטיבי בסעיף התמורה למחיר.
A3 זכתה לשדרוג ראוי אבל זאת לא מכונית חדשה. מגיע לה לעלות על כבישינו במספר רב של עותקים, אבל רק בתנאי שהמחיר שלה יהיה קצת יותר קרוב למחיר שנדרש תמורתה במדינות שבהן מוטל מיסוי שפוי על רכב.
