אם פולקסווגן הייתה מבצעת קניה בחזרה של מכוניות שלה בישראל אפשר היה לצפות שכללי המבצע האלה היו מאד ברורים, ועדיין היינו מצפים לגלות מקרים שבהם יהיו מי שינצלו מבצע כזה לטובתם ולרעת החברה. ככה אנחנו: אלפיים שנות גלות לימדו אותנו "להסתדר", ואי שם בין השורות של "התרבות הישראלית" נדמה שאנחנו אפילו קצת מתגאים בזה.
אלא שבמקביל להתדרדרות בהישגים של ישראל בתחומים אחרים, חינוך למשל, או דמוקרטיה, נראה שגם בתחום התחמנות קמים לנו מתחרים לא קלים, ומכל המקומות בעולם זה קורה דווקא באמריקה (ולאו דווקא על-ידי ישראלים שמתגוררים שם).
העיתון הנפוץ ביותר בארה"ב, USA TODAY, דיווח בסוף השבוע על צו שפרסם שופט בית המשפט המחוזי של צפון קליפורניה, שהוא בית המשפט הפדרלי שעסק עד כה ברבים מהיבטי הפרשה, אשר אוסר על בעלי מכוניות מתוצרת פולקסווגן עם מנועי דיזל להפשיט מהם חלקים אם ברצונם להחזיר אותן לחברה במסגרת "פשרת דיזלגייט".
כידוע, פולקסווגן "חטפה" מכה בשווי של כ-15 מיליארד דולרים כאשר נאלצה להגיע להסדר פשרה עם שלטונות האכיפה האמריקנים לאחר שנחשפה בקלקלתה עם התחמון שלה בבדיקות זיהום האוויר של מנועי דיזל.
נוסף לקנסות, החברה התחייבה לרכוש בחזרה מכוניות בעלות מנועי דיזל בנפח 2.0 ליטר מבעליהן תמורת פיצוי שנע בין 12,500 ל-44,000 דולרים, בהתאם לקילומטראז' שלהן, או לפצות בסכומים של בין 5,100 ל-9,852 דולרים את מי שיבחרו להישאר עם המכוניות ולאפשר לפולקסווגן לבצע בהן תיקון.
הודעתה של פולקסווגן, כפי שנשלחה ללקוחותיה, הייתה אולי קצת נאיבית או מטופשת מפני שנכתב בה שהלקוחות צריכים להחזיר מכונית "במצב נסיעה", ואולי זה מה שהצית את דמיונם של בעלי מכוניות שהחליטו להחזיר קצת לגרמנים על מלחמת העולם (או מכל סיבה אחרת).
אחת הדוגמאות הקיצוניות, כפי שנחשפה באתר האינטרנט Jalopnik, הוא בחור מסינסנטי אשר החליט לבחון את גבולות הסבלנות של פולקסווגן. האיש הכין את המכונית שלו, מדגם גולף 2010, להחזרה כשהיא "במצב נסיעה" אבל בלי יותר מידי "מכונית", לאחר שפירק ממנה כמעט את כל מה שאפשר לפרק.
השופט צ'ארלס ברייר לא אהב את התוצאה וקיבל את בקשתה של פולקסווגן להצהרה שאוסרת על לקוחות לנצל את המצב בדרך "ישראלית" (ובתוך כדי כך גם לפגום במעמדנו בעולם בתחום התחמנות). זאת לאחר שעורך דין מטעם החברה טען ש"קומץ של בעלים החזירו במסגרת ההסדר כלי רכב אשר למרבה הצער הופשטו בכוונה מחלקים שונים". נציג החברה הציג לבית המשפט את הכתבה מ-Jalopnik וטען ש"זה הולך רחוק מדי", וש"הם (בעלי מכוניות) לא צריכים להיות מעורבים בפירוק מכוון של חלקים".
השופט ברייר קיבל את הבקשה כלשונה והוסיף: "ברור שכדי לעמוד בהסכם פולקסווגן צריכה לקבל את המכוניות האלה בתנאי שהן יהיו כפי שהיו כאשר הן נעות על הכביש, ולא כאשר הן מופשטות". השופט הזהיר שבעתיד הוא עלול "לפעול בדרך רשמית" כנגד בעלי רכב שיפשיטו חלקים ממכוניותיהם.
גם נציג הצרכנים (תחזיקו חזק), יהונתן כהן, שהוא עורך דין מטעם נציבות הסחר הפדרלית, אמר בבית המשפט ש"הנציבות מתנגדת בהחלט להתנהגות "פוגעת באמון" של צרכנים", אם כי הוא ציין גם שעמדת הנציבות היא שפולקסווגן לא יכולה לדחות בעלי רכב על בסיס "מצבן החיצוני של המכוניות, כלומר, כאלה עם בלאי רגיל ומקובל".
באותו מעמד דיווח השופט על התקדמות במו"מ מול פולקסווגן במסגרת תביעה ייצוגית שהגישה קבוצת בעלי דגמים שונים שמונעים במנועי דיזל בנפח 3.0 ליטר אשר גם בהם הותקן 'מכשיר הרמאות של דיזלגייט', ואלה צפויים לקבל "פיצוי כספי משמעותי".
ההסדר, שיעלה לפולקסווגן כמיליארד דולר נוספים, הושג בתיווך משרד המשפטים, הסוכנות להגנת הסביבה ומועצת משאבי האוויר של קליפורניה, ובמסגרתו יירכשו בחזרה כעשרים אלף פולקסווגן טוארג ואאודי Q7 משנות הדגם 2009-2012, ואילו 63 אלף בעלי כלי רכב משנות הדגם 2013-2016 יזכו לתיקון בחינם של המכוניות ולפיצוי כספי.
היות שההסדר לא נחתם לגמרי טרם פורסמו פרטיו המדויקים, אולם לאחר הסיכום הוא צפוי להיות מאושר על-ידי השופט ברייר.
צילומים: Jalopnik
