צילום: דובי זכאי
כל עיר בעולם הייתה יכולה להתגאות במקום כמו מפרץ חיפה: הר כרמל מתנשא לרום של יותר מ-300 מטרים וגולש אל הים במדרונות ירוקים ואת מרגלותיו מלכך מצד אחד ים כחול בתוך מפרץ טבעי שפרוש למרחוק, ומצד אחר נשפך אל הים אחד הנחלים שבעבר היה בין הגדולים שבנחלי החוף. מקום כזה יכול היה להיות אחד ממקומות הנופש והתיירות היפים והמושכים בארץ, ובזכות ההיסטוריה המפורסמת שלו אולי אפילו בעולם.
אלא שלאורך חופי ישראל אין עודף במפרצים טבעיים ועל כן נכבש נתח הארי של המפרץ הנהדר הזה בידי נמל חיפה, ואת השטח מכסים רציפי ענק לעגינת אניות ומחסני סחורות גדולים.
בין הנמל לבין הקריות נותר אמנם די מקום כדי לייחד אותו לרווחת הציבור ולשמרו כפנינת טבע, אלא שקוצר הראות הישראלי האופייני, או הנסיבות החפוזות שבהן בנינו כאן מדינה, גרמו לכך שאת מלוא העין תופס כיום מראה מכוער של עשרות מפעלי תעשייה.
אם לא די בעצם קיומם של מפעלים דווקא כאן, מקום שבו הם מחבלים בנוף כה מרהיב, לא מדובר רק במפעלים תמימים ונקיים אלא גם ב"נבחרת" הלא מכובדת של כמה ממפעלי התעשייה המזהמים ביותר בארץ.
כמה מן המפעלים האלה הקיאו במשך עשרות שנים שפכים מזוהמים אל תוך נחל קישון, אשר בימי ילדותי עוד זרמו בו מים זכים כבדולח, רעננים ומלאי חיים, והפכו אותו לתעלת ביוב, ואת המפרץ היפה ביותר בישראל לגוש סירחון ולאסון אקולוגי.
הבוצה והסחי שמילאו את נחל קישון יצרו, למרבה האירוניה, סביבת צלילה "מאתגרת" במיוחד, וכמה מפקדים בשייטת 13 המהוללת שלנו, אשר ודאי הצטיינו באומץ לב אבל לא הרחיבו את דעתם בקריאה על נושאים אקולוגיים ובריאותיים, הפכו את הנחל המזוהם למתקן אימונים.
לוחמים בשייטת, מן המובחרים שבנערי ישראל, לא היססו להיענות לפקודות שהונחתו עליהם והתאמנו בתוך הזוהמה במשך שנים לא מעטות, ולימים – באופן ממש לא מפתיע – היו בהם מי שחלו במחלות ממאירות ונפטרו בגללן.
גורלם של נחל קישון ומפרץ חיפה נדון, כך נראה היה, למוות איטי וכואב, וחלק מן הטרגדיה נובע מכך שמי שמשקיף על הנוף המרהיב ממרומי הכרמל, "ההר הירוק כל ימות השנה", יכול לראות רק את היופי ואת השלווה אבל לא את הרעל והזוהמה שנצברים וטמונים מתחת למים.
במדינת ישראל, כמעט מיום הקמתה, פעלו יחידים וארגונים אשר שמו להם למטרה לשמר את הנוף, ואלה אף זכו להצלחות לא מעטות באתרים שונים. המאבק הסביבתי על נחל קישון ומפרץ חיפה החל אמנם באחור ומתנהל בין השאר מול כוחות כלכליים אדירים, אבל בסופו של דבר התעוררו גם גורמים ממשלתיים ועירוניים וחלקם מתאמץ לרפא את האסון שנגרם בגלל גורמים ממשלתיים אחרים.
כמה מאגפי עיריית חיפה, קק״ל והארגונים הירוקים חברו כדי להציל את מה שניתן להצלה, ואת כלל הפעילויות של צמצום הזיהום ושיקום הנחל מרכזת רשות נחל קישון שבה כלולים 32 גופים וארגונים, אלא שלמרבה הצער לא כולם נרתמו לסייע.
בשנת 2001, לפני 15 שנים (!), נחנך בשפך נחל קישון "פארק הקישון", אבל בגלל מחלוקות בין גופים שונים – למשל עם רשות הנמלים – הוא כמעט שלא פותח עד לשנת 2012.
בשנים האחרונות, עם זאת, הוקמה לצד סבך המפעלים, האניות, הרכבות ומחלפי הכבישים מעגנה (מרינה) יפיפה לסירות קטנות ויאכטות פרטיות, ולצידה הוקם פארק מטופח להפליא שנקרא 'פארק הדייג קישון׳.
שמו של המקום מצלצל אמנם כאילו שהוא נועד רק לדייגים אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם: מדובר בפארק גדול שמשתרע על שטח של 33 דונמים ובליבו אגם גדול אשר ניזון ממימיו של נחל קישון, וזהו מקום נפלא לבילוי וטיול לכל המשפחה. לצד הפארק הוכשר מגרש חניה גדול, בין גבעות דשא ירוקות נמתחים בתוכו שבילים ארוכים ורוב הפארק נגיש לבעלי מוגבלויות.
את האגם מקיפים שלל עצי אשל עבי גזע וצמחייה ירוקה שכוללת המון שיחי הרדוף הנחלים ועצי צל רבים. שבילים מוליכים אל פינות ישיבה מוצלות, ובמספר מקומות יכולים מטיילים לנפוש בפיקניק נעים.
כאילו כדי להצדיק את שמו של הפארק, ואולי גם כדי להוכיח שהמים כיום נקיים ומלאי חיים, הוקמו במקום מזחים קטנים לטובת דייגים חובבים, ובמקום שבו ישנם דגים יש גם ציפורים – ואלה מגיעות לכאן במספרים גדולים: בימים אלה של תחילת נדידת החורף אפשר לצפות בקרומורנים גדולים, באגמיות, אנפות ועוד.
פארק קישון הוא טריטוריה חוצנית לאזור התעשייה הרועש והמלוכלך, והדרך אליו עוברת דרך מחוזות הרשע של הזיהום הסביבתי ומוכיחה שיש עוד הרבה מה לעשות כדי להשיב לתושבי חיפה והצפון את בריאותם.
בין שורת מחלפים אדירה שנבנתה כאן בשנים האחרונות הוקצה כביש קטן ונידח, אשר מגניב את המטיילים בדרך נטולת מפגעים אל אתר שנראה כמו פנינה בתוך צדפה קשוחה.
תכניות נוספות להרחבת המעגנה חבויות עדיין במגירות מחלקות התכנון והרישוי, והן שואבות השראה מן הפרויקט המוצלח של נמל תל-אביב ומאחיו הפחות מרשים בנמל יפו.
בינתיים, כאשר מגיעים לסביבה אפשר לבקר גם במעגן הדייג האמיתי, של שפך הקישון, שבו פועלות ספינות ברזל גדולות אשר יוצאות לדייג בים התיכון. מכאן ישנה גם נקודת תצפית שונה ומיוחדת אל עבר אניות הענק שצמודות לרציפי נמל חיפה, פה ושם נפתחות מסעדות דגים קטנות והמקום כולו נראה במגמת פיתוח והתעוררות.
יחד עם זאת, היות שהמחדלים והטעויות שנעשו כאן לאורך השנים היו כל כך דרמטיים ישנה עבודה רבה שנדרשת לביצוע במפרץ חיפה. עצם הביקור במקום, בעיקר של מי שאינו חיפאי או "צפוני" יכול לתרום להעלאת המודעות ולהפעיל לחץ על גורמי הביצוע, מפני שנזקים שנגרמו בידי אנשים יכולים להיות מתוקנים על-ידי בני אדם.
כך מגיעים: פארק הקישון פתוח לקהל ללא תשלום ויש לצידו מקום חניה מרווח. ההגעה לפי מפה או הנחיות לא פשוטה, ולאחר מספר ניסיונות כושלים הצלחתי לאתר את הדרך כאשר נעזרתי באפליקציית 'וויז'.
למי שמתעקש לנווט בעצמו, אם מגיעים מן העיר חיפה יש לעלות ב"גשר פז" על כביש 22 לכיוון הקריות ולרדת לדרך יגאל ידין ממחלף מבוא כרמל. ברמזור יש לפנות שמאלה ואז פעם נוספת שמאלה ברמזור הבא אל מעגן הדייגים. ממשיכים עם הכביש עד למעגן הדייג, שם פונים שמאלה וממשיכים עד לסוף הכביש – משם נכנסים אל רחבת החנייה.
אם מגיעים מצומת יגור ממשיכים על כביש 75 לכיוון צומת 'לב המפרץ' (צומת קישון) ועולים על הגשר לכיוון חיפה.
יורדים לכיוון 'הדר' וממשיכים שמאלה לכיוון כביש 22. מכאן ממשיכים לפי ההוראות הקודמות.
הצעות לפעילויות נוספות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
