את המבחן על פיאט טיפו צריך לפתוח דווקא מן השורה התחתונה שלו, שקשורה רק בעקיפין למכונית עצמה, ולשאלה "האם פיאט עמדה במשימה של להציב על כבישי ישראל את העסקה הכלכלית המשתלמת ביותר?"
שאלה זאת לא נשאלת רק בישראל, אלא בכל השווקים שבהם החלה פיאט לשווק בחודשים האחרונים את המשפחתית הקומפקטית החדשה שלה תחת אותה הגדרה, היות שזאת הייתה המשימה שאותה הציבה לעצמה יצרנית הרכב האיטלקיה: להניח בשוק את המכונית שתעניק את התמורה הטובה ביותר למחיר מבין כל מתחרותיה.
החלק הראשון של התשובה הוא המחיר עצמו: 100 אלף ש"ח עולה הגרסה הבסיסית של טיפו, כשהיא מוגשת עם המתכון הקלאסי שהשוק הישראלי אוהב לצרוך.
ממדים חיצוניים מרשימים שנובעים מן האורך (453 ס"מ) אך בעיקר מן הרוחב (179 ס"מ), מנוע בנפח 1,600 סמ"ק, תיבת הילוכים אוטומטית קונבנציונלית ומודרנית, בעלת 6 יחסי העברה (מתוצרת חברת אישין היפנית), מבנה סדאן (4 דלתות) עם תא מטען נפרד (וענק), ורמת אבזור מכובדת.
זאת, אגב, כוללת את אבזור הבטיחות הסטנדרטי (שש כריות-אוויר בטיחותיות, חיישני לחץ אוויר, מערכת מובילאיי), "ערכת חשמל" מלאה (מרימי חלונות, מראות, נעילה), מערכת מולטימדיה מקורית (אמנם עם מסך 5 אינטש קטן יחסית), בקרת שיוט ושליטה במערכת השמע מגלגל ההגה.
'טיפו' גם נראית טוב, עם עיצוב סולידי אך מודרני, פרצוף נחוש עם פנסי חזית צרים ונאים, ופיתוחי גוף שמזכירים קצת פיאטים מן העבר (בראבו/בראבה) וקצת אלפא-רומיאו.
8,000 ש"ח נוספים משדרגים את הלקוח לרמת אבזור 'לאונג" שכוללת בנוסף גם חישוקי גלגלים קלים וגדולים יותר (17 אינטש) פנסי ערפל עוקבי פניה, כוונון חשמלי לקשיחות גב מושב הנהג, בקרת אקלים, ריפוד איכותי יותר, חיישני גשם ותאורה, ועוד כמה צ'ופרים קטנים.
במילים פשוטות, טיפו מוצעת במחיר נמוך – אבל היא ממש לא זולה למראה ולא קמצנית או סגפנית ברמות האבזור שלה.
מחיר המחירון הזה, אשר כולל בתקופת ההשקה גם הרחבת אחריות לחמש שנים, נמוך ב-20 עד 30 אלף ש"ח – כלומר בכ-16-23% מאד משמעותיים, ממחיריהן של רוב המכוניות המשפחתיות הקומפקטיות שמוצעות בישראל.
חשוב להדגיש, עם זאת, ש"מחיר מחירון" בישראל הפך בשנים האחרונות למחיר תיאורטי גם מול לקוחות פרטיים, במובן זה שבאולמות התצוגה ניתנות כיום הנחות משמעותיות ו/או הטבות אחרות, שוות ערך, החל מתנאי מימון וטרייד-אין אטרקטיביים וכלה בהנחות של ממש.
ויחד עם זאת, מי שמקציב לעצמו 100 אלף ש"ח לרכישת מכונית עם תיבת הילוכים אוטומטית יכול לקנות כיום רק מכונית סופר-מיני עם או ללא תא מטען נפרד (מאזדה 2, טויוטה יאריס וכיוצ"ב), או מכונית משפחתית קומפקטית משומשת, אבל בשום מקום הוא לא יקבל משפחתית-קומפקטית אוטומטית חדשה במחיר הזה.
התשובה לשאלה הראשונה, לכן, היא "כן". פיאט העלתה השבוע על כבישי ישראל את המכונית המשפחתית הקומפקטית המשתלמת ביותר במחירה עבור הלקוח הפרטי, אותו אדם שלא נהנה מן ההנחות המפליגות להן זוכות חברות הליסינג.
האם די במחיר הזה כדי "לשבור את השוק", ולעשות את מה שקיה עשתה עם 'ספורטאז" שלה? וגם: האם יש במכונית הזאת איזו שהיא מלכודת או הסבר מסתורי או אפל למחיר הנמוך?
אלה כבר שתי שאלות אחרות שדורשות קריאה של המבחן הזה עד תומו.
מי את פיאט טיפו?
כאמור, פיאט תכננה ובנתה את טיפו מלכתחילה כ"מכונית משתלמת כלכלית", וכשעשתה כך היא לא חשבה רק עלינו, בישראל, אלא בעיקר על מדינות מתפתחות כמו טורקיה, מדינות מזרח אירופה, מדינות באפריקה ומה שנשאר מן המזרח התיכון.
השיקולים של פיאט היו פשוטים ומובנים, וממש אין סיבה להצטער שהם גם שיחקו לטובתנו.
האיטלקים הבינו שאין להם סיכוי ריאלי להתמודד מול פולקסווגן, פורד, פיג'ו-סיטרואן, רנו-ניסאן, ג'נרל מוטורס (אופל) או היפניות המובילות על השוק המערב אירופאי עם מכונית קומפקטית מודרנית, וזאת גם מפני שמיצוב המותג שלהם לא חזק מספיק בקטגוריה הזאת (לאחר 20 שנות 'בראבו'/'בראבה', 'סטילו' ו'מריאה') – אבל בעיקר מפני שזה היה מכריח אותם לפתח פלטפורמה מודולרית חדישה ויקרה מאד – ואין להם עדיין את המסה הקריטית של היקפי ייצור שיצדיקו את ההשקעה הזאת.
לעומת זאת, פיאט ממילא חזקה מאד בשווקים המתפתחים, לא רק באלה שנזכרו כאן אלא גם בדרום אמריקה, ושם קיימת דרישה וקיים שוק למכונית מודרנית אבל לא יקרה בגודל הזה.
רנו-ניסאן היא כיום המובילה העולמית בתקיפת המטרה הזאת ויש לה לצורך זה שלושה וחצי ראשי חץ: כל המותג 'דאצ'יה', ובמידה מסוימת גם המותג 'לאדה', וכן המותג החדש-ישן 'דאטסן' מכוונים לשם, ובנוסף יש לה גם מוצרים ספציפיים כמו רנו 'פלואנס' שמיוצרת בטורקיה בעיקר עבור שווקים מתפתחים.
פיאט, אגב, לא צריכה ללמוד מרנו את העבודה – היא עצמה הייתה מעורבת עם מיזמים שונים במדינות מתפתחות (דאז) עוד בעשורים הראשונים של המאה הקודמת (החל מסיאט, דרך עבודה עם רוב מדינות הגוש הקומוניסטי, מיזמים במזרח התיכון, דרום אמריקה ועוד).
לזכותן של פיאט ושל 'טיפו' צריך לומר שלא מדובר במוצר נחות אלא במכונית שמתיימרת, ובמידה רבה גם מצליחה, להיות "המכונית המוזלת הטובה ביותר" – וזה כאשר משווים אותה לטובות בקטגוריה הזאת, כמו רנו פלואנס, סקודה ראפיד ופיג'ו 301.
'טיפו' מבוססת על גרסה מוארכת של פלטפורמה שעליה בנוי המיני-מיניוואן 500L, שהיא בעצמה אחת הגרסאות המאוחרות של פלטפורמה שהושקה בשנת 2005 לאחר מספר שנות פיתוח משותפות עם ג'נרל מוטורס, ועליה מבוססות עד היום פיאט 'פונטו' ו'קורסה' של אופל.
שני מנועי הבנזין שאיתם עלתה 'טיפו' לישראל הם מנועים ותיקים יחסית ומוכרים מדגמי פיאט האחרים – אחד בנפח 1.4 ליטר (95 כ"ס) שמוצע רק עם תיבת הילוכים ידנית (תמורת 90 אלף ש"ח), והאחר בנפח 1.6 ליטר שמספק 110 כ"ס ומומנט לא מאד מרשים של 15.5 קג"מ.
אלה לא מנועי טורבו-בנזין מתקדמים, וגם לא מנועים מודרניים וחסכוניים בדלק כמו המנועים של טויוטה, מאזדה והונדה, אבל מנוע ה-1.6 ליטר שאותו בחנו לא נופל מן המנוע המקביל של יונדאי-קיה, למשל.
את אנחת הרווחה הגדולה ביותר פלטו ודאי יבואני פיאט לישראל כאשר התבשרו שהמכונית תוצע לנו עם תיבת אוטומטית קונבנציונלית, לאחר שנים ארוכות שבהן לפיאט לא היה פתרון כזה לשוק הישראלי, ומבחינה זאת רושמת לעצמה 'טיפו' ניקוד גבוה מזה של רוב מתחרותיה – כולל אלה מקבוצת פולקסווגן (שמציעות תיבת הילוכים טובה יותר טכנולוגית אבל פחות אהודה בישראל מבחינה תדמיתית).
טיפו הוצגה לאחרונה גם עם גרסאות האצ'בק 5 דלתות וסטיישן, אלה ינחתו בישראל לקראת סוף השנה הנוכחית, אבל בשלב זה היא מתמודדת אצלנו בעיקר מול טויוטה קורולה (המכונית השניה הנמכרת ביותר בישראל), יונדאי i35, קיה פורטה, מאזדה 3, רנו פלואנס, סקודה אוקטביה וסקודה ראפיד, וגם פיג'ו 301.
עם זאת, חשוב לזכור שנתח הארי של המכירות של מכוניות משפחתיות קומפקטיות במבנה סדאן בישראל נרכש על-ידי ציי רכב (ורק בגלגול הבא שלהן, כמשומשות, על-ידי לקוחות פרטיים) – ולכן פוטנציאל המכירות של טיפו לקהל פרטי אינו גדול במיוחד.
מצד שני – עם תג מחיר של 100 אלף ש"ח טיפו לא מתחרה רק במכוניות שנזכרו כאן אלא גם בכל אותן מכוניות כשהן נמכרות כמשומשות, וגם בכל מכוניות הסופר-מיני הקטנות ממנה.
תא נוסעים ושימושיות
כאשר נכנסים לתא הנוסעים של 'טיפו' מתקבלים בברכה בתוך סביבה נעימה, פשוטה, לא מתחכמת ושימושית מאד.
חלק מן האלמנטים העיצוביים מוכרים לנו מדגמים אחרים של פיאט, והתחושה הכללית איכותית למדי, עם פלסטיקה נעימה לעין ולמגע ואיכות הרכבה טובה.
לא מדובר בתא נוסעים של פולקסווגן, אבל התחושה יותר טובה מזו שמתקבלת ברוב המתחרות הישירות שלה וגם מזו של כמה מן המתחרות היקרות יותר.
שני המסכים – גם זה המרכזי שבין מד המהירות למד הסל"ד וגם מסך המולטימדיה – קטנים יחסית למקובל כיום, ולמעט תא חפצים נסגר תחת משענת היד שבין המושבים הקדמיים אין יותר מידי תאי אחסון נוחים לשימוש.
שקע USB ושקע 12V ממוקמים היטב בתחתית הקונסולה אבל ללא דלתית שמאחוריה אפשר להשאיר חפצים במכונית.
מצד שני, מאד אהבנו את כפתור פתיחת דלת תא המטען שממוקם במקום נוח (ולא כמו בחלק מן היפניות/קוריאניות) ועושה חיים קלים בכל כניסה לחניון עם שומר.
חשוב יותר: בזכות הרוחב הנדיב מתקבלת מכונית מרווחת מאד, ולמרות בסיס הגלגלים הקצר – יחסית למקובל כיום בקטגוריה הקומפקטית – מרחב הרגליים במושב האחורי לא רע בכלל. שני נוסעים מבוגרים יישבו מאחור בנוחות, כשהמגבלה היחידה תהיה מרחב ראש לנוסעים גבוהים.
שפת ההטענה של תא המטען אמנם גבוהה יחסית, אבל מדובר בבגאז' ענק בנפח של 530 ליטרים (70 יותר מאשר בקורולה, 10 פחות מאשר בסקודה ראפיד) שמאפשר הטענה נוחה של הרבה מאד מטען – ובסעיף זה רושמת 'טיפו' ניצחון על רוב המשפחתיות הקומפקטיות.
תנוחת הישיבה טובה, שדה הראיה טוב, רגל שמאל זוכה למדרך סביר אך מעט צפוף, וחבל רק שהמושבים (מלפנים ומאחור) מעט קצרים ונמוכים מידי.
'טיפו' אמנם פחות מרווחת מ'קורולה' ו'פלואנס', והרבה פחות מסקודה אוקטביה, אבל זאת בהחלט מכונית משפחתית-קומפקטית מכובדת ומרווחת לארבעה מבוגרים.
התנהגות כביש, נוחות
גם את סעיף התנהגות הכביש ראוי לפתוח דווקא בשורה תחתונה, והיא ש'טיפו' מציעה רמת התנהגות שלא נופלת מזו של כל מכונית סופר-מיני או סופר-מיני פלוס, ולכן היא מתאימה בהחלט לשימושים משפחתיים סולידיים.
לטובות בקרב המשפחתיות – משפחת פולקסווגן, פיג'ו, רנו מגאן, וגם טויוטה קורולה והונדה סיוויק – אין מה להילחץ, היות ש'טיפו' מציעה התנהגות פחות ממושמעת ומעודנת מהן, וזה ככל הנראה אחד משני סעיפי המחיר שגובה חבילת החיסכון של 'טיפו'.
המתלים נוקשים יחסית וספיגת המהמורות שלהם לא מאד מרשימה, וגם השליטה בגלגול הגוף ובקצב שלו פחות טובים מאשר אצל מובילות הקטגוריה, כלומר שקצב הגלגול מהיר מידי והעברות המשקל מוחשיות מאד.
התוצאה היא מכונית נוקשה וקופצנית יחסית, על חשבון נוחות הנסיעה כמובן, ובעיקר כזאת שלא מתלהבת יותר מידי מנהיגה אגרסיבית או "ספורטיבית".
בהשוואה לרנו פלואנס, למשל, שגם היא לא המציאה את נוסחת ההתנהגות המושלמת – טיפו פחות נוחה ויותר נשלטת, ובהשוואה לסקודה ראפיד – שגם היא די נוקשה – טיפו פחות מדויקת.
ההיגוי חד מאד, וגם זה מוסיף קצת לתחושה התזזיתית, אבל חסר תחושה או משוב כמו הרבה מן ההגאים בימינו.
עם זאת, נהג סולידי יקבל מכונית צפויה ונשלטת היטב, אשר "יושבת" על הכביש טוב יותר מכל מכונית סופר-מיני, ובסך הכל מציעה חבילה טובה גם בסעיף זה.
לא נהגנו עדיין על גרסת הלאונג' אבל נראה שהצמיגים הרחבים יותר (225/45) יספקו גם רמת אחיזה טובה יותר.
נוחות הנסיעה נובעת גם משיכוך הרעשים וגם כאן צריך לשלם מחיר: שיכוך רעשי הרוח טוב, רעשי הדרך יותר מפריעים, ואילו צליל המנוע תחת לחץ לא נשמע נעים במיוחד. גם כאן, נהיגה רגועה משפרת את תחושת הרווחה של הנוסעים.
ביצועים
המנוע האטמוספירי של פיאט מספק את הסחורה בעיקר בסל"ד גבוה, ולזכותו צריך לומר שהוא ממהר מאד להגיע לשם, אבל זהו גם הסעיף השני שבו נאלץ הרוכש לשלם את מחיר החיסכון.
התאוצה הראשונית של המכונית לא מאד מרשימה וכרוכה בצליל נרגז ונוכח של המנוע, אבל תיבת ההילוכים האוטומטית עושה עבודה טובה מאד ובין השאר היא חכמה מספיק כדי להבין מתי יושב מאחורי ההגה נהג ממהר – או אז היא מאפשרת למנוע להגיע לסל"ד מאד גבוה לפני שהיא מדלגת להילוך הבא.
עם מומנט נמוך יחסית (15.5 קג"מ ב-4,500 סל"ד לעומת 16.3 בקורולה) לא מדובר במנוע שמשדר תחושת כח מרשימה, אבל גם עם מכונית עמוסה בנהג ושלושה נוסעים מבוגרים לא חשנו בשום נחיתות כאשר עקפנו את כל התנועה.
למעשה, דווקא במהירויות בינוניות וגבוהות המנוע הזה מרגיש במלוא אונו, וקל מאד לשמור איתו על מהירות שיוט מכובדת שלא תתקבל באהדה על-ידי צדקני המהירות.
צריכת הדלק, עם מנוע כמעט בתול ותחת לחץ לא מבוטל של רגל ימין, הפתיע אותנו לטובה ועמדה על 12.5 קמ"ל – וזאת במכונית שדרגת זיהום האוויר שלה גבוהה למדי – דרגה 11 לעומת 3 ו-4 אצל כמה ממתחרותיה המובילות.
שורה תחתונה
'טיפו' לא נועדה להיות מכונית מרגשת, והיא לא בנויה על אותן פלטפורמות מודולריות ומודרניות שבהן מתהדרות הטובות שבקרב המכוניות האירופיות.
אבל השאלה המרכזית היא האם היא מציעה עסקה כוללת טובה יותר מזו שמציעה כל "מכונית חסכון" אחרת – ובכלל זה דאצ'יה, סקודה ראפיד, פיג'ו 301 ורנו פלואנס?
התשובה החד משמעית היא "כן": טיפו היא מכונית שנראית טוב, מציעה רמת שימושיות גבוהה, מכלולים מוכחים, רמת אבזור טובה, תקופת אחריות סבירה (או אף מעבר לכך בתקופת ההשקה), רמת התנהגות וביצועים סבירה מאד – ומעבר לכל היא לא משדרת תחושה קמצנית או סגפנית, כאילו שמישהו חסך עליך רק כדי שתג המחיר יהיה נמוך.
שתי השאלות שסיקרנו אותנו במיוחד בתחילת הדברים היו האם די במחיר של 100 אלף ש"ח כדי "לשבור את השוק", ולעשות את מה שקיה עשתה עם 'ספורטאז" שלה? וגם: האם יש במכונית הזאת איזו שהיא מלכודת או הסבר מסתורי או אפל למחיר הנמוך?
התשובה לשאלה השנייה פשוטה: אין כאן שום מילכוד, מה שרואים הוא מה שמקבלים, וצריך להסיר את הכובע בפני פיאט ויבואניה לישראל שלא נפלו למלכודת הדבש של חברות הליסינג ותחת זאת הם פונים ללקוח פרטי ומציעים לו אטרקציה אמיתית.
לגבי השאלה הראשונה התשובה מעט יותר מורכבת: פוטנציאל הלקוחות הטבעיים של 'טיפו' לא עצום, היות שאין יותר מידי לקוחות פרטיים שרוכשים כיום מכוניות סדאן קומפקטיות (מי שיכול להרשות לעצמו קונה במקומן קרוס-אובר).
מצד שני, ממש כמו ספורטאז', לטיפו יש סיכוי טוב למשוך לקוחות מפלחי שוק אחרים – בעיקר את מי שתכנן לרכוש מכונית סופר-מיני ב-100 אלף ש"ח, או מכונית משומשת בסכום כזה.
