צילומים: דובי זכאי
לפני אי אילו שנים נסעתי יחד עם ידידי, אמנון גופר, על הכביש התלול והצר שמתפתל אל פסגתו של הר אדיר.
"מכאן", אמר אמנון, "תראה את הגבול בין ישראל ללבנון – בצבעים".
לא הבנתי על מה אמנון מדבר, אבל עצרנו את המכונית בצד הדרך והתחלנו ללכת, שפופים, מתחת לענפים הדוקרניים של עצי אלון סבוכים. כאשר הגענו אל המדרון הצפוני מצאנו פתח פעור בין העצים, שיצר חלון אל מראות נוף מרהיבים לכיוון גבול הצפון.
התמונה שנגלתה לנו אכן סימנה בצבעים ברורים את המציאות בשטח: קו ירוק של צמחייה עבותה נמתח באופן ברור מכיוון ישראל ועד לנקודה שכל מה שמצפון לה נראה צחיח ושומם.
"שם", הצביע אמנון על השטח החשוף, "נמצאת ארץ שנקראה פעם "ארץ הארזים", והיא אכן הייתה ירוקה ופורחת. כעת משתרעת שם שממה, מרחבי ארץ ללא צמח, שיח או עץ. המלחמות בלבנון הפכו אותה לשממת אלוהים מוכת טרור ואלימות".
אכן, ממרום הגליל אי אפשר היה שלא להיזכר בימים רחוקים שבהם לבנון נחשבה לאי של שפיות במזרח התיכון, מדינת נופש ומסחר עשירה ונינוחה עם עיר בירה, ביירות, שנודעה בשעתו כ"פריז של המזרח התיכון".
כאב הלב על גורלה של ארץ יפה, על גורל המזרח התיכון כולו שלוהט כיום באש הקנאות הדתית והאינטרסים הכלכליים והפוליטיים של מדינות זרות, וגם עלינו, שנגררים מעת לעת בעל כורחנו אל הכאוס שמסביב.
כאשר חזרנו למכונית ונסענו משם ידענו שאותה נקודה נסתרת בין עצי האלון ראוי לה שתהיה נקודת תצפית פתוחה לקהל.
לפני ימים ספורים שבתי אל הר אדיר והתקבלתי עם מזג אוויר צונן, רוחות זועפות וגשם טורדני. טיפסתי אל אותה נקודה שממנה צפינו אל הלבנון והגעתי אל מרפסת תצפית חדשה שנבנתה כגל עד לזכר 121 בנינו שנהרגו במלחמת לבנון השנייה.
הר אדיר (בערבית: ג'בל עדתיר) הוא בין הגבוהים שבהרי הגליל, פסגתו מתנשאת לרום של 1,008 מ', והוא בולט למרחוק בגלל שלל האנטנות שמזדקרות מפסגתו.
מדרונותיו התלולים מכוסים בחורש אלונים צפוף: אלון מצוי ואלון התולע, ובת לוייתם הקבועה, האלה הארצישראלית.
בין האלונים ניכרים בצבעי הגזע החומים-אדמדמים עצי קטלב אחדים, וגם עוזרר קוצני, ומביני דבר מזהים בתוך הסבך גם עץ נדיר יחסית – חוזרר החורש.
לפני כשלוש שנים פנו משפחות חללי מלחמת לבנון השנייה אל רשות הטבע והגנים, לקרן הקיימת לישראל ואל צה"ל, וביקשו להנציח את הבנים והבת בנקודה שצופה אל לבנון.
ה"חלון" שבו ביקרתי עם אמנון לפני שנים אחדות נבחר, בצדק, כנקודה המתאימה, ולאחר תכנון אדריכלי נבון נבנתה במקום מרפסת עץ יפה שנשלחת בהתרסה אל הנוף.
מן המרפסת הענקית קל להבחין באתרי הקרבות של מלחמת לבנון השניה, שהשנה, בקייץ, ימלאו לה עשר שנים.
על קו המעקה בקצה המרפסת הוצבו לוחות הנצחה לזכר הלוחמים, שלטים שעליהם משורטטות מפות עם הסברים אודות מהלכי המלחמה.
שביל מתפתל באפלולית שבין עצי האלון ומוליך אל נקודת התצפית, וכאשר מגיעים אליה נפתחים מראות הנוף באחת.
הדרך אל התצפית עדיין לא הוכשרה לטובתם של בעלי מוגבלויות, וכדי להגיע אליה יש להחנות את כלי הרכב ליד שער ברזל ולצעוד ברגל מרחק של כ-250 מטרים על שביל כורכר.
כך מגיעים: נוסעים על כביש הצפון (899) ומערבית לצומת חירם, ליד הישוב מתת, פונים אל העליה להר אדיר.
לחובבי ומטיבי לכת: שביל תלול מאוד, באורך של כשני קילומטרים ובסימון שבילים ירוק, יורד מן הפסגה ומתחבר אל כביש 899, לא רחוק ממערת פער.
הצעות נוספות לטיולי סוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
