התעמרות: משרד התחבורה לא משפר את השירות לנכים שנזקקים לתגי חניה, וממשיך לטרטר ולגרום לעומסים מיותרים. למרות ביקורת חריפה של חברי כנסת, דו"ח חמור שפרסם מבקר המדינה ב-2012 ומאות תלונות שמוגשות מדי שנה, משרד התחבורה ממשיך לטרטר נכים שמבקשים לקבל או לחדש תגי חניה.

לפי דו"ח של משרד התחבורה, הוראת נוהל מ-2013 קובעת כי "מתן תשובה לבקשה לתג נכה תינתן עד 90 יום ממועד הגעת החומר למשרד התחבורה". אך למרות זאת, הטיפול בבקשות שמגישים נכים עלול להימשך זמן כפול פי שניים ואף פי שלושה.

"אף שהוראה זו מאפשרת זמן טיפול ארוך יחסית בבקשות לקבלת תג נכה… התקבלו תלונות רבות על זמנים ארוכים אף יותר", נקבע בדו"ח של המשרד, שאף מבהיר כי "תקופה זו (90 יום, ש.ה) אף מוכפלת ואף משולשת במקרים שבהם אזרחים נדרשים לשלוח אישורים רפואיים נוספים".

בעניין זמן הטיפול הארוך בבקשות שמגישים נכים, ראוי להזכיר דו"ח שפרסם מבקר המדינה ב-2012 ובו נקבע כי "בין הפונים למשרד התחבורה היו חולים הזכאים לתג חניה זמני, למשל עקב טיפולים כימותרפיים או טיפולי דיאליזה. התמשכות ההליך הביאה לכך שחלק מהחולים קיבלו את התג הזמני כמה חודשים לאחר מועד הגשת הבקשה, ולמעשה לאחר התקופה – או מרביתה – שבה הם נזקקו לו, ואפשר גם כי לאחר מותם" (ההדגשה לא במקור).

אפילו המחשבים של משרד התחבורה לא עזרו
הטיפול הלקוי בבקשות שמגישים נכים נמשך למרות שבשנה האחרונה החל משרד התחבורה למחשב את תהליך ההפקה של תגי החניה. במשרד תלו בעבר תקוות רבות במחשוב התהליך: לאחר שנים שבהן נוהל התהליך באופן ידני, הבטיחו במשרד כבר לפני יותר משנתיים שמחשוב יביא לקיצור וייעול תהליך הפקת תגי החניה לנכים.

אלא שכעת מתברר שהמחשוב לא תרם דבר לשיפור השירות לנכים. "במהלך שנת 2015, מוחשב תהליך הטיפול בבקשה לתגי חניה", כותבים בדו"ח של המשרד, "כחלק מהליך זה, הבקשות לתגי נכה המתקבלות במחלקה למוגבלי ניידות נסרקות למערכת הממוחשבת. למרות זאת, נכון להיום (נובמבר 2015, ש.ה) לא ניכר שיפור בהליך הטיפול".

אגב, יש לזכור שבמשרד התחבורה הבטיחו שמחשוב ההליך יסתיים כבר לפני כשנתיים. בדיון ב-2013 בעניין עתירה שהוגשה לבג"ץ הסבירו במשרד כי "לוחות הזמנים נגזרים כעת מהיותו של תהליך הטיפול בבקשות, ברובו המכריע ידני, וממחסור בכוח אדם המיועד לטיפול בכמות העצומה של בקשות… פעילות למחשוב חלקי של אופן הטיפול בבקשות, מצויה בתכנית העבודה של לשנה זו (2013, ש.ה)".

איך גם מטרטרים וגם גורמים לעומס מיותר?
דוגמה נוספת לכך שמשרד התחבורה מקשה שלא לצורך על חיי הנכים אפשר למצוא במכתבים רשמיים שבהם נדחות בקשות לקבלת תג החניה. "במכתבי דחיית בקשות, לא ניתן נימוק ענייני לסיבת דחיית הבקשה", קובע הדו"ח של משרד התחבורה, "הדבר גורם לנדחים לפנות פעם אחר פעם עד לקבלת הסבר שיניח את דעתם, במיוחד במקרים של דחיית חידוש תג קיים למרות טענת הפונה כי מצב בריאותו החמיר. אי-נימוק הדחיות באופן ברור גורם… לטרטור הנכים ולעומס מיותר".

ואם לא די בכך, הדו"ח של משרד התחבורה גם מתאר התנהלות שנראית מתאימה למערכון של אפרים קישון משנות ה-50: "אזרחים המבקשים מידע על מצב הטיפול בבקשות לאישור תגי חניה שהגישו, מתבקשים לפנות ל'רישוי-קול' (מוקד טלפוני של אגף הרישוי, ש.ה). במקרים רבים, בשל עיכוב בסריקת המידע הרלוונטי ובהקלדתו, אין באפשרות מוקדני רישוי-קול לתת מידע אישי לפונים, והם מנחים את האזרחים לשלוח שוב את מסמכי הבקשה בדואר".

מדוע משרד התחבורה מתנהל בצורה כה לקויה ובלתי סבירה? במשרד מעולם לא הסתירו את חוסר שביעות רצונם מכך שהטיפול בתגי החניה של נכים נפל בחלקם. בדיון באחת מוועדות הכנסת ב-2010 התייחס סגן מנהל אגף הרישוי לליקויים בטיפול בבקשות לקבלת תגי נכה ואמר כי "(זה) לא תפקידנו, בקושי אנחנו מתעסקים עם רישיונות… לא מבין, לא יודע מה לנו ולזה בגלל".

שנתיים לאחר מכן, בדיון ב-2012, חזר סגן מנהל האגף על גישתו, והתלונן כי "אנחנו לא רופאים ולא מבינים בזה. האכסניה של תגי החניה היא לא משרד התחבורה… הסמכות למתן תג נכה בישראל לא צריכה להיות משרד התחבורה". ואכן, התנהלות משרד התחבורה בכלל ואגף הרישוי בפרט מלמדת שהמשרד לא מעוניין בסמכות לטפל בבקשות לתגי נכה, ופקידיו עושים כל שביכולתם כדי לדאוג לכך שסמכות זו תועבר למשרד אחר, אולי אנושי יותר, שיידע כיצד לדאוג לנכים.