בממוצע נהנית ישראל מכ-20 עד 30 ימי גשם בכל שנה, אלא שרבים מאלה, ממש כמו היום, הם אירועי מזג אוויר אלימים יחסית, שנוחתים על תשתיות שלא תוכננו כדי לעמוד בהם בכבוד.
אירוע מזג אוויר קיצוני עלול לתפוס אותנו, כנהגים, כשאנחנו כבר על הכביש, או במצבים שבהם אין לנו ברירה אלא לצאת לדרך – ובשני המצבים חייבים להיות מודעים מראש לסיכון ולדרכי ההתמודדות הנכונות.
הסכנה הגדולה ביותר בעת נהיגה במזג אוויר קיצוני נובעת מצמצום שדה הראיה של הנהג, ויחד איתה גם צניחה ברמת האחיזה של האספלט ובכושר השיפוט של נהגים אחרים שעל הכביש.
ההתמודדות, לכן, חייבת להתחיל בהיכרות עם המגבלות ובניסיון לצמצם את ההשפעה שלהן – בראש ובראשונה עם כל מה שקשור לשדה הראיה.
היכולת שלנו, כנהגים, להביט קדימה ולהפנים את מה שאנחנו רואים תלויה בראש ובראשונה בריכוז, אבל גם במהירות הנסיעה: ככל שמהירות הנסיעה שלנו גבוהה יותר כך מצטמצמת היכולת שלנו לראות לצדדים – ולהיפך.
הפחתה משמעותית של מהירות הנסיעה, ותוך כדי כך גם מאמץ מיוחד להביט כמה שיותר קדימה ורחוק – משפרים את היכולת שלנו לראות, לעכל ולהבין מה צפוי לקרות בעוד מספר שניות, ומה הן הסכנות שאיתן מצטרך להתמודד.
גם בעת נהיגה קיצית רגילה אין צורך להאיץ בטירוף לקראת רמזור אדום, אבל בנהיגת חורף חשוב להביט כמה שיותר רחוק קדימה כדי להימנע מן הצורך בבלימות חירום לקראת צומת או רכב שעצר בצד.
מרגע שנהג מפנים שהוא נמצא בסיטואציה חריגה, ועושה "סוויטש" בראש ומעבר ל"נהיגת חורף" – הסיכויים לתאונה או למצבי חירום צונחים באופן דרמטי.
השלב הבא תלוי במידה רבה במצבה המכאני של המכונית ובגיל שלה, מפני שקיימים הבדלים עצומים בין מכונית חדישה שמתוחזקת נכון לבין מכונית בת שבע או יותר עם צמיגים שכבר עברו את שיאם.
כמעט בכל המכוניות אשר עלו על כבישי ישראל מאז תחילת שנת 2010 (למעט כלי רכב מסחריים ומספר קטן של חריגים) מותקנת מערכת בקרת יציבות אשר מסוגלת להשתלט אוטומטית על רוב מצבי אובדן השליטה שקשורים בתנאי הכביש – ובתנאי שהנהג יישאר בפוקוס ולא ייכנס לפאניקה.
גם אם נהג נכנס מהר מידי לפניה, או שהמכונית חטפה מכת רוח חריגה בעוצמתה, כל שמוטל על הנהג זה לכוון את ההגה אל הכיוון שאליו הוא רוצה להגיע, ולא ללחוץ על דוושת התאוצה.
בהתאם למצב, ובמידת הצורך, כדאי ללחוץ על הבלמים, אפשר גם בעוצמה רבה – אבל בשום פנים ואופן אסור "לפמפם" עם הבלמים מפני שפעולה כזאת עלולה להכניס את המכונית לאובדן שליטה ו"לעבוד" על בקרת היציבות.
למי שנוהג במכונית עם צמיגים שחוקים, או עם תקלות שונות במגבים, מערכת התאורה או הבלמים – המעשה הנבון ביותר הוא להיכנס לתחנת דלק או למקום עצירה בטוח אחר ולהמתין שם עד יעבור זעם. מכונית שאינה מתוחזקת טוב, או עם צמיגים שחוקים, עלולה לסבך את הנהג, הנוסעים שלו ומשתמשי דרך אחרים והיא תתקשה להתמודד עם כבישים ישראלים מוצפים.
בישראל קיים מגוון רחב של כבישים, חלקם נסלל בשנים האחרונות וחלקם עוד בתקופת המנדט הבריטי, אבל אלה גם אלה חשופים לבעיות ניקוז, ובעיקר סתימת מעברי מים.
נהיגה על כביש לא מנוקז עלולה להיות מסוכנת ראשית לכל מפני שהצמיגים עלולים להימצא במצב של "ציפת מים" – כאשר החריצים שלהם לא מסוגלים להתמודד עם כמויות המים שעל האספלט והמכונית מתחילה להחליק, אבל גם מפני שנהיגה על כביש מוצף עלולה להכניס מים לתוך תא המנוע ולגרום לכיבוי שלו או אפילו לנזקים מכאניים קשים.
די קל לזהות את קטעי הכביש הלא מנוקזים – לרוב הצבע שלהם שונה מזה של האספלט שעל קטעי כביש אחרים, או שהם מבריקים באופן מיוחד. כלי רכב אחרים שנוסעים מלפנים יעלו ענן עצום של רסס ומים מקטע כביש לא מנוקז – מה שיגרום לחסימה מסוכנת של שדה הראיה.
כאשר מבחינים בקטע כביש כזה חשוב להפחית את מהירות הנסיעה, להאריך את המרחק לכלי הרכב שמלפנים ולהקפיד לאחוז בגלגל ההגה בשתי הידיים למקרה שיידרש תמרון נהיגה מהיר (תמיד חייבים להחזיק את ההגה בשתי ידיים, כך נדרש בחוק, אלא שלא כל הנהגים מקפידים על כך).
גם בקטעי כביש שאינם מוצפים, אלא רק רטובים מפני שב-12 שעות האחרונות ירד עליהם גשם, צריך לקחת בחשבון שמרחקי הבלימה יהיו ארוכים מאשר על אספלט יבש, ולכן חשוב לשמור מרחק, להיות ממוקדים, דרוכים וערניים, ולהביט כמה שיותר רחוק.
מאד חשוב לשים לב לנהיגה של נהגים אחרים על הכביש: התנהלות משונה עלולה להעיד על נהג מבוהל שמתקשה להתמודד עם הסיטואציה והתגובות שלו עלולות להשפיע עליך מוקדם מכפי שתחשוד, אבל גם עלולה להעיד על מכשולים שנמצאים על הכביש ובהם אתה צפוי להיתקל תוך זמן קצר.
טיפ חשוב אחרון, שאותו אפשר לתרגל גם במצבי רגיעה כדי שיהפוך לטבע שני בעת מצב חירום – הוא הפניית המבט אל נקודת המילוט הטובה ביותר שאפשרית בכל סיטואציה.
נהג חייב לחפש העין את הכיוון או המקום שאליו צריך להימלט בהינתן מצב חירום – אל אותו כיוון שממנו "תגיע הישועה". מה שנשמע פשוט והגיוני במצב רגיעה עלול להיות מסובך ברגע האמת, מפני שהנטייה הטבעית שלנו היא לנעוץ את המבט במוקד הסכנה שמאיימת עלינו, במקום ב"פתח המילוט" האפשרי. הכלל בנהיגה הוא: "לאן שאתה מביט – לשם אתה מתקדם", ולכן, במצב חירום, חשוב לחפש בעין את נתיב ההתחמקות היעיל והמתאים ביותר לאותה סיטואציה באותו רגע נתון.
במכוניות שלא מצוידות במערכת בקרת יציבות אסור לגעת בבלמים או בדוושת התאוצה אם וכאשר נקלעים להחלקה – וצריך להתמקד בהפניית ההגה אל הכיוון שדרכו אפשר להיחלץ מן המצב.
אם הגלגלים הקדמיים הם שמחליקים הרי שאין טעם לסובב עוד יותר את ההגה מכיוון שהמכונית לא תפנה לאף מקום אלא תמשיך ישר. במצב כזה חשוב להפנות את ההגה אל המקום שאליו רוצים להגיע ולהמתין לשוב האחיזה.
בנהיגת לילה חשוב לשים לב לסימונים ישנים שנמחקו על הכבישים באמצעות צביעתם בצבע שחור: מי הגשם גורמים דווקא לצבע ה"מוחק" לבהוק בלילות חזק יותר מהסימון החדש – לכן הנהג עלול לראות, בטעות, נתיבי נסיעה שגויים שאם ימשיך איתם הוא ייסע לתוך גדר הבטיחות במקרה הטוב או לתוך רכב שבא ממול במקרה הרע.
