רכבי פנאי, שמוכרים גם כרכבי שטח, שנקראים בטעות גם "ג'יפים", אמורים היו להיכחד מתישהו בסוף העשור הקודם. המשבר הפיננסי העולמי, זינוק מחירי הנפט ומודעות גוברת לאיכות הסביבה איימו לאסוף את רכבי השטח אל אבותיהם הקדמונים, הדינוזאורים.
ובכל זאת, רכבי הפנאי מסרבים להיכנע לצו ההיגיון: כל שנה שחולפת מביאה עמה דגמים חדשים בשלל גדלים, וההצלחה רק הולכת וגדלה. אין יצרנית רכב ברת-דעת שמעזה להדיר את רגליה מקטגוריות רכבי הפנאי השונות, החל מיצרניות סיניות עלומות-שם ועד בנטלי ורולס-רויס.
קחו למשל את אאודי: אל ה-Q3, ה-Q5 וה-Q7 המוכרים (והמצליחים) עתידים להצטרף Q1 קטן ו-Q6 חשמלי ויוקרתי. ובכלל לא בטוח שזה יהיה הסוף להרחבת המשפחה. אחרי הכל, יש עוד מקום באמצע ולמעלה לעוד ועוד דגמים של רכבי פנאי, שיקסמו לעשירי פאלם ביץ', שנחאי והרצליה.
וכל אותם עשירים חובבי פנאי ודאי נרגשים לקראת הגעתו של ה-Q7 החדש, שמגיע עשר שנים ארוכות מאוד אחרי קודמו. וקודמו, כך יודעים כולם, היה חינני ונאה כמו לוויתן כרסתן, כך שהחלפתו היא בשורה נעימה לכל מי שיוצא אל כבישי ארצנו.
טוב מראה עיניים
מאחר שענייני מראה הם העניינים הראשונים הנראים לעין, אי אפשר שלא להתפעל ממראהו על ה-Q7. לעומת קודמו המובי-דיקי, הדגם החדש נראה כמו אתלט רענן: אמנם ההבדלים במידות אינם כה גדולים (הדגם החדש קטן באי-אלו סנטימטרים ומילימטרים מקודמו), אך העיצוב מצליח להסוות היטב את מידותיו, שנותרו בקטגוריית האקסטרה-אקסטרה לארג'.
חשוב אף יותר מענייני המראה הוא עניין המשקל: דיאטה חריפה השילה ממשקלו של ה-Q7 בין רבע טון ו-325 ק"ג (בהתאם לגרסת המנוע). דמיינו לרגע מכונית שבן-רגע נפלטים ממנה שלושה גברים עבי-בשר, ותבינו מה משמעותה של דיאטה שכזו. אלא שכדאי לזכור שגם לאחר שהפך רזה וחטוב מבעבר, ה-Q7 נשאר בחור כבד-גוף, שמטה את כפות מאזני המשקל על כ-2 טון.
נתונים יבשים
על שינוע המשקל הנכבד הזה אחראי מנוע טורבו-דיזל בנפח 3.0 ליטרים, שמספק 272 כ"ס ו-61.2 קג"מ (יש גם גרסת טורבו-בנזין, אך היא לא נבחנה). אלה הם כמובן נתונים יבשים, וכדרכם של נתונים יבשים הם אינם אומרים דבר למי שאינו מבין בנתונים יבשים.
ולכן כדאי לתאר כיצד באים הנתונים היבשים לידי ביטוי בכביש יבש: משקלו הבלתי-צנום בעליל של ה-Q7 מאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש ב-6.5 שניות, וזה זמן מאוד, מאוד מהיר עבור מאסה כל כך, כל כך גדולה. האצות-ביניים, שהן המפתח לעקיפות זריזות ובטוחות, מבוצעות באותה מהירות מרשימה, הודות לזמינות כוח מצוינת (שיא המומנט מתייצב לעבודה כבר ב-1,500 סל"ד) ותיבת הילוכים מצוינת (בת שמונה הילוכים).
ניוטון הזקן
כמו שיודע כל מי שלמד שיעור ורבע בפיזיקה ניוטונית, גופים בתנועה נוטים לחבב קווים ישרים, וסולדים לרוב משינויי כיוון. וזו בעיה מוכרת בתעשיית הרכב. מכוניות כבדות אוהבות לנסוע ישר וקדימה, בזמן שפניות גורמות להן (ולנוסעיהן) בחילה וסחרחורת.
אבל גם ניוטון הזקן היה מתרשם מה-Q7. הודות לשלל מערכות-עזר אלקטרוניות, ובעיקר הודות למתלי אוויר (בעלי שבעה מצבי כיול) שמציעים ריסון טוב של המרכב (במצב כיול "דינמי"), ה-Q7 אינו בוחל בפניות. "ריסון טוב" הוא צמד מלים שאומר מעט מאוד להרבה מאוד אנשים, ולכן כדאי להסביר את משמעותו: למרות משקל של כ-2 טון, אפשר לנהוג את ה-Q7 מאוד, מאוד מהר – גם בכבישים שאינם ישרים.
עם זאת, ה-Q7 הוא לא רכב פנאי ספורטיבי. ריגושים מוטוריים הם לא מה שתמצאו בו, גם אם לפעמים תגלו להפתעתכם הודעת קנס מאגף התנועה של המשטרה, שתאשים אתכם בנהיגה במהירות ספורטיבית לעילא. אז אילו ריגושים מציע ה-Q7? רכב הפנאי הבכיר של אאודי מתמחה בתחום אחר לגמרי: הרגעה וליטוף אגו.
היי-טק ומסורת
אחרי יותר מ-1,000 ק"מ ביומיים, ה-Q7 מתגלה כבן-לוויה יוצא דופן לנסיעות ארוכות. הוא שקט, מעודן ומאוד, מאוד מפנק. תא הנוסעים שב ומגלה את המומחיות של אאודי בייצור סביבת מחייה נפלאה: יש בו שילוב הרמוני של היי-טק ומסורת – מיטב הגאדג'טים האלקטרוניים לצד עור ועץ.
נוחות הנסיעה, כמו היכולת הדינמית, נהנים ממתלי האוויר, אך לתרכובת המוצלחת של ה-Q7 תורמים גם בידוד רעשים מצוין ומושבים מצוינים. אם תוסיפו לכך כל מיני אביזרי-מותרות נעימים, כמו גג-שמש פנורמי, בקרת אקלים יעילה (בעלת ארבעה "אזורי" אקלים) ומערכת שמע מצוינת, תקבלו מקום נעים להפליא לשהות בו.
הצעה פיננסית
וכמו כל כך הרבה דברים נעימים להפליא בחיים, ל-Q7 יש מחיר יקר להפליא: החל מ-557 אלף שקלים לגרסת שבעה מושבים. ועל שום מה "החל מ"? כי מי שיזמין את חבילת האבזור המתקראת "Premium" יידרש לשלם כ-120 אלף שקלים נוספים. עיקר קסמה של חבילה שכזו הוא תוספת של מערכות בטיחות מתקדמות, כמו בקרת שיוט אדפטיבית, ומערכת שנקראת Audi Traffic Jam Assist, שמאפשרת לנהג להעביר חלק ממשימות הנהיגה המתישות למחשב הכל-יכול.
אלא שלמרות יוקר המחייה ב-Q7, נראה שיש מי שסבורים שמחיריו הם בגדר מציאה: מתברר שיש לקוחות שבוחרים ברכב הפנאי הבכיר של אאודי כחלופה ל-A8 – מכונית הפאר הסאלונית, שיושבת בקצה העליון של ההיצע של היצרנית הגרמנית. ומאחר שמחיריה של ה-A8 מתחילים בכ-730 אלף שקלים, מחירו של ה-Q7 נראה לפתע כמו הצעה פיננסית מפתה עבור אותם מתי-מעט שמככבים במדורי הפיננסים.
נ.ב. 1
מי שהגיע עד הלום ושמץ של חיבה לעולם הרכב מפעם בלבו, ודאי שם לב שאין כל התייחסות ליכולת השטח של ה-Q7. ומאחר שהגדרתו הרשמית היא רכב פנאי (שכאמור, מכונה גם רכב שטח), השמטת התייחסות ליכולת שטח עלולה להיראות כמו טעות מקצועית קשה.
אלא שללא מיגון ראוי לחלקים רגישים, ועם צמיגי כביש עדינים ומחיר של יותר מחצי מיליון שקלים, ה-Q7 יבלה בשטח פחות זמן ממה שמבלה שחקן כדורגל בספרייה העירונית. אז כן, אין לו בעיה לנסוע בנוחות ונינוחות בשביל כורכר מהודק היטב, אבל אל תנסו לבדוק אם הוא מסוגל לגרוס סלעים במעלה אלמוני בנגב.
נ.ב. 2
ראוי להוסיף מילה או שתיים על צריכת הדלק: עם משקל מופחת ומנוע טורבו-דיזל מודרני, ל-Q7 נקשרים כתרים של "שוחר איכות הסביבה". לפי נתוני היבואן, צריכת הדלק בנסיעה משולבת היא כ-5.9 ליטרים ל-100 ק"מ (שהם כ-17 ק"מ לליטר).
אלא שכדאי להיזהר עם התארים הירוקים האלה. כאמור, גם לאחר הדיאטה החריפה, ה-Q7 שוקל כשני טון, ומנוע הטורבו-דיזל – נעים ויעיל ככל שיהיה – לא מצליח להפוך את רכב הפנאי של אאודי לדוגמנית אנורקטית. וכך, בנסיעה מאוד מאומצת, אפשר לראות את צריכת הדלק צונחת לכ-6.9 ק"מ לליטר (אבל, וזאת יש לומר, במהירות שאינה תקינה-פוליטית).
