4 שנים אחרי שהפיקנטו נחתה כאן, הפכה את קיה למותג מבוקש, כבשה את טבלאות המכירות וניפצה את תקרת הזכוכית של סגמנט המיני, טלקאר, היבואנית, מנחיתה פצצה נוספת תחת הכותרת "האוטומטית הזולה בישראל" עם גרסת 1 ליטר חדשה המצוידת באותה תיבת קסמים האהובה כל כך על העם היושב בציון.

מה כבר לא נאמר על המכונית שהפכה לנמכרת ביותר בישראל ב-2013 וכמעט גם ב-2014 (בסופו של דבר הקורולה המשפחתית הקדימה אותה בהפרש קטן) וממשיכה להמכר כאן גם ב-2015 ואל מול שלל מתחרות צעירות ממנה בקצב של מעל ל-1,000 חתיכות בחודש?

אין ספק שהקטנטונת מקוריאה הצליחה הרבה מעבר לתחזיות הורודות והאופטימיות ביותר של אנשי היבואנית והצטרפותה של גרסת אלף סמ"ק זולה בהחלט, לפחות על הנייר, יכולה לחזק עוד יותר את מעמדה בשוק המקומי ולדחוף לאחור את קרובת משפחתה, ה-i10 של יונדאי, שעיקר מכירותיה מגיעות מגרסה זו שאהובה על ציי רכב וחברות השכרה.

1,500 ימים לאחר שנהגנו לראשונה בפיקנטו (בגרסת ה-1.2 האוטומטית המבוקשת) וקבענו בזהירות שעל אף שלא מדובר במכונית פורצת דרך היא צפויה להפוך ללהיט הבא של שוק הרכב המקומי, ולאחר שהיא הצליחה להרשים אל מול המתחרות בשלל מבחנים השוואתיים, יצאנו שוב עם הקוריאנית, הפעם בגרסת ה-1.0 ליטר האוטומטית, לדייט אינטימי אחד על אחד.

מתרשמים

גם אחרי יותר מ-4 שנים ומעל 37 אלף אקזמפלרים על הכבישים, הפיקנטו עדיין נראית רעננה ומצליחה להרשים מבחינת הלוק ולהיראות גם שובבה, גם מעט ספורטיבית, גם לקלוע לטעם של קהלים מגוונים ומעל לכל, לא לשדר תחושה זולה של מכונית שבחרו בה רק מטעמי חיסכון.

אמנם אנחנו לא בטוחים שאנחנו מתים על הפגושים החדשים והאגרסיביים יותר שהקטנטנה קיבלה במסגרת מתיחת הפנים הקלה שעברה בראשית השנה, אבל אין ספק שלפלפלית הקטנה עדיין יש את זה ושכישרונו של פיטר שרייר, המעצב של קיה, זועק מכל קימור.
לטעמנו לפחות, גם היום הפיקנטו היא מכונית המיני העממית הנאה בישראל.

מתיחת הפנים כנראה פסחה על הקבינה ובתא הנוסעים ניתן לפגוש בדיוק את אותה פריסה מוכרת וחסרת תעוזה הכוללת גוונים כהים, משטחי פלסטיק קשיחים וריפוד מאריגים פשוטים.
עם זאת, גם היום ובניגוד לחלק מהמתחרות בנישת הקטנטנות, התחושה היא של "אוטו של ממש" ולא של צעצוע פלסטיק או מוצר הזועק מכל פאנל שהוא בסיסי וזול.
המושבים נוחים אם כי מעט נוקשים ובמושב האחורי שני מבוגרים יסתדרו ללא כל בעיה ואף יהנו ממרווח ראש ורגליים סביר למדי.
לא היינו ממליצים להושיב שם מבוגר שלישי, אבל אם מדובר בשלושה ילדים נראה שהם יוכלו להסתדר שם ללא בעיה.

בדרך לתג מחיר של 68,900 שקלים לגרסת ה-.1.0 האוטומטית הפיקנטו הוקרבו כמה פריטים מהמפרט (כמו למשל חישוקים קלים, ידיות ניקל, ציפוי עור להגה וידית ההילוכים וכרית אוויר שביעית לברכי הנהג), אבל עדיין ניתן למצוא כאן 4 חלונות חשמליים מקוריים, נעילה מרכזית, מראות חשמליות, מושב נהג עם כיוון לגובה, מזגן רב עוצמה ופתחי אוורור, שלל תאי אחסון, מחשב דרך, 6 כריות אוויר, מערכת בקרת יציבות ומערכת שמע עם כניסות USB ו-AUX.

בנוסף למפרט שמגיע מקוריאה, בטלקאר החליטו לצייד את הגרסה הזו גם בדיבורית בלוטות' ובחיישני רוורס בהתקנה מקומית כסטנדרט.

בחזית אנו פוגשים את מנוע הליטר המוכר מהפיקנטו הידנית ומהיונדאי i10 המסתפק בשלושה צילינדרים המפיקים עדר צנום של 66 סוסים שמשודכים לתיבת הילוכים אוטומטית קונבנציונלית עם 4 יחסי העברה.

נוהגים

לא היה קל לגרום לנו לנטוש את המבצר הממוזג בשיא גל החום הנוכחי, אבל  החבר'ה מ"קיה" הבטיח לנו שהמזגן בקטנטנה לא נופל בעוצמתו מזה שבמכוניות גדולות בהרבה ושלא ניתן להוציא אותו משלוותו ולגרום לו להתנתק ולהפסיק לקרר גם תחת לחץ ממשי מהסוג שבוחני רכב מתעקשים לבדוק, השתכנענו למלא את חובתנו העיתונאית.

בעיר הגרסה האוטומטית הקטנה בהחלט מפתיעה לטובה, הרעידות הקלות האופייניות למנועי 3 צילינדרים כמעט ואינן מורגשות ועל אף שזה לא הרכב שהיינו בוחרים לפורמולת רמזורים, קצב התנועה בהחלט טוב והפיקנטו שומרת על חדווה וזריזות ומטיבה להציג את כל היתרונות שיש לקטנטנה באורך של פחות מ-3.6 מטרים להציע בכרך.

אבל כל זה היה די צפוי למכונית שמחזיקה בתואר "מלכת העירוניות" ב-4 השנים האחרונות וכדי לאתגר אותה החלטנו שאין מנוס אלא להוציא אותה מ"הקומפורט זון" שלה, אל מחוץ לגוש דן.

גם מחוץ לעיר הפיקנטו עושה בסך הכל עבודה טובה ועל אף שאין למנוע מאגרי כוח עודפים בהחלט ניתן לשייט בלי קושי במהירות של בין 100-130 קמ"ש והמכונית משדרת תחושה מוצקה ולא של עלה נידף ברוח גם במהירויות תלת ספרתיות.

עם זאת, עדר הסוסים הקטן מחייב תשומת לב ביציאה לעקיפות שצפויות להמשך יותר זמן ממה שאתם רגילים לו ובעיקר בעת נהיגה בכביש הררי, בו המנוע המפיק מומנט חד ספרתי (9.7 קג"מ) סובל מקוצר נשימה ברור.
למרות זאת, לזכותה של הקוריאנית הקטנה חייבים לציין שהיא ממש משתדלת, מרבה להוריד הילוכים ומנסה לסחוט למקסימום כל סוסון שבעדר.

כמו כן יש לציין שגם במהלך נסיעה מאומצת ארוכה בסיבובי מנוע גבוהים המזגן המשיך לקרר במלוא העוצמה ובניגוד לנהוג במכוניות אחרות, לא עבר למצב המתנה עד יעבור זעם.

יש להניח שאף אחד לא תכנן את הפיקנטו כמכונית להשחזת פניות, אך היא מפתיעה לטובה גם בכבישים מפותלים עם רמת אחיזה גבוהה ושלדה מאוזנת שלא ממהרת לזעוק לעזרתן של מערכות הבקרה האלקטרוניות. היא אפילו מסוגלת לספק קמצוץ של הנאה מנהיגה אם מסוגלים לשים בצד את הניתוק האופייני למכוניות עם תגבור הגה חשמלי.

כיול המתלים פונה לכיוון נוקשה מעט ונפלאות מע"צ בהחלט עוברות גם לתא הנוסעים, אבל בסיכומו של דבר נוחות הנסיעה סבירה.

בידוד הרעשים סביר כל עוד שומרים על לחץ הגיוני על דוושת התאוצה, אך במגזר הסאונד ניתן לציין שמערכת השמע אמנם כוללת את כל החיבורים הנדרשים לנגנים ונוחה לתפעול אך ניחנה בצליל טרזנסטורי מבאס.

עם מנוע קטן שכזה אין ספק שצריכת הדלק מושפעת מאוד מסגנון הנהיגה ובנתיב עירוני ובין עירוני במוד נהיגה רגוע יחסית שמאפיין את קהל הלקוחות הפוטנציאלי רשמנו כמעט 16 קילומטרים לליטר.
כשעברנו למוד אטרף ששמר על יחסי קרבה עם הקו האדום במד הסל"ד צריכת הדלק התדרדרה לכדי 11 קילומטרים לכל ליטר של הנוזל הצהבהב.

מסכמים

הפיקנטו הצליחה לשמור על מעמדה לאורך זמן כלהיט מכירות היסטרי גם ללא גרסת ה-1.0 ליטר האוטומטית, ויש להניח שמרבית הלקוחות הפרטיים ימשיכו להעדיף את גרסת ה-1.25 החזקה והמאובזרת יותר, אבל הגרסה החדשה בהחלט מעניקה לטלקאר קלף חשוב מול הלקוחות המוסדיים, חברות הליסינג וההשכרה, אשר מחפשים לרוב את האופציה הזולה ביותר העונה להגדרה המבוקשת ובנישה הזו לפיקנטו הייתה בעיה במיוחד מאז השקתה של ה-i10 החדשה.

הפיקנטו בגרסת ה-1.0 ליטר האוטומטית מספקת מענה הולם לדרישה לכלי תחבורה אוטומטי אורבני במינימום כסף ובהחלט מציעה מספיק דחף ואופציה לחסוך עשיריה למי שמתנייד בעיקר בגוש דן.
ללקוחות הגרים באזורים הרריים יותר ולמי שמרבה בנסיעות בין עירוניות נראה שגרסת ה-1.25 תתאים יותר.

עוד ב-TheCar:

מבחן דרכים: קיה ספורטאז' 1.6 אוטומטי

שוברות שגרה: אופל מריבה מול קיה סול במבחן השוואתי