על שתי עובדות אין ויכוח: בעשור הקודם הוצבו בצרפת אלפי מצלמות מהירות, ובין 2002 ו־2010 חלה שם ירידה של עשרות אחוזים במספר ההרוגים בתאונות. אבל מתברר שלגבי עובדות רבות אחרות, שחלקן הוצגו בוועדת הכלכלה של הכנסת (הישראלית), דווקא אפשר (וראוי) להתווכח.
1. ביולי 2002 נשא נשיא צרפת באותה עת, ז'אק שיראק, נאום היסטורי ובו התחייב להילחם בתאונות הדרכים. כבר במחצית השנייה של אותה שנה נרשמה ירידה של 12.3% במספר ההרוגים לעומת התקופה המקבילה ב־2001. הירידה אכן מרשימה, אבל הקשר למצלמות בעייתי: באותה שנה עדיין לא הותקנה אפילו מצלמת מהירות חדשה אחת בכבישי צרפת.
2. בשנת 2003 החלה ממשלת צרפת ליישם מדיניות בטיחות חדשה ואגרסיבית, עם תוצאות מרשימות: מספר ההרוגים באותה שנה צנח ב־21% יחסית לשנה שקדמה לה. גם הפעם אין קשר של ממש בין ההישג המרשים ומצלמות המהירות, פשוט מפני שהצבת המצלמות החלה רק בסוף אותה שנה, והן היו מעטות בלבד. ברבעון האחרון של 2003 הופעלו בצרפת 100 מצלמות מהירות בלבד, מהן 30 מצלמות ניידות.
וצרפת, כדאי לזכור, גדולה פי 30 מישראל: 100 מצלמות מהירות כיסו שם כמיליון ק"מ כביש. אצלנו, לטובת הפרופורציה, יש בקושי 18 אלף ק"מ כביש.
3. בין 2001 ו־2004 ירד מספר ההרוגים בצרפת מ־7,720 ל־5,232 – ירידה של 32.5%. זהו שיפור עצום, אבל לא ירידה של 75%, ואפילו לא 50% כפי שטוענים בכירי אגף התנועה ועמותות הבטיחות. גם בשנים שלאחר מכן, ולמעשה עד 2011, לא הושגה ירידה של 50% במספר ההרוגים (בהשוואה לתחילת העשור).
4. הצבת מצלמות מהירות הייתה רק חלק אחד בתוכנית רב תחומית שיושמה בצרפת. בין השאר, הוחמרה הענישה על עבירות תנועה. למשל, עונש על אי חגירת חגורות בטיחות הוחמר ביולי 2003, ועקב כך הושגה עלייה משמעותית בשיעור השימוש בחגורות. לפי הערכות מומחים, נחסך מותם של יותר מ־170 בני אדם כבר באותה שנה, אך ורק בזכות שימוש מוגבר בחגורות.
5. הצרפתים עדכנו את שיטת הניקוד שלהם, שמיושמת בדרך שונה מזו הנהוגה בישראל. עבירות חמורות כמו נהיגה בשכרות, אי שימוש באביזרי בטיחות ומהירות חריגה הפכו למוקד השיטה. ב-2003 נרשמה עלייה של 44% במספר הנקודות שנגרעו מרישיונות נהגים (כ־4.5 מיליון נקודות בסך הכל), ובשנת 2004 חלה עלייה נוספת של 44% (6.4 מיליון נקודות).
6. בשנת 2003, השנה הראשונה שבה יושמה בצרפת מדיניות הבטיחות החדשה, תוגבר משמעותית כוח המשטרה הלאומית, שאחראית על האכיפה בכבישים בינעירוניים. המשטרה רכשה באותה שנה 498 אופנועים, 912 כלי רכב גדולים, 265 ניידות מוסוות וכ־5,000 מכשירים לביצוע בדיקות שכרות. כל זאת, כפי שכבר ציינו, בזמן שמצלמות המהירות המפורסמות החלו לפעול רק בסוף השנה.
7. אחד השינויים המשמעותיים ביותר בצרפת, אשר משום מה לא מוזכר על ידי חסידי הפרויקט הצרפתי בישראל, הוא הגדלה אדירה של תקציב תחזוקת הכבישים. בשנים 2002־2004 עמד תקציב זה על כ־230 מיליון יורו בשנה, ומ-2005 הוא זינק דרמטית עד ל־2.2 מיליארד יורו.
בהמשך העשור המשיך התקציב לעלות, והגיע לשיא של כ־2.7 מיליארד יורו ב-2011. יש להדגיש שמדובר בתקציב שהושקע ברשת כבישים קיימת, לכן תרומתו לבטיחות גדולה במיוחד.
8. עוד נתון משמעותי הוא השיפור הדרמטי בבטיחות המכוניות שחל בעשור האחרון, כשאחד המנועים החשובים שלו הוא פרויקט NCAP-Euro המשותף לכמה גופים ממשלתיים וחוץ ממשלתיים באירופה.
שיפור רמת ההגנה של מכוניות בעת תאונה בוצע גם על ידי תכנון מחודש של מרכבי המכוניות, כך שיקרסו באופן יעיל יותר ויספגו את אנרגיית התאונה, וגם באמצעות התקנת מספר גדל והולך של כריות אוויר. התוצאה: תאונה שבעבר הייתה מסתיימת בתוצאה קטלנית הפכה לחמורה "בלבד", תאונות שבעבר היו מוגדרות כחמורות מסתיימות עם תוצאות פחות קשות, וגם הסטטיסטיקה משתפרת בהתאם.
9. נוסף לשיפור ברמת ההגנה בעת תאונה, החלו יצרניות הרכב לצייד מכוניות גם באמצעים למניעת תאונות. מבין אלה, המערכת היעילה ביותר היא "בקרת היציבות" (ESC או ESP), אשר משתמשת במערכת הבלמים כדי לייצב את המכונית ולמנוע ממנה מלסטות מנתיבה.
מחקר שנערך בצרפת בהשתתפות נציגי תעשיית הרכב המקומית ייחס לכלל שיפורי הבטיחות במכוניות ירידה של כ־11% במספר ההרוגים והפצועים קשה בין 2000 ו־2010.
10. בשנת 2010 פעלו בצרפת 2,756 מצלמות מהירות, מהן 1,823 מצלמות נייחות ו־933 מצלמות ניידות. באותה שנה עמד מספר ההרוגים למיליארד ק"מ נסועה – מדד בטיחות חשוב ומקובל – על 7.1.
בגרמניה, עם פרישת מצלמות דלילה (יחסית לצרפת) וללא מגבלת מהירות בחלק מהכבישים, עמד הנתון על 5.2. בבריטניה, עם 3.6, החלו לצמצם את הפרויקט והעלו את המהירות. אז למה החליטו משרדי הממשלה ומומחי הבטיחות בישראל שראוי לחקות דווקא את הצרפתים?
