כולנו גדלנו על ססמאות בסגנון של "הצמיג הוא הקשר שלך אל הכביש", ועם אזהרות והפחדות של צמיגאים שמבקשים לזרז אותנו להחליף אותם בחדשים. אבל מה מתוך כל מה שסיפרו לנו הוא אמת, והיכן מונחים השקרים? וגם: האם יש באפשרותנו לשמור טוב יותר על הצמיגים כדי להאריך את החיים שלהם?
אז בואו נתחיל דווקא בהפחדות, לא כדי להיבהל אלא כדי ללמוד ממה צריך להיזהר.
אחוז גבוה יחסית מתאונות הדרכים שנגרמות בגלל כשל טכני, וכאלה שמתרחשות כביכול ללא סיבה ברורה לעין, מתרחש לאחר פיצוץ של צמיג או כאשר צמיג פגום הכניס את המכונית למצב של אובדן שליטה שהנהג לא הצליח להתגבר עליו.
הסיבה שרק לעיתים נדירות אנחנו שומעים על כך שפיצוץ צמיג גרם לתאונה פשוטה מאד, ומכעיסה מאד: רוב רובן המכריע של תאונות הדרכים בישראל לא נחקרות בכלל. מבין התאונות שכן נחקרות רק במקרים נדירים נשלחים צמיגים למבחני מעבדה כדי לקבוע אם הם מפונצ'רים בגלל הפגיעה שספגו בתאונה או שהם אלה שכשלו וגרמו לה.
שני כללים בסיסיים יכולים לצמצם מאד את הסיכוי שגם אנחנו ניכנס לצרה כזאת, הראשון מהם הוא בדיקה שגרתית של לחץ האוויר בצמיגים בכל תדלוק – או לכל הפחות אחת לשבועיים – והשני הוא הימנעות (ככל שאפשר) מכניסה פזיזה לתוך מהמורות שפוצעות את הצמיגים.
צמיג טיפוסי מאבד בממוצע יחידת psi אחת בכל חודש, מה שאומר שאם הפעם האחרונה שבדקת לחץ אוויר בצמיגים הייתה לפני חצי שנה אז כרגע החיים שלך בסכנה: לחץ אוויר נמוך בצמיג גורם לכך שהדפנות שלו "עובדות" קשה יותר, והאוויר בתוכו מתחמם מהר יותר. נסיעה ממושכת על צמיג שלא מנופח ללחץ המתאים גורמת לבלאי מואץ של הצמיג ולהגברת הסיכון שהוא יתפוצץ תוך כדי נסיעה.
בנוסף, רמת החיכוך של צמיג לא מנופח גבוהה מידי, ולכן גם תצרוכת הדלק עולה ואיתה גם התשלום בתחנת התדלוק.
לקראת התדלוק הבא, לכן, כדאי להצטייד בחבילת מגבונים, ומיד בתום התדלוק כדאי לגשת עם המכונית אל משאבת הניפוח ולנפח את כל הצמיגים ללחץ המתאים (לאחר מכן תגלו שהמגבונים הם המצאה נהדרת…)
ואיך יודעים מה לחץ הניפוח הנכון?
לחצי הניפוח, שלרוב יהיו שונים בין הגלגל הקדמי לאחורי, רשומים על לוחית מיוחדת שמוצמדת לחלקה האחורי של הדלת הקדמית, או לדלתית פתח מילוי הדלק. יצרנים רבים נוהגים לכתוב את הנתון החשוב הזה גם בספר הרכב.
במקרה של ספק עדיף למלא יחידת psi אחת או שתיים, אפילו שלוש, יותר – מפני שעדיף שצמיג יהיה מנופח ל-6 יחידות יותר מאשר לאחת פחות. בכל מקרה, מי שבטוח מה הלחץ הנכון למכוניתו צריך להקפיד למלא אותו ולהקפיד עוד יותר לבדוק אותו אחת לשבועיים.
המכון לפיצוץ צמיגים
כניסה לבורות בכביש, עליה מהירה ולא זהירה על מדרכות או התחככות לא זהירה בצידי מדרכות עלולה "לנשוך" את הגומי של הצמיג ולפצוע אותו – מה שיוביל לסדק או קרע. אם הפגיעה נגרמת בדופן של הצמיג, או שהיא גדולה מגודל מסוים, אסור לצמיגאי לתקן אותה ועליו לפסול את הצמיג – מה שיוביל אותנו להוצאה לא קטנה.
צריך לזכור שכמעט לעולם אסור יהיה לנו להחליף צמיג בודד, ואם לא נמצא צמיג זהה כמעט לחלוטין לזה שנפגע הרי שניאלץ להחליף שני צמיגים.
בכל מקרה, צריך להימנע ככל האפשר מכניסה לבורות (אך לא במחיר של התחמקות היסטרית שעלולה לגרום לתאונה), ולאחר חוויה כזאת צריך לעצור במקום בטוח ולבחון שהחישוק והצמיג לא נפגעו.
בדיקה שגרתית של לחצי הניפוח בצמיגים מועילה גם כדי לוודא שהם לא נפגעו, שהם לא יבשים או סדוקים, ושאינם שחוקים מידי.
יש שמנסים לאמוד את רמת השחיקה של הסוליה באמצעות מטבע, וזה בסדר אבל פחות מוצלח מאשר להפעיל את ההיגיון: חשוב יותר לזכור שהחריצים בצמיגים נועדו לפנות את המים, ואם החריצים שחוקים הרי שהצמיג ייכנס מהר מידי להחלקה. שחיקה לא אחידה של הסוליות מעידה שמשהו לקוי במערכת המתלים או ההגה, וחשוב לבדוק את זה באופן מיידי.
אחת האגדות האורבאניות המסוכנות ביותר בקשר לצמיגים היא ה"רוטציה" שלהם, ולאחר שנסביר מהיכן היא נובעת נדגיש גם מדוע היא עלולה לסכן את חייכם.
צמיגים קדמיים, ככלל, "עובדים" קשה יותר מן הצמיגים האחוריים וגם נשחקים מהר יותר. ברוב המכוניות (הנעה קדמית או אחורית) זה קורה מפני שהמשקל מלפנים גבוה יותר ומפני שהצמיגים הקדמיים נשחקים בעת פעולות ההיגוי (בעמידה בעת תמרוני חניה או בנסיעה על כביש מהיר), ובמכוניות בעלות הנעה קדמית (רוב רובן המכריע של המכוניות בישראל) זה נגרם מפני שגם העברת כח המנוע לכביש מבוצעת באמצעות הצמיגים הקדמיים.
במשך הרבה שנים נהגו יצרני רכב שונים להמליץ על 'רוטציה' – כלומר להעביר את הצמיגים הקדמיים – שנשחקו יותר – לסרן האחורי ואת הצמיגים הפחות שחוקים להעביר קדימה.
לכאורה מושג כך חסכון, מפני שפעולה כזאת מאפשרת לצמיגים ה"טובים" להתבלות מהר יותר מלפנים לאחר שהועברו לשם, אבל אם חושבים על זה באופן הגיוני זה לא באמת מוסיף לקילומטראז' שכל צמיג יכול לבצע.
הבעיה הגדולה יותר היא שבמקרים רבים זה גם עלול להיות מסוכן, ובמיוחד כאשר הצמיגים הקדמיים כבר התבלו.
כעקרון, בכל מצב אנחנו רוצים שהצמיגים הטובים יותר יותקנו על הסרן האחורי, בעיקר מפני שנהג ממוצע יתקשה יותר להשתלט על אובדן אחיזה של גלגל אחורי, ובוודאי על פיצוץ של צמיג כזה.
לכן, אם העברנו צמיגים בלויים לאחור, וצמיגים פחות בלויים קדימה – פגענו למעשה בבטיחות המכונית.
וזה לא הכל: ישנם סוגי צמיגי ש"יודעים" להסתובב רק לכיוון אחד, לכן גם אם מעבירים אותם מקדימה לאחור, או להיפך, חשוב להשאיר אותם באותו צד של המכונית, וישנם מצבים שבהם יש הבדלים במידות בין צמיג קדמי לאחורי – ואז ודאי שאסור להחליף ביניהם.
הפעולה הנכונה, לכן, היא שכאשר מחליפים זוג צמיגים יש להורות לצמיגאי להתקין אותם מאחור, ואת זוג הצמיגים שהיו שם (בהנחה שמצבם טוב מזה של הצמיגים הקדמיים שהוסרו) אפשר להעביר קדימה. בדרך זאת יותקנו הצמיגים הטובים על הסרן האחורי, וזה מה שאנחנו רוצים שיהיה.
