בית המשפט המחוזי בחיפה קבע ששלילת רישיון בשל חוב כספי לא מונעת את חובת חברת הביטוח לשלם פיצויים. שלילה מתוקף חוק ההוצאה לפועל שקולה לאי תשלום אגרה, ונהיגה ללא רישיון מהווה עבירת תנועה

חברת ביטוח חייבת לשלם תגמולי ביטוח גם למבוטח שברכבו נהג אדם שרישיון הנהיגה שלו לא היה בר תוקף, אם הסיבה לשלילת הרישיון היא אי תשלום חוב כספי, ועיקול הרישיון בוצע על-ידי ההוצאה לפועל.

כך קבע, בפסק דין בעל משמעות תקדימית, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה השופט עידו רוזין.

רוזין חייב את חברת הביטוח מנורה מבטחים לפצות מבוטח שלה שמכוניתו, מסוג טויוטה לנד קרוזר, ניזוקה קשה בתאונת דרכים בעת שרישיונו של המבוטח עוקל, למעשה, על-ידי ההוצאה לפועל.

חברת הביטוח טענה שהמבוטח נהג ללא רישיון נהיגה בתוקף – אחד מתנאי הפוליסה, ומאחר שכך הרי שהיא פטורה מתשלום הנזק, בסך יותר מ-71 אלף שח.

בסופו של יום חייב רוזין את חברת הביטוח לא רק בתשלום מלוא הנזק והפרשי ההצמדה, אלא גם בשכר טרחת עו"ד בסך 14 אלף שח.

רישיון הנהיגה של הנוהג ברכב בעת התאונה, בן דודו של המבוטח, לא היה בר תוקף, אולם לא מפני שהוא נשלל בעקבות עבירת תנועה אלא הוגבל בשל חוב כספי (אזרחי) על פי חוק ההוצאה לפועל.

המבוטח, אשר יוצג על-ידי עו"ד עאמר אלעתיקה, טען שבמקרה הזה, שנוגע לנזק רכוש, יש להחיל הלכה שנפסקה על-ידי בית המשפט העליון בהתייחס לתביעה לנזקי גוף. הלכה זו קובעת שזכאות לפיצויים לא נשללת מכוח סעיף 7 (3) לחוק הפיצויים במקרים של הפרת תנאים או הגבלות אחרות שאינם מתייחסים למאפיינים פיזיים של הרכב.

עו"ד אסף גולן, מנגד, טען בשם חברת מנורה מבטחים שדין התביעה להידחות היות שהתובע לא הוכיח את עצם קרות התאונה, וגם מפני שתנאי הפוליסה הופרו בכך שהנוהג ברכב לא היה בעל רישיון נהיגה בר תוקף.

השופט רוזין דחה את טיעוני חברת הביטוח בדבר אי הוכחת התאונה וציין שבכתב ההגנה נטענות שתי טענות עובדתיות חלופיות שלא יכולות לדור בכפיפה אחת: מחד – היא הכחישה, באופן כללי, את עצם התרחשות התאונה, ומאידך נטען ש"הנהג ברכב בזמן התאונה היה תחת שלילה עקב קנסות".

"עצם העלאת הטענה, לפיה בזמן התאונה נהג אדם ללא רישיון תקף", קובע רוזין, "מחזקת את טענת התובע בדבר עצם התרחשות התאונה".

גם ממצאי השמאי שבדק את הרכב תומכים בגרסה שהנזקים נגרמו בגלל המעורבות בתאונה.

אשר לטענה בדבר העדר כיסוי ביטוחי קבע השופט שלפי תנאי הפוליסה: "בני אדם הרשאים לנהוג ברכב, יהיו אחד או יותר מהמפורטים להלן, כפי שפורט במפרט, ובתנאי שהם בעלי רישיון נהיגה בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג הרכב, או שהיו בעלי רישיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 24 חודשים שקדמו לנהיגה ברכב, ולא נפסלו מלקבל או מלהחזיק רישיון כזה על – פי הוראות חיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשות מוסמכת אחרת" .

השופט התייחס להלכה פסוקה של בית משפט העליון ביחס למקרים של תאונות שבהם נגרם נזק גוף, ממנה עולה שנהג שמפר את הגבלת הרישיון, כאשר ההגבלה אינה נוגעת למאפיינים הפיזיים של הרכב, עובר עבירה על דיני התעבורה, אולם אין מקום לשלול את הפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו.

"יוצא אפוא, כי מי שנהג ברכב כשהוא מחזיק ברישיון לסוג הרכב בו נהג אולם הרישיון פקע מחמת אי תשלום אגרה או שהוטלה עליו הגבלה לפי חוק ההוצאה לפועל (המכנה המשותף לכולם שמדובר בהגבלה טכנית ולא מהותית), הרי שחוק הפיצויים אינו שולל את זכאותו לפיצויים בגין נזקי גוף. עם זאת הוא "חשוף" לסנקציות לפי פקודת התעבורה".

עוד מציין השופט פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (בע"א 1958/05, מחוזי חיפה, מרי אבו נ' אריה חברה לביטוח ), שבו נקבע ברוב דעות (שניים נגד אחד) שאין מקום לאבחן בין נזקי גוף לנזקי רכוש וזאת בשל הרמוניה חקיקתית. גם בית המשפט העליון אישר את הפרשנות הזו בערעור שהגישה בשעתו חברת הביטוח (אריה) על פסק דין זה.

"במקרה דנן, כותב השופט בספק הדין- אין מחלוקת כי לא מדובר במי שרישיונו נשלל בזמן התאונה עקב ביצוע עבירת תעבורה, אלא במי שהוטלה עליו הגבלה טכנית, על פי חוק ההוצאה לפועל.

"הגבלה על יסוד חוק ההוצאה לפועל נחזית כמי שרישיון הנהיגה שלו פקע מחמת אי תשלום אגרה. לפיכך, ברור שאין בהטלת ההגבלה כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי הן כאשר מדובר בנזקי גוף והן כאשר מדובר בנזקי רכוש", קבע השופט עידו רוזין.

אשר לגובה הנזק קובע השופט שמקובלת עליו חוות דעתו של השמאי שקבע שהנזק הישיר שנגרם לרכב הינו בסכום של 71,147 שח.

ת"א 16493-02-13