ארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והמעצמה שנושאת בנתח משמעותי מהוצאות הביטחון של ישראל, סובלת מתשתיות לאומיות ישנות, ובמקרים רבים אפילו די מתפוררות. הממשל החדש של הנשיא ג'ו ביידן חשף לא מכבר תוכנית כלכלית לאומית לחידוש התשתיות האלה, בהיקף מדהים של כשני טריליון דולר בעשור הקרוב.
השינוי הדרמטי ביותר שמוצג בתוכנית החדשה, מעבר לעובדה שסוף סוף יש לאמריקה תוכנית לאומית כזאת, הוא התמקדות בנושא שהנשיא הקודם – דונאלד טראמפ, כל כך זלזל וחיבל בו: התמודדות עם האתגר העצום של הצלת כדור הארץ מפני שינויי האקלים. בין השאר מקצה התוכנית הכלכלית החדשה סכום אדיר של עד 174 מיליארד דולר כדי לעודד את האמריקנים לעבור להשתמש במכוניות ובטנדרים ("משאיות" כפי שהם אוהבים לכנות אותם) חשמליים במקום בזוללי הדלק שקיבלו תנופה תחת טראמפ.
נכון להיום, ארצות הברית היא המדינה המפותחת המפגרת ביותר בכל הקשור לאימוץ ועידוד השימוש בכלי רכב חשמליים. בפער גדול לפניה נמצאות סין ומדינות האיחוד האירופאי, וגם מעצמות הרכב של יפן וקוריאה מעודדות את המהפכה החשמלית. אמריקה, כאמור, נותרה מאחור, כאשר סך המכירות של מכוניות חשמליות שם מהווה בקושי 2% מסך השוק, וגם זה בעיקר בזכות התרומה העצומה של 'טסלה' ובעזרתם של מאות אלפי "מחבקי עצים" – פעילים סביבתיים וארגונים "ירוקים".
בתקופת ממשל אובמה ניתנו הטבות מס וסובסידיות לרוכשי מכוניות חשמליות, וטראמפ הצליח לבטל רק חלק מהן אך לא את כולן. למזלה, ארצות הברית נהנית מן ההשקעה של חברות טכנולוגיה פרטיות, אבל בשורה תחתונה היא רחוקה מאד מהיקף הסובסידיות והרגולציות שהציגו האירופאים בשנים האחרונות, ואשר יושמו שנים אחדות קודם לכן בסין.
התוכנית של ממשל ביידן לא "ממציאה את הגלגל" אבל בהחלט משתמשת בכל הכלים המוכרים לנו. בראש ובראשונה יינתנו מענקי קנייה שיוזילו את מחירי הרכישה של רכב חשמלי ויהפכו אותו יותר משתלם מכלי רכב שמונעים במנועי בעירה פנימית. בנוסף יוענקו גם תמריצי מס ליחידים, לעסקים, ולממשלות ארציות ומקומיות כדי שימירו את ציי הרכב שלהם לכלים חשמליים.
גם מקומה של השקעה ממשלתית בתשתיות טעינה לא נפקד. התוכנית כוללת התקנה של חצי מיליון עמדות טעינה ב-9 השנים הבאות, ובמקביל יוצעו מענקים ממשלתיים לחברות שיבנו מתקני ייצור לרכב חשמלי וסוללות לרכב כזה בשטח ארה"ב.
לך תשכנע "רד נק"
שימוש ב"זוללי דלק" בכלל, ובפרט בטנדרים גדולים שמונעים במנועי בנזין ענקיים – נחשב לחלק מן התרבות האמריקנית, בעיקר "בתוך הארץ", ולאחד הנרטיבים החזקים בתרבות הרכב האמריקנית. בתקופת הנשיא טראמפ, אשר במבחן התוצאה פעל בעיקר עבור התאגידים הגדולים וחברות הנפט והגז ופחות עבור האזרחים מן השורה, זינקו המכירות של כלים כאלה בניגוד גמור לכל מה שקרה בשאר חלקי העולם.
המדיניות של טראמפ, במבחן התוצאה, שכנעה כמעט 50% מן המצביעים להצביע עבורו, ולכן קשה להאמין שה"רד נקס" חובבי ה"משאיות" יהפכו בן לילה ל"מחבקי עצים" ויעשו טרייד אין אל מכוניות חשמליות. אלא שכעת, כך נראה, המטוטלת משנה כיוון ותהליך החקיקה שנועד לעודד מעבר לרכב חשמלי נמצא כבר בעיצומו.
הסנאט האמריקני מקדם בימים אלה הצעת חקיקה שתגדיל את הטבת המס לרכב חשמלי, אשר עומדת כיום על כ-7,500 דולר לכל מכונית שעולה פחות מ-80,000 דולר. המטרה היא להעלות את הטבת המס לרמה של 12,500 דולר, וזאת למשך חמש השנים הבאות. ההטבה בנויה באופן שצפוי לסייע לייצור רכב חשמלי בארה"ב ולהיאבק בסובסידיות ובתמיכות שמעניקה סין ליצרניות המקומיות שלה. 2,500 דולר מתוך תוספת הסובסידיה תוענק למכוניות שמיוצרות בשטח ארה"ב (כלומר, לא כולל קנדה ומקסיקו), ו-2,500 דולר נוספים למכוניות שמיוצרות במפעלים שבהם הפועלים מאוגדים באיגודים מקצועיים.
בנוסף, החקיקה של ממשל ביידן תתמוך בחברות אמריקניות שישקיעו בהסבת מפעלי ייצור ותיקים ובהקמת מתקני ייצור מודרניים לסוללות ולרכב חשמלי. במקור התכוונה ממשלת ארה"ב לתמוך במהלך העשור הקרוב בקידום רכב חשמלי בשטחה בהיקף של כ-30 מיליארד דולר. הנשיא ביידן, כחלק מן ההשקעה האדירה שלו במשק האמריקני, התחייב להעלות את סכום התמיכות הישירות ברכב חשמלי אל 100 מיליארד דולר באופן מיידי. ממשלת סין, למען הפרופורציות, כבר השקיעה עד עתה יותר מ-100 מיליארד דולר בתמיכה ביצרניות מקומיות שמייצרות רכב חשמלי.
הצעת החוק שמתקדמת כעת בסנאט כלולה בתוך חבילת חקיקה שכותרתה "אנרגיה נקייה לאמריקה", וכדי לזכות בהצצה אל הפוליטיקה הפנימית האמריקנית בימינו, ואל הסיבה שבגללה ארצות הברית מפגרת כל כך אחרי העולם בתחום הרכב החשמלי, די אם נביא ציטוט של מי מבין המתנגדים לתוכנית הזאת בסנאט האמריקני.
הסנאטור הרפובליקני ג'ון קורנין ממדינת טקסס אמר כנגד ההצעה שהיא מהווה "פגיעה בעקרונות השוק החופשי, וזהו ג'יהאד אידיאולוגי כנגד הסטטוס קוו, שנמצא במקום שבו הרבה מאוד מקומות עבודה במדינתנו תלויים בענף הנפט והגז". בתרגום לעברית: הלובי של תעשיית הנפט האמריקנית (שנחשבת חזקה במיוחד במדינת טקסס) היה שמח להמשיך לקדוח ולמכור נפט גם אם שאר העולם כבר משתמש במכוניות חשמליות.
להחליף מכונית או להחליף את העם?
תמיכה בייצור רכב חשמלי היא חלק אחד מן הפאזל, וגם סובסידיות לכשעצמן עלולות לא להספיק. כדי להעביר לקוחות אמריקנים לשימוש הרכב חשמלי יש לשכנע אותם, וזה לא קל כל עוד שמחירי מכוניות קונבנציונליות גבוהים יותר (ומבחינה זאת פחות חשוב שעלות הבעלות הכוללת נמוכה יותר).
הבעיה הסבוכה מכל היא נוחות הטעינה, בעיקר עבור חלק מן האמריקנים שלא גרים בבתים צמודי קרקע עם חניה פרטית. מי שמתגוררים בדירות או נאלצים לנסוע למרחקים ארוכים חייבים להשתמש בתחנות טעינה ציבוריות, והתשתית הזאת לא מספיק מפותחת בארה"ב.
התוכנית של ממשל ביידן היא להקים בתוך עשור רשת עמדות טעינה ארצית עם יותר מ-500,000 עמדות לעומת כ-41,000 עמדות עם כ-100,000 שקעים שקיימת כיום. גם בתחום הזה תיאלץ ארצות הברית לקבל דוגמא מן הפעולות שבהן נקטה ממשלת סין לאורך העשור האחרון, וגם זה ממחיש את הפיגור אליו הוביל ממשל טראמפ את אמריקה.
שאלת מיליון השקלים היא מה תעשה ממשלת ישראל, והתשובה תלויה כמובן במציאות הפוליטית אליה נקום "מחר בבוקר". במבחן התוצאה, ממשלת ישראל נכשלה בקידום הרכב החשמלי ובהקמת תשתיות טעינה לרכב לחשמלי, ואנחנו מפגרים לא רק אחרי סין ואירופה, כמובן, אלא גם אחרי ארצות הברית.
בתקופת קורונה, למשל, כאשר רוב הממשלות בעולם השקיעו בצמיחה ובשיפור תשתיות, ממשלת ישראל הזמנית השקיעה בדמי אבטלה ובהעברות תקציביות לשותפות קואליציוניות. ממשלה חדשה, כל ממשלה, צריכה להתמודד ראשית לכל עם בור תקציבי של טריליון שקלים, ונראה שקברניטי המדינה יזדקקו לקור רוח והרבה שכל כדי להבין שטובת המדינה היא לא בכיבוי שריפות קואליציוניות אלא בתשתיות צופות פני עתיד, למשל ברכב חשמלי ובתשתיות טעינה.
ובכל זאת, המהלך של ממשל ביידן, שפועל בניגוד מוחלט לאתוס אמריקני רב שנים, יכול לנער קצת את החשיבה המאובקת והדוגמטית בישראל, ולסייע לאנשים רבים להתפקח מרעיונות קפיטליסטיים קיצוניים שנמכרו לנו כסיסמאות מבלי שהוכיחו את עצמם באף מקום בעולם. אמריקה הגדולה נמצאת כיום על הברכיים בגלל כישלון הקפיטליזם הקיצוני, אבל היא לא ממשיכה לדפוק את הראש בקיר אלא מתאפסת על עצמה ומנסה שיטות חדשות. מי ייתן שגם אצלנו ימצאו מנהיגים עם ראש פתוח ולא סתום.
