קומץ מבין המפלגות שתוכלו לבחור ביניהן בבחירות הקרובות מבטיחות אמנם הבטחות עמומות בתחום התחבורה והבטיחות בדרכים – אבל אף מועמד לא לקח ברצינות את "החיים עצמם" על כבישי ישראל והציג תוכנית פעולה שתחולל מהפכה, ותתקן את הכשלים.
במסגרת פרויקט 'יחד נתקן' אספנו את כל מצעי המפלגות הפומביים וניתחנו את הבטחות הבחירות של כל המועמדים בתחום התחבורה והבטיחות. התוצאה עגומה: הסיכון לחיים שלכם בדרכים, הזמן שאתם שורפים בפקקים, מאות מיליארדי שקלים שנשרפים ללא תכלית – כל אלה לא נמצאים במקום שראוי להם על הרדאר של מי שמתמודדים על הקול שלכם.
קומץ קטן של מועמדים מציג אמנם את מה שנחזה להיראות כמו תוכניות, ויש אזכורים של כשלים ידועים ושל מנגנוני תיקון אפשריים – אבל נדמה שאף מפלגה לא בנתה תוכנית ל"יום שאחרי הבחירות", ואף מועמד לא רואה את עצמו כמנהיג שמסוגל לבצע את התיקון הנדרש.
כך בדקנו
נקודת המוצא היא סקרי הבחירות שבעזרתם סיננו החוצה את מי שנראים כרגע רחוקים מאחוז החסימה. למען הזהירות כן כללנו את מי שלכאורה מדגדגים את הרף, וזה הותיר 13 רשימות: הליכוד, ביחד, ישר, הדמוקרטים, ישראל ביתנו, ש״ס, יהדות התורה, עוצמה יהודית, הציונות הדתית-זהות, הרשימה המשותפת, רע״ם, עמך ישראל והמילואימניקים-הכלכלית. לאחר מכן חיפשנו את מצעי המפלגות או תוכניות פעולה שלהן בתחום התחבורה. בנקודה זאת צריך לומר אמירה ערכית ועקרונית: מפלגה שלא מפרסמת מצע בחירות, או כזאת שמטמינה אותו במקום שאינו נגיש – לא ראויה שבוחרים פוטנציאליים יתאמצו לבחון את ההבטחות שלה.
המקרה של מפלגת הליכוד, בהקשר הזה, שונה גם לטובה וגם לרעה. בליכוד מקפידים כבר הרבה שנים שלא לפרסם מצעי בחירות – בטענה לפיה המעשים שלהם מעידים על עצמם, ולכן אין צורך שהם יפרסמו מצע.
אי אפשר שלא להעריך את הכנות שבאמירה הזאת, ובהקשר שלנו זהו גם מבחן התוצאה: מאז שנת 2009, למעט תקופת ממשלת בנט-לפיד, שולטות ממשלות ליכוד בנעשה במשרד התחבורה (כולל בתקופה שבה בצלאל סמוטריץ' כיהן כשר).
התוצאות, בין השאר, הן יותר מ-459 הרוגי תאונות דרכים בשנה במקום הגשמת "חזון אפס הרוגים" שהובטח בשנת 2005, הדחה של מדינת ישראל מן הארגון האירופי לבטיחות בתחבורה (ETSC) בעקבות חוסר הפעולה של ממשלת ישראל במניעת תאונות, עומסי תנועה חסרי תקדים שעולים מידי שנה למשק כ-50 מיליארד שקלים, ולפחות 180 כשלים שונים שזיהינו במשרד התחבורה במסגרת פרויקט 'יחד נתקן'.
הדבר הקל הבא הוא לתאר את כל המפלגות שלא מציגות שום הבטחה, עמדה או תוכנית בתחומי התחבורה והבטיחות בדרכים. ברשימות ש״ס, יהדות התורה, עוצמה יהודית, רע״ם, הרשימה המשותפת, ורשימת 'עמך ישראל' לא סבורים שתחבורה ובטיחות בדרכים מעניינות את הבוחרים הפוטנציאליים שלהן, או שאין להן מה לומר לבוחרים בנושאים האלה.
מכל מקום – אנחנו לא הצלחנו למצוא תוכנית או הבטחה של רשימות אלה – ואם נקבל מהן עדכון בנושא נשמח לכלול אותו כאן. נכון להיום רשימות אלה לא מבהירות מה הן דורשת או מתכוונות לעשות, על מה יתעקשו במשא ומתן קואליציוני, וכיצד יפעלו בכנסת הבאה – בלי קשר לצד שאותו יתפסו במליאה.
והרי החדשות, ועיקרן תחילה: נת"צים ברחבי ישראל
רשימת 'ביחד', בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד, מציעה לסלול 200 קילומטרים של נתיבי תחבורה ציבורית, להגדיל את תדירות הרכבות, להאיץ את הקמת רשת המטרו, לשנות תעריפים בתחבורה הציבורית ולהפעיל תחבורה בשבת בתיאום עם הרשויות.
ההבטחות כוללות שינוי של התגמול למפעילי התחבורה הציבורית לפי איכות השירות, ביזור סמכויות והקפדה על מינויים מקצועיים. למען שיפור הבטיחות בדרכים מובטחים תשתיות סלחניות, אכיפה טכנולוגית, עידוד מערכות בטיחות וגריטת כלי רכב ישנים. מוצגים גם יעדי שיפור במהירות התחבורה הציבורית ובקיצור משך הזמן שמבוזבז בפקקים.
רשימת 'ישר', בראשות גדי איזנקוט, מבטיחה הבטחות די דומות לאלה של 'ביחד', עם תוכנית רב-שנתית, השלמת חקיקת חוקי הרשויות המטרופוליטניות, האצת הקמת מסילות רכבת ופיתוח רשת המטרו, שינוי תמריצים למפעילי תחבורה ציבורית ורמת שירות מינימלית לחיבור בין ישובים לערים. הבטחת הבחירות מתייחסת גם לתנאים שמוצעים לנהגי תחבורה ציבורית, למבנה הפיזי של תחנות, להליכה, לאכיפה, ולהסדרת ההפקרות בתחומי האופניים והקורקינטים החשמליים.
לצד אלה מוצעת בחינה הדרגתית של תמחור מס גודש, תוך הבטחה (שלא מתכתבת עם מדיניות המיסוי ההיסטורית של מדינת ישראל) לפיה ההכנסות יושקעו בחלופות לרכב.
רשימת 'הדמוקרטים' מציבה יעד להפחתת מחצית ממספר ההרוגים במסגרת תוכנית חומש, ולהשלמת רשת המטרו עד לשנת 2040. התוכנית כוללת חיזוק של הרלב״ד, תשתיות סלחניות, אכיפה, רכישת אלפי אוטובוסים חשמליים, שיפור תנאי הנהגים, תחבורה בשבת וחיבור של הפריפריה.
לרשימת 'ישראל ביתנו' אין אמנם סעיף שממוקד בתחבורה, אבל בין הסעיפים האחרים היא מתחייבת לתחבורה בשבת לפי החלטת הרשויות המקומיות, לשיפור השירות בתחבורה הציבורית והורדת תעריפים שמשלמים צעירים, לקידום רשויות מטרופוליטניות, ולהפחתת עלויות הוצאת רישיון נהיגה. מובטחות גם תחבורה ציבורית חינמית לפנסיונרים והפרטת נמל אשדוד ושדה התעופה בחיפה.
רשימה 'זהות' שמאוחדת עם 'הציונות הדתית' מבטיחה לפתוח את שוק התחבורה לתחרות, צמצום מעורבות הממשלה, הפעלה פרטית, הסרת חסמים לשירותים דוגמת אובר, ותחבורה אוטונומית.
רשימת המילואמיניקים והכלכלית מבטיחה לשבור את המונופולים של יבואניות הרכב, להגביל את פערי המחירים המותרים בין לקוחות גדולים לפרטיים ושינוי בסיס שווי השימוש ברכב צמוד. תוכנית התחבורה כוללת קבינט בראשות שר האוצר, שינוי במשרד התחבורה ותגבור השירות בפריפריה.
לפני שבוחנים לעומק את הבטחות הבחירות בתחום התחבורה והבטיחות בדרכים צריך להכיר בפרדוקס: מי שלא מושמעת כאן כלפיו ביקורת הוא דווקא מי שהתעלם מן השקיפות הראויה כלפי בוחריו, ולא טרח להבטיח הבטחות או לפרסם מצע. למען האיזון אפשר לומר שככל הנראה מצב התחבורה והבטיחות לא מספיק חשובים לליכוד, וגם לש״ס, יהדות התורה, עוצמה יהודית, רע״ם, הרשימה המשותפת, ולרשימת 'עמך ישראל' – אחרת הן היו מציגות לכל הפחות הבטחות לתיקון, שלא לומר "תוכנית פעולה" ממשית.
יחד מציגה: הבטחות כמו חול
לאחר שזה נאמר צריך לבחון את ההבטחות שהוזכרו כאן קודם, ונתחיל עם רשימת 'ביחד' ששמה על השולחן את מה שנראה כמו קלף מנצח: קרן טרנר-אייל, מספר 3 ברשימה, כיהנה כמנכ"לית משרד התחבורה בשנים 2016-2020 תחת השרים ישראל כ״ץ ובצלאל סמוטריץ, לא לפני שביצעה מספר תפקידים רלוונטיים, בהם גם הרפרנטית של משרד התחבורה באגף התקציבים באוצר.
על רקע זה אפשר היה לצפות ש'ביחד' תשים על השולחן גם תוכנית ביצוע מפורטת, שאולי יש לה, ולכל הפחות תרמוז על מהפכה צפויה או שינוי יסודי של אופן ההתנהלות הנוכחית.
תחת הכותרת "תכנית לאומית לתיקון התחבורה בישראל" מציגה מפלגת 'ביחד' את "התוכנית הלאומית לשחרור ישראל מהפקקים" ומבטיחה, כאמור, "לסלול מאות קילומטרים של נתיבי תחבורה ציבורית, להגדיל את תדירות הרכבות והאוטובוסים, ולהאיץ את הקמת המטרו והסעת ההמונים במטרופולינים".
לאחר רצף ההבטחות הזה נטען שמדינת ישראל "התקדמה בתחבורה, אבל לא מהר מספיק", וש"קצב הפיתוח ורמת השירות עדיין לא מדביקים את הביקוש לתחבורה מהירה, תדירה אמינה ונוחה".
טענה נטענת היא ש"התוצאה היא שירות סוג ב' לאזרח, ו-55 מיליארד ש"ח בשנה שהפקקים גוזלים מהמשק. והמחיר לא נמדד רק בכסף: ישראל שוברת שיאים במספר ההרוגים בתאונות דרכים – 459 הרוגים ב-2025, השיא ב-19 השנים האחרונות ואין מי שמנהל את המאבק בהן". עוד נטען שמדובר בכשל ניהולי: "משרד אחד בירושלים מנסה לנהל 3,500 קווי אוטובוס ב-259 רשויות. פרויקטי תשתית מעוכבים זמן רב עד יציאה לביצוע וגם הביצוע עצמו אינו מהיר מספיק – 'הקו האדום' נבנה ב-3 ק"מ בשנה, המטרו במדריד ביותר מ-16. אין יד מכוונת אחת: סדרי העדיפויות משתנים עם כל שר, התחלת ביצוע לאחר ההחלטה על שדה תעופה נוסף מתעכבת כבר 17 שנה, והרכבת הקלה – התעכבה בכמעט 27 שנים. ובשנים האחרונות המצב רק החמיר: אנשי המקצוע עוזבים, ומינויים בעלי זיקה פוליטית נכנסים במקומם".
דברים כדורבנות, ואין שום מחלוקת בינינו לבין כל הטענות האלה. השאלה היא מה הפתרון ש'יחד' מציעה?
"הפתרון ברור", הם אומרים: "מפסיקים לנהל פקקים ומתחילים לנהל תנועה".
ואיך בדיוק תעשו את זה?
"אוטובוס בזמן ובתדירות גבוהה שמגיע כל כמה דקות ולא עומד בפקק", הם מסבירים, "כי יש לו נתיב משלו עם 200 ק"מ של נתיבים חדשים. רכבת כל 10 דקות לירושלים, לתל אביב, לחיפה ולבאר שבע, עם יותר קרונות ועם שעות פעילות ארוכות יותר. נרחיב את התחבורה הציבורית כך שתפעל בשבת, בתאום עם הרשויות המקומיות ולפי צביונה של כל רשות מקומית. מטרו בגוש דן והסעת המונים בירושלים, בחיפה ובבאר שבע – שנבנים בקצב של העולם, לא של הקו האדום. כרטיס אחד, זול יותר, מהבית ועד העבודה.
(נסדיר) הסדרי הנחות שמתמקדים בציבור העובד והמשרת , בהתאם למהפכת המשרתים, ועל הכביש עצמו – מאבק לאומי בתאונות הדרכים עם יעדים ברורים, תשתיות כבישים סלחניות ואכיפה שמרתיעה. כי אין שום סיבה שישראל תשבור שיאים בהרוגים. כדי שזה יקרה באמת, ולא יישאר על הנייר כמו 30 שנה של תוכניות, נשנה את מי שמנהל ואת איך שמנוהל: מינויים מקצועיים בלבד, במקום מקורבים; החלטות על הקווים והתדירות אצל הרשויות שמכירות את התושבים, לא במשרד בירושלים; ביצוע בידי המגזר העסקי, שיודע לבנות מהר; ורמזורים חכמים וניהול תנועה בזמן אמת – הטכנולוגיה הישראלית שכבר עובדת בערים הגדולות בעולם, סוף סוף גם אצלנו.
נשמור על ישראל מחוברת לעולם – נעודד תחרות בשמיים ונקים שדה תעופה מתחרה לנתב״ג. נישאר מחוברים לעולם גם בחירום.
השורה התחתונה: על כל שעה בפקק – 13 דקות בחזרה, משק בית שיוכל לוותר על רכב יחסוך עד 2,755 ₪ בחודש. יותר זמן בבית, יותר כסף בכיס ואת העבודה הבאה תבחרו לפי הכשרון ולא מקום המגורים".
אז כמובן שאנחנו חותמים על כל האמור כאן, ואפילו מוכנים להכניס את הפתק למעטפה, אבל יש בעיה: מה לגבי התשובה לשאלה ששאלנו: "איך בדיוק תעשו את זה"?
כי כדי לעמוד בהבטחות האלה צריך שתהיה מערכת עובדת, תקציבים מוגדרים, ולפני הכל: תוכנית. כלומר, מי אמר שצריך לסלול בדיוק 200 קילומטרים של נת"צים? למה לא 40, או 400? ומי אמר שנתצ"ים הם הפתרון לבעיה הכי בוערת של תחבורה בישראל? אולי צריך לגייס קודם לכך כ-5,000 נהגי אוטובוס? ומה זה "מאבק לאומי בתאונות הדרכים עם יעדים ברורים"? איך ינוהל המאבק ומה היעדים?
כאשר מספרים לנו ש"מכת תאונות הדרכים היא כשל ניהולי" (על כך אין ויכוח) וכדי לפתור אותו "נוביל מאבק לאומי מתואם בהובלת שרת התחבורה יחד עם משרדי הממשלה הרלוונטים, עם ניתוח נתונים מעמיק, יעדים ברורים ומדידת תוצאות, לא עוד תוכניות שנשארות על הנייר" – עושה רושם שכרגע עדיין אין לכם נתונים, או ידע מעמיק, או יעדים ברורים.
כאשר מבטיחים להשקיע "בתשתיות בטוחות וסלחניות יותר להולכי רגל ולרכבים, נעודד הכנסת מערכות מצילות חיים לרכבים ונקדם תוכנית גריטה שתוריד מהכביש כלי רכב ישנים ופחות בטוחים" זה נשמע כאילו שאין לכם מושג במערכות בטיחות ברכב, או בתרומה של "כלי רכב ישנים" לתאונות. במילים פשוטות – יכול להיות שלמפלגת 'ביחד' יש תוכנית. אבל אם כן – קשה לראות אותה מבצבצת מתוך שלל הסיסמאות וההבטחות.
אגב, מותר לנו גם עקיצה קטנה לנוכח ההבטחה (המוצדקת) "בלי פוליטיקה קטנה: נחזיר את המקצוענות למערכת התחבורה עם מינויים מקצועיים בלבד במשרד התחבורה ובחברות הביצוע".
אנשי 'ביחד', בלי "פוליטיקה קטנה", טוענים בצדק ש"רפורמת "הצדק התחבורתי" (של שרת התחבורה מירי רגב) יצרה אפליה במחירי הנסיעה בין נוסעים, והעלתה משמעותית את המחיר לציבור הכללי. נבטל אותה". הם גם מבטיחים לפשט ולהוזיל את תעריפי הנסיעה בתחבורה ציבורית "תוך מתן דגש לצורכי היום יום של הסקטור העובד והמשרת, בהתאם למהפכת המשרתים".
אבל אם ההבטחה הזאת הייתה מבוססת על תוכנית, ולא רק על מחשבות ורעיונות, הם היו יודעים להדגיש שתעריפי נסיעה באוטובוסים מכסים כיום רק 15% מעלות ההפעלה של הקווים. זה נתון שאמור לעודד אותם להציג תוכנית הרבה יותר מועילה ויעילה מאשר תחבורה פוליטית-סקטוריאלית: תחבורה ציבורית בחינם לכולם.
ההצגה של ישר: ואין מה לאכול
גם 'ישר' מציגה את מה שנחזה להיות תוכנית בתחום התחבורה, אבל עוד לפני שצוללים לפרטים צריך להדגיש שסעיף התחבורה מופיע כמעט בסוף הרשימה, אחרי סעיפים חשובים כמו תרבות ישראלית, נשים ושוויון מגדרי, הקהילה הגאה, ביטחון העסקים הקטנים, הסביבה, השלטון המקומי, השירות הציבורי וחיזוק הפריפריה.
ממשלה חייבת לטפל בכל הנושאים החשובים האלה, וגם באחרים, אבל תחום התחבורה צורך את התקציב השלישי בגודלו מבין כלל תקציבי הממשלה, ולפחות משום כך הוא צריך להיות מדורג בתחילת הרשימה ולא בסופה.
כפי שכותבים בצדק אנשי 'ישר': "ישראל מתמודדת עם משבר תחבורה הולך ומחמיר. מטרתה של תחבורה היא לקדם חיבוריות, נגישות, הזדמנויות ושירותים לאזרח בקצה. מספר כלי הרכב בישראל גדל בהתמדה, והכבישים נחנקים. הגודש גובה זמן יקר, דוחף ישראלים לגור באזורי הביקוש היקרים, מזהם את האוויר וקשור בשיעור גבוה של תאונות – בעלות שהוערכה בידי משרד האוצר בכ-40 מיליארד ש"ח בשנה, שעתידה להאמיר לכ-70 מיליארד ש"ח עד שנת 2040".
עד כאן הבעיה. ומה לגבי הפתרונות?
"הפתרון המתבקש – תחבורה ציבורית ומערכות להסעת המונים איכותיות שהן חלופה עדיפה לרכב הפרטי – לא בוצע בתצורה מיטבית עד כה על ידי הממשלה. רמת השירות של התחבורה הציבורית אינה מספקת, והיא מתבטאת בין היתר באי-ביצוע נסיעות, איחורים, דילוג על תחנות וצפיפות. כל אלו פוגעים בתמרוץ הציבור להשתמש בתחבורה הציבורית ומובילים להגברת השימוש ברכב פרטי".
ובכל זאת, מה לגבי פתרונות?
קבלו: "נבזר סמכויות לרשויות המטרופוליניות והרשויות המקומיות, נשקיע את המשאבים החסרים בתשתיות ובהסעת המונים, נתעדף את המגזר המשרת והעובד בתחבורה ונייצר תחבורה ציבורית זולה ואמינה, נחזיר שדרה ניהולית מקצועית, נוביל ברגולציה של תחבורה עתידית, ונבטיח חוויית נסיעה בטוחה, כדאית וטובה לכלל אזרחי ישראל.
קידום פתרונות תחבורה מתחיל ומסתיים באדם שבקצה. מתחיל בשדרת ניהול מקצועית ומקצוענית, ללא שיוך פוליטי, אישי או מגזרי, ומסתיים בהחלטה שמתמקדת בחווייתו של האדם בקצה.
תחבורה טובה מתחילה בתכנון ארוך טווח, המבוסס על פיזור עומסים, יעילות המערכת ויכולת ביצוע. פער ההשקעה בתשתיות תחבורה הוא עצום והולך ומעמיק; נבטיח לתשתיות את המשאבים הדרושים, נבצע מגה-פרויקטים במקביל, באיכות ובלוחות זמנים מוגדרים, ונבטיח שההחלטות יתקבלו בידי דרג מקצועי ומנוסה".
או קי, מוסכם, אבל איך תעשו את זה?
"נאמץ כלים טכנולוגיים מתקדמים לניתוח המידע הקיים במערכת על מנת לייצר מערכת יעילה עם רמת שירות גבוהה ומדדי שירות שקופים".
אה. מובן. אז זה אומר שכרגע עדיין אין לכם מידע. בואו נמשיך.
"נעגן ברמת הממשלה תכנית תחבורה לאומית רב-שנתית, שתתבסס על התכניות האסטרטגיות הקיימות ותגדיר סדרי עדיפויות, יעדים, פרויקטים מרכזיים ומסגרת תקציבית ארוכת טווח".
או. זה כבר יותר טוב. אבל קראתם את התוכניות הקיימות? אתם מכירים אותן? (רמז: אם לא – כדאי לכם לקרוא כאן).
"קבינט התכנון הלאומי יעקוב אחר התקדמות הפרויקטים בעלי החשיבות הלאומית, יבחן את העמידה בלוחות הזמנים, בתקציב ובאבני הדרך, ויפעל להסרת חסמים ולקבלת הכרעות".
זה טוב. זה אומר שיהיה קבינט תכנון לאומי.
"נאיץ את פיתוח המטרו והרכבות הקלות במטרופולינים, ונשלים רשת רכבות מהירות. נבטיח את תיעדופו של פרויקט "המטרו" ונפעל לזיהוי מוקדם של אתגרים וחסמים, לשם השלמתו בלוחות הזמנים הקצרים ביותר, תוך הבטחת מקורות המימון הנדרשים וקידום פרויקטי ההתחדשות והבינוי בקרבת תחנות המטרו".
מעולה! ומה לגבי התקציב? מאיפה הוא יבוא?
"נעבור למודל ניהול פרויקטים שיאפשר קידום מספר מגה-פרויקטים במקביל, ונקדם תמריצים לקבלנים – בונוסים על הקדמה ועמידה באבני דרך, וקנסות על עיכובים ועל רשלנות. נייעל רגולציה, נסיר חסמים ונתעדף השלמת פרויקטים העלולים להביא לעיכוב רוחבי ומתמשך, ובפרט נקדם האצת פרויקטי חשמול מסילת הרכבת, המסילה הרביעית באיילון וייעול מערך האיתות".
נחמד. בעיקר הערבוב בין טקטיקה לאסטרטגיה.
"נבסס מקורות מימון יציבים ורב-שנתיים (חוצי מחזורי ממשלה) – תקציב פיתוח ייעודי, היטלי השבחה סביב תחנות (פיתוח מוכוון תחבורה ציבורית) ושותפויות עם המגזר הפרטי – כדי להבטיח רציפות תקציבית לפרויקטים".
יפה. אז על הנייר יש כסף. לא יכולתם לומר את זה קודם? או שבעצם עוד אין כסף כי קודם צריך לבסס משהו?
"נפעל להכללת תשתיות תפעול ותחבורה בהליכי התכנון והבנייה השונים ולעדכון תכניות סטטוטוריות, ובפרט בעבור יישובים וערים אשר חוו גידול משמעותי במספר יחידות הדיור שנבנו בהן בשנים האחרונות ונותרו ללא מענה תחבורתי ראוי".
טוב, אולי נעבור לסעיפים הבאים, חוץ מאשר תחבורה ציבורית?
"נסנכרן את תכניות הדיור עם תכנון התחבורה, כך שאזור מגורים חדש יתוכנן מראש לחיבור לרשת הסעת המונים – ולא יהיה תלוי ברכב הפרטי כברירת מחדל".
או, זה נשמע חזק. אבל רגע – תכנון של שכונה במדינת ישראל אורך במינימום של המינימום כ-25 שנים, ולפי מבקר המדינה – פרויקט תשתית טיפוסי בישראל אורך כ-120 חודשים, מהם כ־76 חודשי תכנון. אורכה המרבי של קדנציה של ממשלה בישראל הוא 48 חודשים.
"נתעדף פרויקטים שמקצרים את זמן הנסיעה מהפריפריה אל מוקדי התעסוקה, הבריאות וההשכלה, נגדיר רמת שירות מינימלית מחייבת – תדירות, שעות פעילות וזמן נסיעה – לחיבור כל יישוב לעיר העוגן, ונעדכן את מנגנוני תכנון הקווים הבינעירוניים".
לתעדף זה נחמד אבל יש לכם רש/ימת פרויקטים מוכנים לביצוע שמתוכם אפשר לתעדף?
ומה עוד?
"נשים סוף לעידן המינויים הפוליטיים במשרות המקצועיות. איוש המשרות המקצועיות במשרד התחבורה ובחברות הכפופות לו ייעשה לפי כישורים ומיומנויות מוכחים בלבד, ולא לפי זיקה פוליטית או מפלגתית, ונאייש במהירות משרות מפתח ריקות – כדי שמשרד התחבורה וחברות הביצוע ינוהלו בידי אנשי המקצוע הטובים ביותר".
יפה וראוי. אבל מה תעשו עם בעלי התפקידים שכבר מחממים כיסאות?
אפשר להמשיך עוד ועוד אבל תוכלו לקרוא את המשך הדברים במקור שלהם.
מה שעובר כחוט השני גם בשאר התכנים זאת התחושה ש"הכל דיבורים". הרעיונות נחמדים, ההצהרות נכונות, נבונות וחשובות, אבל אין אף רמז לחשיבה שהובילה לכתיבת תוכנית פעולה מעשית. חמור מכך: הדבר המטריד ביותר במצע של רשימת ישר הוא שסעיף הבטיחות בדרכים הוא הסעיף העשירי מבין ארבעה עשר, ושהוא רזה להחריד: "נגביר את אכיפת הבטיחות בדרכים (זה במשרד לביטחון פנים). במסגרת זו, נחזק את משטרת התנועה ונפעל להצבת שוטרי תנועה ברחובות ובכבישים בשעות העומס, נבחן שינויים בסמכויות פקחים עירוניים כדי להוסיף מכפיל כוח אכיפתי, ונגדיל את השימוש באמצעי אכיפה אלקטרוניים".
או קי, ואיך זה ישפר את הבטיחות בדרכים? יש נתונים?
קבלו: "נאגם מאגרי נתונים רלוונטיים לכדי יצירת תמונת מצב ארצית ומטרופולינית עדכנית ומתעדכנת לטובת ביצוע ומתן מענים מהירים למפגעים, נזקים תשתיתיים ומניעה מקדימה במקטעים בסיכון גבוה".
ברור: קודם מפזרים הבטחות ואחרי זה אוספים נתונים. גאוני.
וגם: "נסדיר את תחום הכלים הדו-גלגליים החשמליים – אופניים וקורקינטים – שהפכו לגורם מרכזי בפציעות ובתאונות בערים. נפעל להסדרה ברורה של גיל, מהירות, רישוי וביטוח, לצד אכיפה עקבית, כדי להגן על הרוכבים ועל הולכי הרגל כאחד".
מעולה. רק שאולי עדיף להסדיר לפני זה את מעמדה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הגוף שהיה אמור להיות המטכ"ל של המאבק בתאונות?
מילים לא עולות כסף: הדמוקרטים
"נילחם בפקקים ובתאונות הדרכים, ונקדם את היכולת של אזרחי ישראל להגיע לכל מקום בכל יום". כך מבטיח המצע של 'הדמוקרטים', אבל גם הוא לא מתחיל בתוכנית מעשית אלא בסגירת חשבונות: "את תוצאות המדיניות הממשלתית בעשורים האחרונים, שדגלה בעידוד מסיבי של השימוש ברכב פרטי, אנחנו רואים כולנו בכל יום כשאנחנו עומדים בפקקים".
ואז כמה הצהרות: "המלחמה בתאונות הדרכים חייבת להיות בראש סדרי העדיפויות של הממשלה הבאה. זה אפשרי וזה הכרחי.
הדרך להתמודד עם הפקקים היא לתת לאנשים חלופה טובה לרכב הפרטי. לשם כך נגדיל את ההשקעה ונחזיר את ההעדפה לתחבורה הציבורית בהקצאת תקציבי הפיתוח. נבנה מערכת תחבורה ציבורית שאפשר לסמוך עליה: תדירה יותר, מהירה יותר ומתואמת יותר, בתוך הערים וביניהן".
ומה לגבי תוכנית? מה אתם תעשו?
"נגדיל את תדירות האוטובוסים: נוביל רכש של אלפי אוטובוסים חשמליים נוספים ונוביל תוכנית לגיוס נהגות ונהגים באמצעות שיפור השכר ותנאי העבודה, אכיפה מוגברת כנגד תופעת האלימות המתרחבת, והפיכת המקצוע למבוקש ע״י הטמעת תמריצים בענף. נאיץ את פיתוח מסילות הרכבת והרכבות הקלות, ונציב יעד של השלמת המטרו בגוש דן עד 2040. נקדם נתיבי תחבורה ציבורית שיאפשרו לאוטובוסים לעמוד בלוחות הזמנים ונשפר את התיאום בין אוטובוסים, רכבות ואמצעי תחבורה נוספים, כדי שנסיעה הכוללת מעבר ביניהם תהיה פשוטה ונוחה".
וחוץ מאשר תחבורה ציבורית?
"נילחם בתאונות הדרכים".
"תאונות הדרכים גובות מחיר כבד בחיי אדם, ואין להשלים איתן. מניעתן דורשת עבודה משולבת בתחומי האכיפה, החינוך והתשתיות, ועבודה מתואמת של משרדי ממשלה, רשויות מקומיות והאשכולות האזוריים. נוביל וניישם תוכנית חומש לצמצום מספר ההרוגים בתאונות דרכים ב50%".
מעולה! אבל איך?
"נחזק את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ונעניק לה סמכויות שיאפשרו לה לפעול ביעילות כגורם שמוביל את יישום התוכנית הלאומית ומתכלל את עבודת משרדי הממשלה.
נתמרץ ונקדם בניית תשתיות מצילות חיים שמאפשרות להפחית את הסיכון לתאונות, ובהם שבילי אופניים, תשתיות בטוחות להולכי רגל ומיתון תנועה בערים, בניית מעקות בטיחות ועוד.
נחזק את אגף התנועה במשטרת ישראל ואת התיאום שלו עם משרד התחבורה ועם משרד החינוך. נרחיב שימוש באמצעים טכנולוגיים לצורכי אכיפה, בכלל זאת אמצעים שיסייעו לאסוף מידע ולהכווין את האכיפה באופן מבוסס נתונים. רבים מהאמצעים הללו הוטמעו בהצלחה במדינות אירופה, ויש להטמיע אותם גם בישראל נקדם תחבורה ציבורית בכל ימות השבוע".
בקיצור, הצהרות יש בשפע. תוכנית פעולה מעשית לא מבצבצת ביניהן וגם לא אף רעיון או שיטה שלא שמענו עליהם עד היום.
ישראל ביתנו: אין פרק תחבורה
במצע של ישראל ביתנו פזור קומץ הבטחות בנושאי תחבורה בין פרקים שעוסקים בנושאים אחרים, וזה חבל מפני שאביגדור ליברמן דווקא היה שר תחבורה לא רק באופן יחסי, לפני כרבע מאה.
תחת סעיף דת ומדינה מובטחת תחבורה ציבורית בשבת ברשויות מקומיות שיחליטו על כך, בסעיף צעירים ונוער מובטחים שיפור שירות של תחבורה ציבורית, הפחתת תעריפים והפחתת עלות לימוד הנהיגה. בסעיף הרווחה מובטחת נסיעה בחינם בתחבורה ציבורית לפנסיונרים, והתוכנית הכלכלית כוללת הפרטה של נמל אשדוד ושל שדה התעופה בחיפה.
מצע הבחירות של רשימת זהות, שאוחדה לצורך הבחירות עם רשימת הציונות הדתית, מתאר מדינה אוטופית עד כדי כך שנדמה שהלגליזציה של סמים קלים שהמפלגה הזאת הבטיחה בעבר נתנה את אותותיה על כותב הטקסט.
לעצם העניין, אנשי זהות טוענים שהסיבה לכל בעיות התחבורה שלנו היא ש"שוק התחבורה בישראל תקוע בגלל מעורבות ממשלתית חונקת וסבסודים ענקיים היוצאים בסופו של דבר ישירות מכיסם של האזרחים דרך המיסים".
אז מה תעשו כדי לתקן את זה?
"זהות תפעל לפתיחת שוק התחבורה לתחרות מלאה, לצמצום דרסטי של המעורבות הממשלתית, ולעידוד הפעלה פרטית של תשתיות ושירותים. כחלק מכך, נסיר את החסמים בפני מודלים שיתופיים כמו "אוּבּר" (Uber), ונאמץ רשת תחבורה של מכוניות אוטונומיות כפי שקיים כבר בחלק ממדינות ארצות הברית. שילוב של שוק חופשי וטכנולוגיה מתקדמת ישפר דרמטית את הניידות, יזניק את איכות השירות, ויאפשר לכל אזרח להגיע לכל מקום במחיר הגיוני והוגן מבלי שהמדינה תצטרך לסבסד אותו מכספו שלו".
יפה. עוד כמה שאיפות ואנחנו מסודרים.
המפלגה הכלכלית: הכי הרבה מילים, הכי מעט סיכוי
מבין כל המפלגות שטרחו לפרסם מצע בתחום התחבורה, למפלגה הכלכלית בראשות ירון זליכה לא היה סיכוי לעבור לבדה את אחוז החסימה ולפי הסקרים הקיימים גם האיחוד שלה עם המילואימניקים לא בטוח יושיע.
לזכותו של זליכה צריך לומר שפרק התחבורה והרכב במצע שלו הוא בין היותר מושקעים מבחינת אורך טקסט, על אף שזה לא מעיד על קשר כלשהו לתוכנית פעולה מציאותית.
"ההשקעה הנדרשת בתשתיות תחבורה כוללת חיבור כל ערי ישראל בקווי תעבורה נוחים, מערכות הסעה המונית בכרכים העירוניים, מערכת כבישים מתקדמת, רפורמות בתהליכי התכנון ושינויים מבניים בנמלי הים והאוויר" – נכתב שם.
ואיך עושים את זה?
"אין מנוס מהקמת קבינט לשיפור התחבורה בראשות שר האוצר מתוך ראיה תכנונית כוללת. החלטות משותפות של משרדי הממשלה והרשויות הרלוונטיות יקודמו במהירות, בנחישות וביעילות אך ורק אם הליכי התכנון הנחוצים ייפגשו במקום אחד ותחת אחריות אחת את הקצאת המשאבים הנדרשת".
או קיי, אז יהיה קבינט. ומה הוא יעשה?
לא ברור, אבל יש גם הבטחה מעשית שונה מכל אלה שהוצגו על-ידי אחרים: "בראש ובראשונה, יש לסגת מהעברת התקציבים הבזבזנית לחברות ממשלתיות כושלות והחזרת ביזור הפרויקטים הגדולים של תשתיות למכרזי זכיינות בשת"פ עם המגזר הפרטי, תחת רגולציה ופיקוח של החברות הממשלתיות אך לא תחת הביצוע הכושל שלהן".
האמירה הזאת כנראה לא תפתור את בעיות התחבורה של ישראל וכלל לא בטוח שזה הפתרון המתאים לבעיה שעליה היא מצביעה. מה שכן, זה מזכיר לנו שמציע ההצעה היה מעורב בשעתו עם גורמים שקשורים לכביש 6, וזה אומר שאם הוא יהיה קשור לתהליך קבלת ההחלטות שעליו הוא ממליץ הוא יידרש לגילוי נאות.
ומה עוד?
"קידום התחבורה הציבורית. עידוד תחבורה שיתופית, עידוד יישום טכנולוגיות תחבורה חכמה, מלחמה נחושה בתאונות הדרכים, חיזוק ותגבור קווי התחבורה הציבורית בדגש על אזורי הפריפריה". או קיי, נשמע שכל הבעיות נפתרו. לא?
צאו להצביע. זה העתיד של כולנו
מצע בחירות הוא לא מכרז הנדסי, וקשה לצפות שפוליטיקאים יתארו לפרטי פרטים את מה שחלקם ממילא לא מתכוונים לבצע. אבל בעצם הצבת הדברים על השולחן אפשר לזהות את מידת הרצינות שמי שרוצים את הקול שלנו מייחסים אלינו ואל הבעיות שלנו. בסופו של דבר – אנחנו שולחים אותם מתוך תקווה ואמונה שהם יעבדו עבור הציבור, והעבודה שלהם מסתכמת בהנהגה, לאו דווקא בביצוע.
הבדיקה שלנו גילתה שאף מפלגה לא שמה על השולחן תוכנית קוהרנטית אלא בעיקר הצהרות, כלומר שכל המתמודדים לכנסת הבאה מקבלים ציון "נכשל": לאף אחד מהם אין בשורה חדשה והוכחת יכולת להוציא אותנו מן הפקק.
ובכל זאת, בשורה תחתונה, כאשר בוחנים את היקף ההתייחסות של כלל המפלגות לנושא התחבורה והבטיחות בדרכים – עולה באופן חד משמעי ששתי הרשימות שמקדישות את ההתייחסות הנרחבת והמפורטת ביותר לנושא הן 'ביחד', ו'ישר', אשר הציגו פירוט מסודר יותר של בעיות, וקצות חוט הגיוניים לפתרונות.
לקריאה נוספת:
יחד נתקן: משרד התחבורה מתכנן ואלוהים צוחק. מה הפלא שאנחנו תקועים בפקק?
הרשות הלאומית לתחבורה יבשתית: לפרק את משרד התחבורה ולבנות אותו מחדש
