נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, מנהל מלחמת סחר מול סין, ובמידה מסוימת כנגד כל שאר העולם. בשנה האחרונה הטיל הממשל האמריקני מכס על מכוניות שמיובאות לאמריקה מסין, והרעיון להטיל מכס דומה גם על יבוא מאירופה עודו תלוי באוויר. אלא שכעת מסתבר שלפעולות הללו אין – לפחות עד עתה – יותר מידי השפעה על מפעלי הרכב המקומיים בארה"ב. גם כעת, כמו בשנים שחלפו, רוב המכוניות ה"אמריקניות" שנמכרות בארה"ב הן מתוצרת יצרניות יפנית.

אתר האינטרנט האמריקני Cars.com ערך לא מכבר סקר אשר ממנו עולה בבירור שרוב מוחלט מבין הנשאלים האמריקנים דווקא מעוניינים לרכוש מכונית שמיוצרות באמריקה ותורמת לכלכלת ארה"ב, אבל מסתבר שזאת לא משימה כל כך פשוטה.

Cars.com גם מפרסם ב-13 השנים האחרונות את "מדד התוצרת האמריקנית של תעשיית הרכב", מדד שבנוי על פי נתונים גלויים ממקורות ממשלתיים ומארגוני תעשיית הרכב. המחקר השנתי של Cars.com בוחן לא רק היכן מיוצרות המכוניות אלא גם מי מרכיב אותן בפועל, והיכן מיוצרים הרכיבים העיקריים שלהן, כלומר מה אחוז התכולה המקומית האמריקנית, של עבודה וחלקים, מתוך כל מכונית שנמכרת לצרכן. "מדד התוצרת האמריקנית" לשנת 2019 של Cars.com מצא ש-9 מבין 15 המכוניות שתכולת התוצרת האמריקנית בהן היא הגדולה ביותר מיוצרות על ידי… הונדה וטויוטה. קלסי מייז, עורך האתר, אמר לסוכנות הידיעות 'בלומברג' שכאשר מחשבים את סך הרכיבים ה"אמריקנים" שבתוך המכוניות מסתבר שהונדה מוכרת בארה"ב יותר מכוניות "אמריקניות" מאשר ג'נרל מוטורס ופיאט-קרייזלר ביחד. גם טויוטה מוכרת בארה"ב בעיקר מכוניות שהיא מייצרת באמריקה.

זאת ועוד: גם הטלת המכסים על יבוא מסין לא שינתה עד עתה את התמונה הזאת, ונכון לעכשיו אין סימנים להעברת ייצור של רכב או רכיבי רכב לתוך ארה"ב. לדברי מייז, ג'נרל מוטורס ופורד אמנם ביצעו "מספר שינויים בכח האדם" לנוכח הטלת המכסים, אבל לא חל כל שינוי משמעותי בקווי ההרכבה או ברשת האספקה של שתי החברות, ואם אכן יתקיים שינוי כזה הוא בעיקר יגרום להעלאת מחירי הרכב לצרכן בתוך ארה"ב.

המחקר של Cars.com, כאמור, בוחן לא רק את שם המותג אלא גם היכן מיוצרות המכוניות עצמן וגם הרכיבים השונים שלהן, וזאת בהתבסס על נתונים שמפולחים בהתאם לחוק אשר מחייב את יצרניות הרכב לשקף את המקור של רוב הרכיבים שבהם נעשה שימוש. חוק זה נחקק עוד בשנות ה-90 של המאה הקודמת בגלל שכבר אז החלו יצרניות הרכב ה"אמריקניות" להעביר את עיקר כובד משקל הייצור שלהן אל מחוץ לגבולות ארה"ב. אנשי Cars.com בודקים, לגבי כל דגם, היכן (באיזה מפעל) מבוצעת ההרכבה הסופית שלו, מה המקור של חלקים במכונית (כפי שדווחו בהתאם לדרישת החוק), היכן מיצר המנוע, היכן מיוצרת תיבת ההילוכים, ומה מספר העובדים האמריקנים אשר מועסקים על-ידי יצרנית הרכב במפעל ההרכבה. במדד, אגב, בוצע בשנת 2017 שינוי משמעותי לשיטת הבדיקה, לכן נתונים משנים קודמות אינם ברי השוואה לנתוני שלוש השנים האחרונות.

מכל מקום, מסתבר שכמה מסמלי תעשיית הרכב האמריקנית לא בוהקים כפי שרבים מאיתנו, וגם מן האמריקנים, סבורים. למשל, האייקון הבולט ביותר, ה"סובארו של אמריקה" אם תרצו, הוא הטנדר פורד F-150 שאותו היינו מצפים למצוא בראש הטבלה. אז מסתבר שזה גם מה שגם 71% מבין האמריקנים חושבים, אלא שבפועל הטנדר הזה מדורג רק במקום ה-13 ברשימת רבי המכר בארה"ב מבחינת אחוז התכולה ה"אמריקנית", הרבה אחרי דגמים יפנים של הונדה וטויוטה שלא נחשדים כ"אמריקנים".

המכוניות שמככבות במדד הייצור האמריקני של Cars.com, אשר משקלל גם את סך המסירות שלהם בשוק וגם את התכולה ה"אמריקנית" של ייצור ורכיבים, הן אלה:
1. ג'יפ צ'רוקי
2. הונדה אודיסיי
3. הונדה רידג'ליין
4. הונדה פספורט
5. שברולט קורבט
6. אקורה MDX
7. הונדה פיילוט
8. שברולט קולורדו
9. GMC קניון
10. אקורה RDX
11. שברולט קמארו
12. טויוטה אוולון
13. פורד F-150
14. הונדה אקורד
15. טויוטה טונדרה

אנשי Cars.com מסבירים שהעובדה שלמלחמת הסחר של טראמפ אין עדיין השפעה על מצב התכולה במקומית של מכוניות "אמריקניות" יש שתי סיבות עיקריות, והראשונה בהן היא שבמכונית ישנם עשרות אלפי רכיבים שמהם בנויות אלפי מערכות, ורשת האספקה של יצרניות הרכב היא כמו רשת קורי עכביש שמתפתלת למקומות רבים. גם כאשר מתקבלת החלטה להעביר את מקום הייצור של דגם מסוים – הביצוע בפועל, ובעיקר העברת רשת אספקת החלקים, אורכים זמן רב.

סיבה נוספת היא שלארה"ב יש הסכם סחר עם קנדה ועם מקסיקו, וחלק מן הרכיבים, ואף חלק מן הדגמים המושלמים, מיוצר במדינות שמצפון ומדרום לארה"ב אך לא בתוכה. אגב, טסלה – שרוב מכוניותיה מוצרות בארה"ב, סרבה להשתתף בסקר לכן לא כלולים בו דגמים שלה.