הערב (יום ב') חל בישראל יום השואה, והוא יהיה אחד מימי הזיכרון המיוחדים והקשים ביותר עבור מעט שורדי השואה שעדיין חיים בישראל. אפשר, וצריך, להתייחס אל זיכרון השואה בדרכים ובפרספקטיבות שונות, אבל נראה שמעטים יחלקו על חובתנו – כבני אדם וכיהודים – לזכור ולהזכיר, להפיק את הלקחים הנכונים, ולהתקדם קדימה בקומה זקופה.
המותג 'פורשה', כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, הוא אחד הטובים והנחשקים ביותר בעולם הרכב, ורובו ככולו בנה את עצמו אחרי מלחמת העולם השניה. למרות זאת, שורשי המשפחה האוסטרית הזאת נעוצים עמוק בתוך מאפליית הימים הנוראים, ומחוברים באופן שאין עליו כפרה אל ראשי השלטון הנאצי. דוקטור פרדיננד פורשה היה מהנדס גאון ואדם בעל זכויות רבות בהיכל התהילה של תעשיית הרכב, וסביר שרבים היו מתעלמים מתרומתו ההנדסית החשובה לכלי רכב וציוד צבאי שיוצרו עבור הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה.
קשה יותר להתעלם מן הקשר שנוצר בינו, ובין בנו, לבין בכירי המפלגה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה לצורך פיתוח "מכונית העם", אותה מכונית שלימים נודעה כ"חיפושית". עוד קודם לכן נחשב פורשה כמהנדס כוכב בתעשיית הרכב הגרמנית ועבד עם רוב היצרניות תוך שהוא מתכנן עבורן כלי רכב אזרחיים וצבאיים. בשנת 1931 הוא עבר לעיר שטוטגארט שבגרמניה, והקים בה חברת הנדסה עצמאית.
עם עליית הנאצים לשלטון הוא נרתם לתוכניתו של הפירר לייצר את "מכונית העם" היעילה והזולה לייצור ותפעול, שאמורה הייתה להיות מסוגלת להסיע חמישה נוסעים, להגיע למהירות מרבית של 100 קמ"ש ולעמות ביעד מחיר של פחות מ-1000 רייכסמארק. פועלו של פרדיננד פורשה למען הרייך זיכה אותו לדרגות SS אשר הוענקו לו באופן אישי על ידי הימלר, כמו גם לעיטורי כבוד מטעם הרייך. לא כאן המקום לתהות עד כמה נבע שיתוף הפעולה הזה מאימוץ העקרונות הנאציים בכלל, ואנטישמיות בפרט, או מתועלתנות לשמה, אבל גם אי אפשר להתעלם ממנו.
אחרי המלחמה נכלא פורשה לתקופה קצרה על-ידי הצרפתים, וסביב אנקדוטה היסטורית זאת יש מחלוקת לגבי המניעים לעצם הכליאה וגם לגבי השחרור שלו. אחרי המלחמה שבה המשפחה לתכנון וייצור של כלי רכב, והמכונית סדרתית ראשונה של פורשה הייתה ה-356 שהושקה לראשונה בשנת 1948 והתבססה במידה רבה על התכנון וההנדסה של ה"חיפושית" של פרדיננד פורשה.
לחיפושית ולתולדותיה מגיע פרק נפרד, מה גם שקיימות מספר גרסאות אודות האופן שבו היא נהגתה ובסופו של דבר גם הגיעה לייצור. מה שאסור להתעלם ממנו ביום כזה זאת הטענה לפיה התכנון ההנדסי העקרוני שלה נגנב ממהנדס יהודי בשם יוזף גנץ. אין מחלוקת, עם זאת, לגבי העובדה של העיצוב של המכונית אחראי ארווין קומנדה.
מכל מקום, בסופו של דבר עד לפרוץ המלחמה יוצרו רק מספר אבות טיפוס של החיפושית, ובמהלך המלחמה פיתח פורשה, על בסיס החיפושית, את "קובל וואגן", שהיה רכב קל נושא גייסות – "הג'יפ של הנאצים" אם תרצו.
לקריאה נוספת: כך שירתה תעשיית הרכב הגרמנית את השלטון הנאצי
פרדיננד פורשה תרם תרומה גדולה לפיתוח טנקי ה'טייגר' אשר שטפו את מזרח אירופה ואת רוסיה, כמו גם לייצור טילי ה-V1 אשר שוגרו על בריטניה. פורשה פיתח גם "מגה טנק" מהפכני שנקרא 'פאנזרמאוס', אם כי למרבה המזל הוא נשרף במהלך תצוגת המבחן שלו. לטנק זה הייתה מערכת הנעה היברידית, עשרות שנים לפני שמערכות כאלה הפכו לסטנדרט בתעשיית הרכב.
כאמור, לאחר המלחמה נעצר פורשה, יחד עם בנו פריי וחתנו אנטון פייש, על ידי הצרפתים באשמת שיתוף פעולה עם המשטר הנאצי והעסקת עובדי כפיה. יש שטוענים שהדבר נעשה כאמצעי לחץ לקבל ממנו מידע וידע שיסייעו לתעשיית הרכב הצרפתית, בין השאר לצורך תכנון רנו 'קאטרה שבו' (4CV). בכל מקרה כעבור כחצי שנה שוחרר הבן תמורת תשלום כופר, ואילו פורשה ופייש נאלצו לשבת בכלא הצרפתי במשך שנתיים עד לשחרורם. אגב, נכדו של אנטון, פרדיננד פייש, עמד לימים בראש קבוצת פולקסווגן ובתקופתו היא התעצמה מאד והשתלטה על מותגי רכב ידועים רבים.
בינתיים שב הבן פריי לאוסטריה וניסה להתחיל מחדש. הוא "שלף מהבויידעם" תכניות ששורטטו לפני המלחמה למכונית שנקראה Type 64 שהייתה בעלת מנוע מרכזי ומרכב אווירודינמי, שתוכננה במקור כדי לקבוע שיאי מהירות. על בסיס התכנון הזה הוא החליט לבנות מכונית ספורט חדשה, שתמזג לתוכה רעיונות שהגה פרדיננד פורשה עבור ה"חיפושית" – למשל שלדה עם שדרה מרכזית ומנוע בוקסר שממוקם מאחורי ציר הגלגלים האחורי. לנוכח מחסור בפלדה ועודף באלומיניום נבנה המרכב מאלומיניום, והמכונית נקראה 356 אבל עמדה כאבן שאין לה הופכין היות שלפרי לא היו משאבים כדי להוציא את המיזם הזה לפועל. סביר להניח ששם המשפחה פתח דלתות, ובסופו של דבר גייס פריי די כסף כדי לבנות 50 יחידות בסדנה המשפחתית, בעיר האוסטרית גמונד. מכוניות אלה נמכרו בעיקר לחובבי מרוצים בגרמניה ואוסטריה, אשר התחרו איתן במרוצים מקומיים.
בשנת 1950 הצליח פורשה לגייס משאבים ולהעתיק את החברה לעיירה זופנהאוזן שליד שטוטגארט, ופורשה החלה לייצר את מרכבי המכוניות מפלדה, שכבר הפכה לזולה וזמינה יותר מאלומינים. פרדיננד פורשה נפטר בשנת 1951, אבל חברת פורשה רק החלה לצמוח. באותה שנה החלה אבלוציה ארוכת ימים של 356. היא קיבלה מנועי 1.3 ו-1.5 ליטר במקום מנוע ה-1.1 ליטר המקורי והצנוע, ואלה אפשרו לה להשיג ביצועים ראויים ולקצור הצלחות במרוצים. ההצלחות הביאו מכירות נוספות, והחברה החלה לשגשג.
אגב, למרות נפח המנוע הצנוע המכונית הזאת לא הייתה זולה כלל ועיקר, אלא התמודדה פחות או יותר "ראש בראש" מול יגואר XK120 החזקה והמהירה ממנה בהרבה. את המזומנים השקיע פריי, בין השאר, בייצור גכמיים ייעודיים למרוצים כמו 550, אשר למרות הצלחותיה הספורטיביות זכורה יותר כמכונית שבה נהרג השחקן ג'יימס דין בתאונת דרכים.
פורשה 356 יוצרה במרכבי קופה, קבריולה וספיידר עד לשנת 1966, והיו לה ארבעה דורות עיקריים שהיו אבולוציה מתונה ומתמשכת למקור. הדור הראשון יוצר עד לשנת 1955 ונחשב כיום לנדיר ביותר (יוצרו ממנו בסך הכל כ-7,600 יחידות) וגם למבוקש ביותר בקרב אספנים. בשנת 55 הוא הוחלף ב-356A אשר יוצרה עד לשנת 1959, כשהשינוי המשמעותי ביותר היה עיצבי, כמו גם הוספת מנוע בנפח 1.6 ליטר עם צמד מאיידים. מנוע זה סיפק 60 כ"ס. גרסת 356B, אשר מככבת כאן בצבע אדום, קיבלה מנועים חזקים יותר וכן גרסת 2.0 ליטר. החל בשנת 1962 נוספו גם בלמי דיסק קדמיים כסטנדרט. זה היה הדור שבו נמכר מספר המכוניות הגדול ביותר – 30 אלף יחידות שייוצרו עד לשנת 1963, שבה הושקה 911 המודרנית, החזקה, המתקדמת, וזאת שנחשבת למכונית המזוהה ביותר עם פורשה.
במקביל, החברה הוסיפה לייצר את 356 למשך שלוש שנים נוספות ואף הציגה דור חדש שלה, שנקרא 356C והתאפיין בארבעה בלמי דיסק כסטנדרט ובמנוע עם הספק של 95 כ"ס בגרסת 'קאררה 2'.
בסך הכל יוצרו במהלך השנים כ-70 אלף יחידות של פורשה 356 וכמחצית מהן שרדו. היות שזאת מכונית אספנות מבוקשת, ובגלל הקרבה ההנדסית לחיפושית, יוצרו על בסיסה במקומות שונים לא מעט רפליקות ל-356, אם כי הן חסרות ערך אספני כלשהו. תמורת 356 מקורית עם תיעוד מוכנים אספנים לשלם סכומים גבוהים. המכונית בתמונות, למשל, 356B קבריו משנת 1962 עם מנוע 1.6 (גרסה נפוצה יחסית), נסחרת תמורת כ-100 אלף אירו, וזה לא מעט כסף תמורת "חיפושית על סטרואידים".
