שנות ה-50 וה-60 היו שעתן היפה של מכוניות הספורט האירופאיות הפתוחות. באופן טבעי הנטיה היא להיזכר במגוון רחב של רודסטרים שהגיחו מן האי הבריטי, ובדגמי 'ספיידר' של אלפא רומיאו אשר שבו אל המסורת של לפני מלחמת העולם השנייה. אבל גם לצד המפסיד היה מה לומר בנושא הזה, ובמיוחד ליצרנית היוקרה מרצדס – אשר התאמצה להשיב את ימיה כקדם.
מעיני הלקוחות בכל העולם לא נעלמה חיבתם של בכירי המשטר הנאצי למכוניות שרד בכלל, ולמכוניות פתוחות בפרט, אבל אם מתאמצים לשים את האמוציות בצד ולהתמקד בברזלים לכשעצמם – אנשי מרצדס ייצרו בשנות ה-30 וה-40 האפלות מספר דגמי ספורט מרשימים ונחשקים, ואלה כבשו את הפסגה המוטורית בתקופתם (מישהו אמר 380SSK ו-540K ?).
במהלך שיקום גרמניה אחרי המלחמה החלה מרצדס לבנות את עצמה מחדש, וכבר בתחילת שנות החמישים כיוונו קברניטיה את חרטום הספינה אל מסלולי המירוצים והביאו הביתה מספר נצחונות במירוצי סיבולת, בהם 24 השעות של לה-מאן ו"מילה מיליה" באיטליה. את האספלט חרכה מכונית המירוץ W194, ועל הבסיס שלה הוחלט לייצר גם גרסה סדרתית וחוקית לכביש. התוצאה הייתה 300SL "גאלווינג" עם "דלתות שחף" שנפתחות כלפי מעלה. מכונית זאת הייתה אחת היפות והנחשקות ביותר בהיסטוריה המוטורית.
300SL הייתה אקזוטית ויקרה מאד, גם על המסלול וגם מחוצה לו. היא התחרתה ביגואר XK120 אבל הייתה יקרה ממנה כמעט פי שניים. בהתאם, SL300 יוצרה במספרים קטנים: במהלך שלוש שנים, עד 1957, יוצרו רק 1,400 יחידות של דגם ה'קופה', ובשש השנים הבאות, עד ל-1963, יוצרו 1,800 יחידות מדגם ה'רודסטר'. אז אמנם נחמד לייצר מקדם תדמית כמו 300SL, אבל בסוף היום צריך גם למכור מספרים גדולים של מכוניות כדי להתקיים.
הצלחתן המסחרית של מכוניות הספורט הבריטיות לא עברה מתחת לרדאר של הגרמנים, והם החליטו שכדאי גם להם להצטרף לחגיגה עם רודסטר עממית יותר. כך, בשנת 1955, הושקה 190SL, אשר התבססה על המכלולים של W121 – מכונית הסדאן העממית של מרצדס באותה תקופה, אבל שאבה לא מעט השראה ואופי מן האחות האקזוטית. קווי העיצוב העיצוב העיקריים, למשל השבכה הקדמית וקווי האורך שבולטים מעל קשתות הגלגלים, נבעו בבירור מעיצוב האחות הגדולה. 190SL שאלה גם את תצורת המתלים העצמאיים של 300SL, ובאותם ימים זה נחשב ל"ביג דיל". גם כמה מטובות מכוניות הספורט והיוקרה באותה תקופה, למשל יגואר XK120, התגלגלו על מתלה אחורי עם קפיצי עלה, די בדומה לעגלות האיכרים מן המאה ה-19.
המנוע של 190SL היה צנוע יותר: 4 צילינדרים טורי בנפח 1.9 ליטר. עם זאת, נציגי המכירות יכולו לספר, מבלי להיתפס בשקר, שבלוק המנוע נגזר מזה של מנוע ששת הצילינדרים הטורי בנפח 3.0 ליטר שהניע את 300SL. מצד שני, כדי לחסוך בעלויות ויתרו מהנדסי מרצדס על הזרקת דלק אשר באותו עידן עדיין נחשבה לפלא הנדסי, ואת מנוע ה-4 צילךינדרים הזינו שני מאיידים. המנוע סיפק ל-190SL רק 105 כוחות סוס, והיא הייתה רחוקה מלשבור שיאי מסלול כמו 300SL. אבל כראוי לראשי התיבות של שמה (Super Leicht) היא הייתה קלה ושקלה רק מעט יותר מ-1,100 קילוגרם. בהתאם לכך היא הציגה ביצועים מכובדים יחסית למכוניות בנות תקופתה.
190SL הייתה לסיפור הצלחה ולסמל סטאטוס, ואף ייסדה שושלת דגמי רודסטר יוקרתיים אשר ממשיכה עד עצם ימינו אלה. כל אחד מיורשיה נחשב בתקופתו לאחד מן הטובים שתעשיית הרכב הציעה. האירוניה היא שמה שנשכח, יחסית לדגם המקורי, הוא לשמור על השם הטוב: דגמי SL תפחו עם השנים, שמנו, והם ממש רחוקים מלהיות מכונית ספורט קלילה.
190SL נחשבת כיום לקלאסית נחשקת למרות המספר הרב, יחסית, של יחידות שיוצרו ממנה: יותר מ-26 אלף. זה לא מפריע למחירים לנסוק ו-190SL שמצולמת כאן מוערכת במחיר פתיחה של 85 אלף אירו, בערך כמו מחירה של מרצדס SL בסיסית חדשה מהניילונים. מצד שני, גם כיום עולה 300SL מקורית פי כמה וכמה, לכך 190SL נחשבת גם כעת למציאה.
