חברת הביטוח "שירביט" חויבה על ידי הרשמת הבכירה ענת דבי מבית משפט השלום בהרצליה לשלם למבוטחת שלה סכומים שקוזזו על-ידה ללא הצדקה מפיצויי הביטוח.
על פניו חושפת הפרשה הזאת ניסיון להימנע מתשלום חלק מן הפיצוי ב"שיטת "מצליח", מבלי שהמבטחת הצליחה להצדיק קיזוזים אלה.
הפרשה החלה להתגלגל בעקבות תאונה שהתרחשה בחודש יוני 2011 בנתיבי איילון ובה הייתה מעורבת מכוניתה של מבוטחת בשירביט.
שמאי מטעם חברת הביטוח קבע שהמכונית ניזוקה כליל ("טוטאל לוס"), והחברה פיצתה את המבוטחת בסכום של 23,232 שקל.
אלא שהמבוטחת סברה שההיקף המלא של הנזק למכונית גדול יותר, ותבעה את שירביט על סך 45,120 שקל כנזק ישיר למכונית, וכן בגין הפסד ימי עבודה והוצאות אחרות בסך 4,500 שקל.
במהלך המשפט הסתבר ששירביט קיזזה 6,979 שקל מסכום הפיצוי (22% משווי הרכב) בטענה שהמבוטחת קיבלה הנחה בשיעור זה ממחיר פרמיית הביטוח, וזאת בעקבות הצהרה כוזבת שלה, כביכול, אודות עברה הביטוחי.
סכום נוסף, של 1,014 שקל, קוזז על ידי המבטחת בגלל טענה לחוב שלא שולם בגין פרמיית ביטוח, ועוד 500 שקלים קוזזו בגלל שלטענתה לא נמסר לה מפתח נוסף של המכונית.
בכתב ההגנה טענה שירביט שסכום הפיצוי ששולם נקבע לאחר ביצוע הפחתות מוצדקות, ובהן גם בגלל שהמבוטחת הצהירה על קיומו של ביטוח מקיף במהלך שנה אחת מתוך שלוש השנים שקדמו למועד רכישת הפוליסה.
שירביט צרפה לכתב ההגנה את חישוב ערך הרכב לפי מחירון יצחק לוי, לפיו זה עומד על 31,725 ש"ח בלבד, ומסכום זה נוכו 22% כאמור.
עוד טענה שירביט כי מסכום הפיצוי נוכו יתרת דמי הפרמיות בהן חויבה התובעת, בסך 1,014 ₪ וכן סך 500 ₪ בגין מסירת מפתח אחד בלבד לרכב.
התובעת, מנגד, טענה כי כן הייתה מבוטחת, לאורך שנים, ולכן הצהרתה בעת עריכת הביטוח הייתה נכונה וכל טענה אחרת של הנתבעת דורשת הוכחה. כמו כן נטען שגם הסכום שננקב על-ידי השמאי המקורי לקח בחשבון את ההפחתות הנדרשות לפי מחירון יצחק לוי.
עם זאת, בחקירתה בבית המשפט הודתה התובעת שהייתה מבוטחת רק 5 חודשים מתוך 3 השנים שחלפו טרם רכישת הפוליסה, אלא שבמועד עריכת הפוליסה היא כלל לא נשאלה אודות העבר הביטוחי שלה ולא הובהר לה שקיבלה הנחה כלשהי בפרמיות.
הרשמת הבכירה ענת דבי קיבלה את עמדת חברת הביטוח לגבי קביעת ערך המכונית, וזאת לאחר שהתברר שהמכונית שימשה במקור כמכונית השכרה. הרשמת קבעה שמחיר המחירון של המכונית היה 42,300 שקל (ולא 47 אלף שקל כפי שטענה התובעת), וממנו יש להפחית 25% היות שמדובר במכונית מהשכרה – מה שמעמיד את הסכום על 31,725 שקלים.
אלא שהרשמת לא קיבלה את הניסיון להפחית 22% מסכום הפיצוי בטענה להנחת "העדר תביעות" שקיבלה המבוטחת.
בפסק הדין מציינת הרשמת שחברת הביטוח לא הצליחה להוכיח שהתובעת הצהירה שהיה לה ביטוח מקיף במשך 3 שנים וכי על סמך זאת קיבלה הנחה בביטוח.
מעדותן של נציגות חברת הביטוח עלה שמעולם לא שוחחו עם המבוטחת ולא ידעו דבר על המחיר ששילמה או על הנחה כלשהי.
הרשמת גם לא קיבלה את הטענה לפיה למבוטחת היה חוב לחברת הביטוח, וגם חייבה את שירביט להשיב לה את 500 השקלים שקיזזה בטענה שנמסר לה רק מפתח אחד של המכונית ולא שניים.
בסופו של יום חוייבה שירביט להשיב למבוטחת 6,979 שקלים שקוזזו שלא כדין, וכן חייבה אותה בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד בסך 2,500 שקל.
תא"מ 29531-05-12
