לפני כשבוע רכשו נציגי רנו בצרפת את מכוניתו של לקוח שלהם, בעלים של מגאן 4 משנת הדגם 2017, וזאת כשלושה חודשים לאחר שבית משפט צרפתי קיבל את תביעתו כנגד יצרנית הרכב וזו לא ערערה על ההכרעה. לפי פרסומים בצרפת – הלקוח קיבל מרנו סכום של 21,789.75 אירו אשר מייצגים את מחיר המחירון של המכונית בתוספת הוצאות משפט.
מה שמעניין בתביעה הזאת הוא שהלקוח, שבמכוניתו מותקן מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר, אפילו לא הגיע למצב של כשל מוחלט של המנוע, כפי שקרה למאות בעלי רכב בישראל, אלא לרעשים ונקישות מן המנוע – מה שמצביע על שלב מוקדם יחסית בתהליך הכשל הסדרתי. בכל זאת הלקוח תבע את רנו בבית המשפט, ותביעתו התקבלה כאמור. החלטה זאת, כך גורסים עורכי דין בצרפת, מנבאת את מה שצפוי לרנו אם וכאשר יתחילו בתי המשפט במדינה לדון ביותר מאלף תביעות דומות של לקוחות צרפתים שנפגעו מאותה תקלה.
כפי שפרסמנו כאן לפני כחודשיים, בצרפת התגבשה תביעה ייצוגית כנגד רנו בנוגע למנועי הטורבו-בנזין בנפח -1.2 ליטר שמותקנים בדגמים שונים של רנו, ניסאן, דאצ'יה ומרצדס. הטענות שם זהות לאלה שהועלו אצלנו, בישראל, בתביעה ייצוגית שהוגשה עוד בשנת 2020, אלא שההליך המשפטי הצרפתי שונה מזה הישראלי והוא מחייב את בעלי הרכב להצטרף מראש לתביעה ולשלם דמי הרשמה / פתיחת תיק. עד כה נרשמו בצרפת לפחות 1,097 בעלי רכב לתביעה הייצוגית, ועורכי הדין מתכוונים להתחיל להגיש את התיקים באופן פרטני בזה אחר זה ובמקביל לנסות לנהל עם רנו משא ומתן "ידידותי" כדי לנסות לשכנע אותה לקחת אחריות על הכשל ולפצות את בעלי הרכב.
פרשת הכשל הסדרתי במנועי ה-1.2 ליטר ידועה לרנו מזה שנים אחדות, אבל עד היום העדיפה היצרנית הצרפתית לפעול באופן פרטני מול לקוחות כדי להימנע מלקיחת אחריות פומבית ומן הפיצוי הכספי שמתבקש מכך. חלק מן הלקוחות שסבלו מן הכשלים במהלך תקופת האחריות טופלו על-ידי היצרנית או נציגיה, וכך גם חלק מן הלקוחות שעברו את תקופת האחריות. במקרים שונים כיסתה החברה את מלוא הנזק ובמקרים אחרים הפילה חלק ממנו על הלקוחות.
כאמור, מנועים אלה הותקנו גם בדגמים שונים של ניסאן ודאצ'יה (שגם הם מיובאים על-ידי אותה יבואנית לישראל) ומסיכום מאות תלונות שהתקבלו עד כה במערכת TheCar עולה שלקוחות רבים לא קיבלו כל פיצוי וחלקם נאלץ לשלם סכומים של 10,000-20,000 שקלים תמורת החלפת מנועים, או סכומים של אלפי שקלים לתיקון והחלפת מערכות תזמון. מכל מקום, מפרסומים בצרפת עולה שלקוחות ישראלים לא צריכים להרגיש מקופחים, שכן רנו נוקטת בגישה דומה גם בצרפת. תגובות רשמיות של רנו בצרפת הכחישו את קיומו של כשל סדרתי ובכל מקרה טענו – טענה מאד קלושה יש לומר – שלא מדובר בכשל שמהווה סיכון בטיחותי.
האזרח הקטן ניצח בגדול
ב-27 בינואר השנה קיבל בית המשפט של ננטר (Nanterre) את תביעתו של בעלים של מגאן 4, כאמור, וחייב את רנו לקחת ממנו בחזרה את המכונית ולפצות אותו, וזאת למרות שמנוע הרכב עדיין תקין. בית המשפט הסתפק בעובדה שמן המנוע הורגשו ונשמעו רעידות ורעשים ("גמגום קל בין 1500 ל-2500 סל"ד"), ואף לא נדרש לשאלת הצריכה המוגזמת של שמן מנוע – שאופיינית למנועים רבים כאלה, או לנזק מוחלט כתוצאה של היעדר שמן. בפסק דינו ציין בית המשפט "בעיה חוזרת של חוסר איטום של המנוע שקבוצת רנו ביקשה לפתור באמצעות עדכון מחשב המנוע", וזאת על סמך מאמרים שפורסמו בעיתונות מקצועית כבר החל משנת 2016. בפסק הדין נכתב בין השאר ש"הליקוי ברכב נמצא גם בכלי רכב אחרים שמצוידים באותו מנוע 1.2 TCe"… והסיק מכך שהגמגום הוא "ביטוי לליקוי… מה שכמובן מעורר ספקות לגבי תוחלת החיים שלו אז זאת לא תקלה קלה, למרות שהיא טרם הובילה לכשל של המנוע".
רנו, כפי שיודע מי שעקב אחר סדרת הכתבות שלנו כאן ב-TheCar, הצהירה שפתרה את הבעיה הזאת בכל המנועים שיוצרו החל ב-11 במאי 2016 ואילו המכונית שבה מדובר יוצרה בדצמבר 2017. למרות זאת, בית המשפט פסק שדי בסימפטומים שקיימים ברכב כדי להסיק שקיימת בו "חוסר התאמה כמשמעותו בסעיף L.217-5 לחוק הצרכנות (הצרפתי)".
החוק הצרפתי שונה מן החוק הישראלי, ובכל זאת ישנה חשיבות לפסיקה הזאת ראשית לכל מכיוון שהיא לא מקבלת את הטענה של רנו כאילו שהכשל התכנוני תוקן באמצעות עדכון תוכנה (פסק הדין מתייחס למנועי 1.2 TCe שיוצרו עד לשנת 2017 וקובע שהפגם מושפע מן הליקוי בתכנון). בנוסף, פסק הדין מתייחס לתופעות מוקדמות בתהליך ההרס של מנוע ואל תסמינים שמרמזים על ליקוי האיטום.
גם לעובדה שבית המשפט קיבל עדויות שנסמכו בין השאר על מאמרים בעיתונות המקצועית ישנה חשיבות רבה היות שהיא מעצימה את היכולת של ציבור נפגעים לטפל בבעיות סדרתיות באמצעות שיתוף הבעיה שלהם עם אחרים.
לבסוף, חשוב גם להדגיש את העובדה שפתרון התכנות מחדש כנראה שלא עושה את העבודה, ואת זה שנציגי רנו מתאמצים להציג טענה כאילו שמדובר בכשלים נקודתיים של לקוחות ספציפיים ולא מנסה לפתור באופן גורף בעיה שקיימת אצל אלפי נפגעים.
לרנו היו, כמקובל, 90 ימים לערער על החלטת בית המשפט, אבל היצרנית בחרה שלא לעשות זאת. התוצאה: ב-12 באפריל השנה היא קיבלה לידיה את המכונית ושילמה ללקוח את הפיצוי שנפסק לטובתו.
באופן כללי רנו בחרה לא לשקף את עמדתה ולהסביר מדוע היא מעדיפה לטבול בזפת ונוצות במקום לעשות את הדבר הנכון ולטפל בלקוחות שלה, לכן לא ברור אם מדובר בשיקול כלכלי או באמונה בצדקת הדרך. אבל עבור 1,097 בעלי רכב שנרשמו עד כה לתביעה הייצוגית בצרפת, אלה שמכנים את עצמם "קורבנות פרשת מוטורגייט", מדובר בעוד אבן דומינו ובסימן חיובי לאחר מספר שנות מאבק.
עורכי הדין של פלטפורמת MyLeo, אשר מנהלים את התביעה הייצוגית בצרפת, מתכוננים להודיע כעת לרנו, ניסאן ודאצ'יה שהם מעוניינים לקיים איתן משא ומתן "ידידותי", כאמור, ואם זה לא יצלח הם מתכוונים להגיש לבית המשפט את כתב התביעה. נציגי קבוצת "מוטורגייט", אשר טוענים שעד היום רנו לא הביעה כל שמץ של נכונות לנהל איתם שיחות ישירות, לא מאמינים שרנו תגיע להסדר ללא ההתערבות של בית המשפט.
ההיסטוריה המקוצרת
בין השנים 2012 ל-2018 ייצרה רנו מנועי טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר אשר הכינוי המסחרי שלהם אצל רנו ודאצי'ה הוא TCe (קוד מנוע H5Ft) וניסאן מכנה אותם DIG-T (קוד מנוע HRA2DDT). מנועים אלה יוצרו במקביל במפעל של רנו בעיר ויאדוליד שבספרד ובעיר סנדרלנד באנגליה והותקנו במאות אלפי כלי רכב שנמכרו ברחבי אירופה. מבין אלה, הדגמים העיקריים שנמכרו בישראל, ולגבי כולם נתקבלו עד כה תלונות של לקוחות במערכת TheCar, הם ניסאן קשקאי, ג'וק ונואט, רנו קאפצ'ור, קליאו, קנגו, מגאן וסניק, ודאצ'יה דאסטר, דוקר ולודג'י.
בחודש מאי 2015 פרסמה ניסאן הנחיה טכנית פנימית לתקן תקלות במנועים אלה, והיא מאשרת למעשה שקיימת בעיה של צריכת שמן חריגה. עד לחודש פברואר 2017 הונחו מוסכי השירות של רנו בצרפת לומר ללקוחות שמתלוננים על צריכת שמן חריגה: "ללקוח יודיעו שצריכת שמן מעט גבוהה יותר היא רגילה וכי יוצע פתרון לתיקון התופעה".
בינואר השנה הסתבר שכשל סופני במנועים רבים כאלה מתרחש בממוצע כאשר הם מגיעים לקילומטראז' של 67,000 קילומטרים, ובעשרות מקרים זה קרה בעת נסיעה על כבישים מהירים תוך יצירת סיכון בטיחותי ברור. בצרפת נדרשו בעלי רכב לשלם בין 6,000 ל-10,000 אירו תמורת החלפת או תיקון מנועים כושלים. ממוצע הנסיעה בצרפת למכוניות עם מנועי בנזין כאלה הוא כ-9,000 קילומטרים בשנה בלבד לעומת כ-15,000 של לקוחות פרטיים בישראל או אף קרוב ל-25,000 בשנה בציי רכב. זאת הסיבה שהכשל התגלה בישראל זמן רב לפני שנתגלה בצרפת, אם כי גם אצלנו זה לא מנע מרנו לנסות לדחות את הקץ ולהתעלם מן התופעה.
אגב, מבלי להודות באשמה או לקחת אחריות על הבעיה ניסאן האריכה בשנת 2019 את תקופת האחריות שלה למנועים האלה בצרפת, ורנו עשתה כך בשנת 2020, וככל הידוע הן מטפלות על חשבונן בלקוחות למשך תקופה של עד 10 שנים או 100,000 קילומטרים.
ובינתיים בישראל
מתגובות שקיבלנו למערכת TheCar עולה טענה של לקוחות אחדים לפיה כאשר הם פנו אל מוסכים שכלולים ברשת השירות של היבואנית בישראל נאמר להם שלא ידוע להם על תקלה סדרתית במנועים האלה.
כפי שכתבנו כאן בעבר, עורכי הדין שמייצגים את רנו, ניסאן ודאצ'יה בישראל מנצלים היטב את כל האפשרויות שמוקנות להם בחוק ועל-ידי בית המשפט כדי לדחות ככל האפשר את מועד ההכרעה בתביעה הייצוגית שהוגשה בארץ כנגד היצרניות. לפני כשלושה שבועות, ב-7 באפריל, נעתרה שופטת בית המשפט המחוזי ישכה רוטנברג לבקשת דחייה למועד שבו יוגשו כתבי ההגנה בתביעה, ועד שאלה יוגשו לא נוכל לפרסם מה הן התשובות של היצרניות לטענות שנטענות כנגדן. דיון פיזי בנושא זה נקבע ל-8 ביוני השנה, וזאת לאחר ששני דיונים קודמים, בשנה שעברה, בוטלו או נדחו (מה שאומר שגם הדיון של ה-8 ביוני עלול להידחות).
בעבר לא זכינו לתשובות או תגובות בעלות משמעות בנושא זה מיבואנית רנו, ניסאן ודאצ'יה לישראל, אולם אם נקבל כאלה נשמח להוסיף אותן לכתבה זאת.
אם אתם הבעלים של מכונית שבה מותקן מנוע TCe 1.2 ונתקלתם בבעיה דומה – כתבו אלינו ל: editor.thecar@gmail.com.
לקריאה נוספת:
המנועים הפגומים של רנו ניסאן ודאצ'יה: האם מוכרי מכוניות עוברים על החוק וכיצד להיפטר ממשומשת מקולקלת?
המנועים הפגומים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: מדריך לנפגעים
