היום (יום ג' ה-22 ביוני) אמור היה להתקיים בבית המשפט המחוזי דיון פיזי ראשון בתביעה ייצוגית שהוגשה כנגד יצרניות הרכב רנו, ניסאן ודאצ'יה, והיבואנית שלהן לישראל – חברת קרסו מוטורס. הדיון אמור היה לעסוק בתובענה ייצוגית על כשל סדרתי במנועי הטורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר שיוצרו בין השנים 2012-2016 (אך אולי גם במנועים שהותקנו במכוניות שעלו על כבישי ישראל כדגמי 2018), והותקנו בדגמים שונים של שלוש היצרניות.
מועד זה, כמו מספר מועדים שנקבעו קודם לכן במהלך השנה ושלושת החודשים האחרונים, נדחה בינתיים לחודש נובמבר השנה, ואם אפשר ללמוד משהו מן ההתנהלות עד כה – ייתכן שנובמבר הוא לא מועד סופי ומוחלט.
בינתיים, ככל שהסאגה המשפטית נמשכת, עוד ועוד בעלי מכוניות בישראל מצטרפים אל קבוצת הנפגעים ונאלצים לשלם אלפים רבים של שקלים כדי לתקן מנועים כושלים. יתרה מכך: אל מעגל הלקוחות הקיים – שחלקם מודעים לבעיה ואחרים לא – נוספים לקוחות תמימים אחרים שרוכשים מכוניות משומשות מבלי לדעת שהם לוקחים על עצמם סיכון כלכלי ובטיחותי.
באופן אבסורדי ולא מכוון, החיבור בין התנהלות בית המשפט בישראל לבין משבר הקורונה העולמי החמיר – לפחות לעת עתה – את מצבם של יותר מ-40,000 בעלי רכב בישראל במקום להקל עליו. זאת מכיוון שהוא אילץ – כך נראה – את היצרניות להימנע מפעולות שעלולות להתפרש כהודאה באשמה. לעומת מקרים בעבר, שבהם נטלו על עצמן היצרניות נתח עיקרי מעלויות התיקונים – התגובות שאנחנו מקבלים בחודשים האחרונים "מן השטח" מצביעות על הקשחת המדיניות: לקוחות נדרשים לשאת בעצמם בתוצאות הכשל המערכתי של רנו.
בכתבה זאת לא נתעמק בתיאור הכשל במנועים מפני שמי שמעוניין להבין אותו לעומק יוכל לקרוא עליו בכתבה שפרסמנו כאן. עם זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, לכן נזכיר שאנחנו מדברים על מה שמסתמן ככשל הנדסי שהתפתח למשבר שירות לקוחות של שלוש יצרניות הרכב. עדויות מן הארץ והעולם מצביעות על-כך שמנועי ה-1.2 ליטר טורבו בנזין מתוצרת רנו (שמסומנים – כפי שאפשר לראות ברישיונות הרכב – כ-H5Ft ברנו או HRA2DDT בניסאן), צורכים כמות גדולה ולא סבירה של שמן מנוע וסובלים מבעיות נוספות שגורמות להרס מערכות תזמון במקרים קלים, ונזק מוחלט למנועים במקרים קשים.
אצל מספר בעלי רכב שפנו אלינו לא הספיקה החלפת מנוע אחת, מפני שגם המנוע החדש או המתוקן סבל מאותן תופעות ודרש תיקונים יקרים בהמשך הדרך. נכון להיום, למרות הוראות שירות שפרסמו רנו וניסאן, לא ידוע האם נמצא פתרון מוחלט לבעיה או שהיצרניות הצליחו רק לצמצם את נזקיה. יצרניות הרכב, מסיבות שיפורטו כאן בהמשך, נוקטות בעמימות מכוונת אשר ככל הנראה משרתת אינטרס כלכלי שלהן.
מלכוד משפטי
באופן אבסורדי ויוצא דופן, הגשת התביעה הייצוגית בישראל (על ידי עורכי הדין דוד מזרחי, פינחס מיכאל אור וד"ר אלעד אופיר), יצרה – בנסיבות העניין – מלכוד משפטי אשר מעכב את הטיפול בלקוחות לכל הפחות עד שתושג הכרעה כלשהי בסוגיה עצמה. לכך יש שתי סיבות והראשונה היא שליצרנית הרכב "אסור" להפסיד את המשפט בישראל היות שזה עלול ליצור "אפקט דומינו" שעלול לאלץ אותן לפצות לקוחות גם במדינות אחרות בעולם. זאת בשונה מרוב התביעות הייצוגיות שמוגשות בישראל לאחר שכבר הושגה הכרעה בתביעות דומות שהוגשו בחו"ל.
רוב המכוניות שבהן הותקנו מנועים פגומים נמכרו במדינות שבהן מוסד התביעה הייצוגית פחות מפותח מאשר בארצות הברית, למשל, ונתח הארי שלהן נמכר בצרפת, שם מתקיים ניגוד עניינים בין חובת המדינה להגן על אזרחיה לבין העובדה שהמדינה מחזיקה בנתח מן הבעלות בחברת רנו. אם רנו תידרש לתקן או להחליף 400,000 מנועים פגומים אנחנו מדברים על נזק של עשרות מיליארדי אירו, כלומר נזק כלכלי גם לממשלת צרפת.
עורך הדין הצרפתי פלוריאן דסבוס, למשל, פרסם חוות דעת שבה הוא מסביר שהאינטרס של רנו, בשלב זה, הוא פשוט לא לעשות כלום. לדבריו, בעוד שהאדם הסביר מאמין שהדבר הנכון מבחינת רנו זה להכריז על קריאה לתיקון של מוצר פגום, ולו בכדי להציל משהו מכבודה של היצרנית ולתקן את התדמית הפגועה שלה, מנהלי רנו מסתכלים על מאזן העלות מול תועלת ומבינים שהם לוקחים על עצמם סיכון משפטי נמוך מאד.
לדבריו, החוק הצרפתי לא פועל לטובת הלקוחות במקרים כאלה, וככל שחולף הזמן כך הם מתרחקים מתקופת האחריות שחלה על מי שסיפק להם מוצר שיש בו פגם נסתר. במקרה הספציפי של מנועי ה-1.2 ליטר – תקלות קריטיות מתגלות לרוב סביב 60,000 קילומטרים, ועבור רוב הלקוחות זה קורה רגע אחרי שהם מאבדים את תקופת הסעד המשפטי שמגיע להם מתוקף החוק (בצרפת). השיקול הכלכלי הקר של רנו, אם מתעלמים מהיבטי תדמית ושיקולים מוסריים, הוא שהרבה יותר זול מבחינתה להתעלם מרוב הנפגעים ולטפל אך ורק במי שעדיין נהנים מהגנת החוק. הזמן, במקרה הזה, פועל לטובתה.
הסיבה השנייה, המקומית, היא שגם אם רנו, ניסאן ודאצ'יה היו משתוקקות "לעשות את הדבר הנכון" ולטפל בלקוחות הישראלים בדרך הנפלאה ביותר, כלומר לתקן או להחליף להם מנועים, פעולה כזאת הייתה מתפרשת על-ידי בית המשפט הישראלי כהודאה באשמה והן עלולות להפסיד בתביעה הייצוגית. נכון להיום בית המשפט אפילו לא הכריע אם לקבל את התביעה, ו"תקופת הדמדומים" הזאת משרתת את יצרניות הרכב מפני שבמהלכה יורדות חלק מן המכוניות מן הכבישים.
אז מה בעצם קרה כאן?
כפי שפרסמנו כאן, התביעה הייצוגית כנגד יצרניות הרכב והיבואנית שלהן הוגשה בישראל בתחילת מרץ 2020, ממש ערב משבר הקורונה וסבב הסגרים. שופטת אחת שהופקדה על התיק קודמה בסמוך לאחר מכן לתפקיד אחר, ואילו השופט שאליו הועבר התיק פסל את עצמו, בצדק, מפני שבבעלותו רכב מתוצרת אחד המותגים והוא עלול היה להיחשב כמי שנמצא בניגוד עניינים. התיק המשיך להתגלגל במסדרונות בית המשפט המחוזי מרכז אבל יחד איתו מתגלגלות עשרות, אולי מאות, תביעות אחרות שגם הן נדחו בגלל קורונה וסיבות אחרות.
בינתיים התקיימו מגעים בין עורכי הדין שהגישו את התובענה לבין עורכי הדין של היצרניות והיבואניות, הוגשו מסמכים נוספים לבית המשפט, הוגשו מספר בקשות משני הצדדים, ומועדי הדיון הלכו ונדחו פעם אחר פעם. הדבר המעניין ביותר שלא קרה הוא הגשת כתב הגנה מטעם יצרניות הרכב, מה שאמור היה לקרות כבר לפני כשנה. כתב הגנה – מעצם טבעו – היה כופר בכל טענות התובענה ומתאמץ לדחות אותה על הסף, אבל בפעם הראשונה הוא יכול היה לחשוף בפנינו טפח מן הצד של יצרניות הרכב. לכל הפחות היינו יכולים להתחיל להבין את הצד של רנו בסיפור הזה, ואת ההסברים או הטענות שלה.
לא לקנות רנו, ניסאן ודאצי'ה עם מנועי 1.2 ליטר
אנליסטים של שוק ההון נוהגים לפרסם הערכות והמלצות לגבי כדאיות הרכישה או ההחזקה במניות שונות, וכאשר הם חוששים מן הביצועים של חברה מסוימת הם ממליצים למחזיקים בה למכור אותה. בהקבלה לאותו נוהג, ובהקשר שלנו, ההמלצה שלנו כרגע היא לא לקנות מכוניות משומשות מתוצרת רנו, ניסאן ודאצ'יה עם מנועי 1.2 ליטר טורבו מסדרת הייצור המדוברת, או לכל הפחות לקחת בחשבון נזק אפשרי של עד 20,000 שקלים.
כל עוד שרנו, ניסאן ודאצ'יה לא לוקחות אחריות על הבעיה, ולא פותרות בפועל תקלות שמתגלות – מי שקונה מכונית משומשת עם מנוע פגום (או כזה שעלול להתגלות בו פגם) עלול למצוא את עצמו עם מנוע לא מתפקד שנדרש לשיפוץ כללי ("אוברול מנוע"). ייתכן שמחפשי מציאות, או מי שיכולים להפחית 20,000 ש"ח מן המחיר הראוי לעסקה, יצליחו להמר הימור טוב – אבל לאדם מן הישוב, שסחר ברכב הוא לא העיסוק שלו, מומלץ להמתין עד לסיום הפרשה לפני שייקח על עצמו סיכון מיותר.
עשרות אלפי הבעלים של מכוניות עם מנועים כאלה בישראל נמצאים גם הם במלכוד. כל מי שימכור את המכוניות שלו חייב – לפי החוק בישראל – ליידע את הקונה אודות התקלה הסדרתית שהתגלתה. אם לא יעשה כך הוא חשוף לתביעה מצד הרוכש, ובסופה הוא עלול להידרש להחזיר את הכסף ולקחת בחזרה את המכונית שמכר.
מאליו ברור שמצב כזה פוגע פגיעה קשה בערך השוק של המכוניות, אבל מי שאחראי למצב הזה הוא מי שייצר ומכר אותן. רנו, ניסאן ודאצ'יה יכולות לתקן בקלות את המצב אם יכריזו על הארכת האחריות למנועים למשך 10 שנים ועד 300,000 קילומטרים.
העניין הוא שאפילו "ביטוח" כלכלי לא יכול לפתור את הסיכון הבטיחותי: מנוע שכושל באמצע נסיעה בכביש בינעירוני חושף את הנהג והנוסעים ברכב לתאונה, ויוצר סיכון גם למשתמשי דרך אחרים. מאחר וכך צריך היה לצפות ממשרד תחבורה במדינה מתוקנת שיחייב את היצרניות להכריז על קריאה לתיקון. עם זאת, היות שאנחנו חיים בישראל כנראה שלרנו אין מה לחשוש מפעולה של משרד התחבורה שלנו.
אז מה עושים?
נכון להיום התקבלו במערכת TheCar מאות פניות של בעלי רכב מתוצרת רנו, ניסאן ודאצ'יה, ובקרוב ל-200 מתוכן מתוארות פרשיות נוגעות ללב של הרס מנועים ונזקים כלכליים כבדים. המדגם שלנו אולי לא מייצג אבל הדגמים השכיחים ביותר שנפגעו הם ניסאן קשקאי (בעיקר מדגם 2015), רנו קפצ'ור וקליאו, ודאצ'יה דאסטר. דגמים נוספים שחשופים לתקלה הם רנו קדג'אר, קנגו, מגאן, סניק וגרנד סניק, ניסאן ג'וק וטידה, וכן דאצ'יה דוקר ולודג'י.
הנזקים שדווחו לנו נעים בין צריכה גבוהה מאד של שמן, דרך תיקונים של מערכות תזמון וראש מנוע בעלויות של 3,000-6,000 שקלים, ועד להחלפות מנועים שתמורתן נדרשו לקוחות לשלם 8,000-10,000 שקלים במוסכים מורשים שאינם חלק מרשת השירות של היבואנית ועד 20,000 שקלים ויותר במוסכי רשת. כאמור – לא בטוח האם תיקונים כאלה פותרים את הבעיה באופן מוחלט.
גם בעלי רכב שטרם נתקלו בבעיה חייבים להשגיח בשבע עיניים על מפלס השמן במנוע שלהם ולבדוק אותו לעיתים תכופות. ישנם מקרים שבהם שריפת השמן בולטת לעין ומתבטאת בפליטת עשן בצבע שחור/כחול ובירידה קבועה במפלס השמן במנוע, וישנם מקרים שהבעיה לא קריטית או שקשה להבחין בה. בשורה תחתונה – הכלל הראשון והחשוב ביותר הוא פשוט לבדוק שמן לעיתים תכופות, ולמלא בהתאם לצורך.
כאשר תקלה הפכה לנזק – לרוב בלתי הפיך, עשויים נהגים להרגיש צניחה בתחושת הכח של המנוע או רעשים לא רגילים מכיוון תא המנוע. חשוב לפנות אל היבואנית ולאפשר לה לכל הפחות הזדמנות לפתור את התקלה על חשבונה לפני שפונים לאפיקים אחרים.
כאמור, הזמן פועל לטובת רנו, וזה עשוי להסביר את שיטת ההתשה שהיא נוקטת כלפי לקוחות שלה (ושל ניסאן ודאצ'יה) בעולם וגם בישראל. במקביל נוקטת החברה גם במדיניות של עמימות, ועולה אפילו חשד להטעיה: לקוחות שפנו אלינו מספרים שברשת השירות של חברת קרסו מוטורס נאמר להם שלא מוכרת בעיה כלשהי במנועים האלה, וזאת כמובן לא אמת (לראיה – רנו וגם ניסאן פרסמו מנשרי שירות לטיפול בתקלות כבר בשנת 2015).
מדיניות העמימות של היבואנית – אשר בהקשר זה אולי מייצגת את היצרנית ואולי רק את עצמה – באה לידי ביטוי גם בכך שאנשיהם בחרו שלא להשיב באופן ישיר לשאלות ששאלנו אותם כבר לפני מספר חודשים. היבואנית, שהינה חברה נסחרת בבורסה בתל-אביב, לא הגיבה לשאלה אודות התביעה הייצוגית, לא הסבירה או מסרה כיצד טיפלה עד כה בלקוחות שנפגעו מן התקלה הזאת, ואף סרבה למסור כיצד היא מתכוונת לטפל בלקוחותיה בעתיד.
בתגובה לשאלות שלנו נענינו ש"העניין מתנהל בבית משפט, ותגובתנו תינתן במסגרת ההליך המשפטי. כל פנייה של לקוח אלינו מטופלת לגופה ביסודיות ובגישה שירותית ואנו ממשיכים להקפיד ולכבד את תנאי תעודת האחריות של היצרן".
אם אתם הבעלים של מכונית שבה מותקן מנוע TCe 1.2 ונתקלתם בבעיה דומה – כתבו אלינו ל: editor.thecar@gmail.com.
