שורה תחתונה תחילה
408 הוא יצור כלאיים עם מרווח גחון ופוזה של רכב פנאי, ממדים שבין משפחתית למכונית מנהלים ותמחור לא זול. היא מנסה את כוחה מול רנו ארקנה ואולי אפילו מול קופרה פורמנטור הבסיסית אבל רוצה נתח מהעוגה של טויוטה C-HR וחבריה. מעבר לעיצוב המיוחד יש בה כמה הפתעות מעניינות.
מי אתה פיג'ו 408?
שם התואר הכללי "קרוסאובר" מתאים יותר לתצורת העיצוב שרבים מכנים בטעות "רכבי פנאי" ואין כמו פיג'ו 408 כדי להמחיש את הטענה הזאת.
פעם, כשהחיים היו פשוטים, היו מכוניות נוסעים שנחלקו לקטגוריות ברורות כמו סדאן (4 דלתות) או האצ'בק (3/5 דלתות), ואז הגיעו כלי רכב מוגבהים ומנופחים שהתחפשו לג'יפים מסוקסים. כמעט כל הכלים הללו נרכשו על-ידי מי שעושים בהם שימוש יום יומי ואפילו לצורך עבודה, אבל אפשר להבין מדוע יש מי שטועים לכנות אותם בשם שמתאר חופשה ופנאי.
אחר כך, כשכל ה"ג'יפונים" האלה התחילו להיראות כמו העתקים-מודבקים, זכינו במגוון עיצובים וניפוחי גוף שטרפו לא רק את קלפי קטגוריות השימושיות אלא גם את הגדרות הגודל: מפלצות טרף כאילו-גדולות שמבוססות על מכוניות מיני (מישהו אמר סוזוקי איגניס?) או סופר-מיני (טויוטה C-HR).
נכון, ראוי של"קרוסאובר" תהיה מילה עברית מקבילה שתישא חן בעיניי אבשלום קור ונשמח אם תציעו לנו אחת. אבל המילה היחידה שעולה על הדעת – "בן כלאיים" – די תפוסה כבר על-ידי שיטות ההנעה ההיברידיות ולכן אנחנו תקועים עם "קרוסאובר" הלועזית.
פעם, כשהחיים היו פשוטים, אפשר היה לסווג במידה רבה רכב לקטגוריית גודל לפי הפלטפורמה שעליו הוא מבוסס. אבל בעידן הנוכחי אפשר למתוח ולכווץ פלטפורמות מודולריות לכל הכיוונים ויש יצרניות רכב (מישהו אמר מאזדה?) שבונות כמעט את כל הדגמים שלהם על פלטפורמה בודדת.
פיג'ו 408 בנויה על פלטפורמת EMP2 V3 שהושקה לראשונה בשנת 2021 והיא דור שלישי של פלטפורמת EMP2 שראתה אור בשנת 2013. הדור החדש הונדס במיוחד כדי לתמוך בהנעה חשמלית טהורה, הנעה היברידית-נטענת והיברידית מתונה, וכמובן במנועי בעירה רגילים. על הפלטפורמה הזאת בנויות כיום הדור השלישי של פיג'ו 308, סיטרואן C5 X, אופל אסטרה החדשה והדור השני של DS 4.
אז אולי אפשר להיתלות בשם הדגם כדי למקם את עצמנו? בואו נראה. פיג'ו זנחה כבר לפני כעשור את השימוש בשם האייקוני של סדרת 400 שלה. אחרונה באותה משפחה הייתה 407 – הפחות מוצלחת בין כל דגמי 400 לדורותיהם – ומשם היא עברה להשתמש בשם 508 כדי לשנות את מזלה.
סדרה 300, עם סיומת 8 ואפס אחד או שניים, מתארת את הגודל הקומפקטי (קטגוריה C) שנקרא פעם באירופה "קטגוריית גולף", אבל בגלל שמאז ומעולם פיג'ו ניסתה לטפס כלפי מעלה עם ה-500 לדורותיה, ובסופו של דבר נשארה איתה בקטגוריית D, כלומר "משפחתית גדולה" – היא לא באמת הותירה מקום תחת השמש ל-400 האבודה.
פיג'ו, אגב, כבר ניצלה בעבר לרעה את האחיזה שלנו בשמות המשפחה שלה כאשר לקחה הפלטפורמה העתיקה של 206 (שכבר הפכה ל-208 באותה עת) ומתחה אותה לאורך רק כדי לקרוא לה 301. למרחב המחיה של הנוסעים זה לא הועיל.
הדרך הטובה ביותר למקם את 408 בעולם שלנו היא לבחון את הממדים שלו ביחס לאחיו ואחיותיו שנושאים את סמל האריה. אורך בסיס הגלגלים של 408 הוא כמעט 279 סנטימטרים כלומר ארוך בכ-13.5 סנטימטרים מאוד משמעותיים מזה של 308 וקצר ב-3 סנטימטרים פחות חשובים מ-508.
האורך הכולל, שגוזר במידה רבה את הפוזה ואת האפקט הויזואלי, ארוך ב-32 סנטימטרים מגרסת ההאצ'בק של 308 וקצר ב-10.2 סנטימטרים מן הגרסה הקצרה של 508.
במילים פשוטות – אנשי פיג'ו מצאו חלל מספיק גדול בתוך מגוון הדגמים שלהם כדי להשיב לחיים את סדרה 400 אפילו שכבר אי אפשר לקרוא לה "מכונית משפחתית גדולה" או "מכונית מנהלים" (תפוס על-ידי 500) ובטח שלא רוצים לבזבז אותה על "קומפקטית", הלא היא 308.
כדי להמחיש את מצוקת המקום של 408 ולהתכונן לפרק הבא צריך לדבר על שני הדגמים הכי רווחיים של פיג'ו, שניהם קרוסאוברים כמובן: 3008 ו-5008. למעשה, לפי שיטת השמות של פיג'ו, השם המתאים ל-408 הוא בעצם 4008, כי אי אפשר לטעות בעיצוב שלה ולומר שזאת "מכונית נוסעים".
אבל כשבוחנים את הרוחב מגלים ש-408, כמו אחיותיה הקטנה והגדולה, צרה משני הקרוסאוברים הפופולריים ב-4 סנטימטרים משמעותיים והרוחב שלה זהה לאלה של 308 ושל 508.
בשורה תחתונה, 408 לטעמנו היא מה שראוי לתואר "מכונית משפחתית", ע"ע טויוטה קורולה או יונדאי אלנטרה, ואם גם מכוניות משפחתיות בימינו צריכות להיראות כמו קרוסאובר ומרווח גחון של 18.8 סנטימטרים – So be it.
עיצוב מיצוב
לא צריך להתאמץ כדי למצוא את הג'וקר בחפיסה של 408 מפני שזה הדבר הבולט ביותר במכונית/קרוסאובר הזה/זאת: העיצוב הייחודי. אפשר אפילו לומר את זה ביותר בוטה: אם אתם מחפשים סיבה אחת יחידה כדי להצדיק את הרכישה של הרכב הזה או את אי-הרכישה שלו – זה איך שהוא נראה.
דבור דיברנו ושנו שנינו ואפילו טחון טחנו אודות חיבת הקהל לקרוסאוברים גבוהים ומעוררי פוזה, ובעיקר על המחיר שהפוזה המוגבהת גובה מהתנהגות הכביש, ולכן צריך לומר משהו בשבחו של כלי רכב שמתאמץ להישאר "מכונית נוסעים" גם כשהוא מתנפח ומוגבה מעט. במילים פשוטות – אין מחסור ב"ג'יפונים", "רכבי פנאי" או איך שתרצו לקרוא להם – ולפיג'ו יש כאלה. היא לא צריכה את 408 כדי להתמודד מולם.
מה ש-408 עושה זה למתוח את הגבולות של "מכונית משפחתית" ולהדגיש את המוצא האירופאי של היצרנית. אוהבים? סבבה. לא אוהבים? לכו לטויוטה או ליונדאי.
פעם, כשהחיים היו פשוטים, היה אפשר לומר שהישבן של 408 חתוך בתצורת 'ליפטבק', אבל באמת לא נתווכח עם מי שמעדיף לקרוא לזה '4 דלתות קופה' או 'פאסטבק' או אפילו 'קאמל בק'. תקראו לזה איך שאתם רוצים אבל תסכימו איתנו שיש עוצמה ותחושה דינמית בעכוז הזה, ובאופן כללי הערך החזק ביותר של 408 הוא עיצוב מוחצן וייחודי, מבודל וחדשני.
יש לזה אפילו ערך פונקציונלי: תוספת האורך מועילה לנפח המטען, אבל מי בכלל רוצה לפתוח את המכסה לנוכח הגוון הכחול-מהפנט של רכב המבחן?
החזית מציבה את 408 לבטח בין בני ובנות משפחתו – 308 ו-3008 החדשים, אם כי הפרופורציות מבדלות אותו לטובה. צבירי הפנסים הקדמיים צרים ופורץ מתוכם פס לד אנכי ואולטרה-מעוצב שמתחיל בפנס הקדמי, חוצה את הכונס העצום והמלאכותי ומסתיים כמעט בתחתית הפגוש.
בין הפנסים מנצנץ "גריל" גדול שמקושט בנקודות וקווי ניקל מהודרים, במרכזו ניצב סמל האריה החדש-ישן של פיג'ו, ומעליו – ממש כמו פעם – מתנוסס שם (מספר) הדגם.
הפרופיל גונב את רוב תשומת הלב: האף קצר והישבן קצר עוד יותר. הגלגלים מוצבים ממש בקצות המרכב ובמרכז נותר שטח גוף גדול. ה"רצפה" מוגבהת וקוטר הגלגלים גדול אופנתי (19 אינטש) אבל קו הגג נמוך וחלקו האחורי משתפל מטה בחדות עד שהוא פוגש את הקצה האחורי של הישבן.
החלק האחורי קל יותר לעיכול: עיצוב מגובש וספורטיבי למראה עם צבירי תאורה דקיקים שנחלקים לשלושה טפרי אריה. פס שחור שבמרכזו הסמל המרהיב חוצץ בין הפנסים ומעל השמשה האחורית מונח ספוילר מעוצב שמודגש מצדדיו על ידי שתי בליטות.
מבחינת מיצוב, אפשר לומר שהרכב הזה קורץ לכיוון של אקזוטיקה מוטורית, לא משהו שפיג'ו לא ניסו לעשות בעבר, אבל תג המחיר קצת פחות יקר מאלה של מזראטי או פרארי. במילים אחרות – הנה הזדמנות למי שמעוניין לבלוט עם ה"פרייבט" שלו במגרש החניה.
עיצוב פנים, שימושיות
האושפיזין שמתארחים בתא הנוסעים פוסעים מבעד לדלתות ארוכות וכבדות משקל, והכוריאוגרפיה שנדרשת כדי להניח את הישבן על המושב לקוחה מעולמות מכוניות הנוסעים ולא מאלה של "רכבי פנאי".
עור נאפה מהודר בגוון אפור כהה אלגנטי מרפד את המושבים והם עצמם מפוסלים באופן נהדר עם רמת קושי טובה ותמיכת גוף מצוינת. מושב הנהג מתכוונן חשמלית (בתוספת תשלום) וכולל כרית תמיכה בגב התחתון כמו גם כיוון ידני לתמיכה בירכיים.
תנוחת הישיבה טובה אבל בפיג'ו, כמו בפיג'ו, מתעקשים על מבנה ה-i-Cockpit שמחלק את העולם בין מי שעורגים עליו לבין מי שלא סובלים אותו. זה אומר, למשל, שלוח המכשירים המיוחד (משונה?) ניצב מעל גלגל הגה קטנטן וקטום.
תנוחת נהיגה ועיצוב סביבת נהג ששמים אותו במרכז מזמינים נהיגה דינמית, וכל כך חבל שהצרפתים שכחו לאפשר כיוונון גובה של חגורת הבטיחות. עיצוב התא וסביבת הנהג פחות ייחודי ביחס לעיצוב החיצוני אך מוצלח בפני עצמו, וברכב המבחן נשלט התא על ידי גוונים כהים עם שילובים מעניינים של חומרים.
יריעה דמוית אריג אפרפר חוצה את הדשבורד, ממשיכה אל הדלתות הקדמיות ומשם אל הדלתות האחוריות, גוונים כסופים מקשטים את הקונסולה בין המושבים הקדמיים ואת חלקו העליון של הדשבורד, ובמרכז הדשבורד ניצב מסך יפהפה ללא מסגרת. מתג-בורר מינימליסטי שקוע בקונסולה המרכזית ומחליף את בורר ההילוכים, וגם גלגלי השליטה בבקרת האקלים ייחודיים. אם שמים בצד את הקוטר המוקטן – עיצוב ההגה הוא בין המוצלחים שפגשנו, ובמשענות הראש מוטבעים סמלי פיג'ו שמוסיפים למראה היוקרתי.
בשעות חשיכה תורמת תאורת אווירה צנועה את חלקה לתחושת האיכות והעידון ובאופן כללי מתקבלת סביבת נהג ספורטיבית בעיצובה, "כמעט יוקרתית" ובוודאי מפנקת ומפרגנת יותר מאשר בכל משפחתית ממוצעת. איכות ההרכבה טובה מאוד וכך גם האיכות של רוב החומרים, למעט אי אילו חלקי פלסטיק שמותקנים במקומות מרוחקים מן הנהג. תפעול המערכות נוח ואינטואיטיבי, בעיקר בזכות כפתורים פיזיים שמקצרים גישה לתפקודים החשובים, אבל – כאמור – אפשר לאהוב את ממשק המשתמש של פיג'ו ויש מי שפחות יתחבר לזה.
המושב האחורי מחולק באופן מובהק לשני מושבים, ובזכות אורך בסיס הגלגלים הנדיב מתקבל שם מרחב רגליים מצוין לטובת היושבים מאחור. מרחב הראש, למרות העיצוב המאתגר, לא רע. שני מבוגרים שוכנים על המושב האחורי בנוחות ונהנים מפתחי מיזוג משלהם, משענת יד מרכזית עם מתקני כוסות, ושני שקעי USB.
ישיבה של נוסע שלישי במרכז המושב לא נוחה בגלל העיצוב שלו, ואילו עיצוב תא המטען נשכר מן העיצוב החיצוני עם דלת שמחוברת לשמשה האחורית ויוצרת דלת חמישית שתחתיה פעור מפתח רחב ושימושי.
נפח תא המטען – 536 ליטרים – עצום ביחס למשפחתית וטוב אפילו ביחס לג'יפון ממוצע. כאשר מקפלים את המושבים האחוריים מתקבלים 1,611 ליטרים שמקרבים אותנו למחוזות של סטיישן קומפקטיות.
נוחות נסיעה, התנהגות כביש
פשרה מוצלחת בין נוחות נסיעה להתנהגות כביש היא חלק מן המסורת והאמונה בבית פיג'ו ו-408 לא מקלקל אותה. כמובן שעיצוב ספורטיבי במיוחד מעלה את רף הציפיות וההנאה לא מאחרת להגיע.
408 היא מכונית מאוד מאוזנת עם מתלים שמכוילים לצד הקשוח של הסקאלה ויחד עם זה רמת ספיגה שיוצרת רכות ותחושת נוחות טובה. המתלים מגהצים בשלווה את שיבושי הכביש העירוני ואת מכסי בורות הביוב ומדלגים בקלילות מעל פסי האטה.
שיכוך הרעשים מצוין והבידוד של תא הנוסעים תורם לנינוחות בנסיעה עירונית, והמצב הולך ומשתפר כאשר יוצאים אל הכביש הפתוח. כאן יש תגמול לקשיחות המתלים ורמת הנוחות הכללית ממש טובה. 408 מתמודד בנונשלאנט עם כל סוגי האספלט והסלילה והאווירה בתוכו נינוחה ונעימה עם נסיעה חלקה.
בנהיגה בכביש בין עירוני חודרת המיית הצמיגים גדולי המידות ומנגנת ניגון מונוטוני שחודר את שיכוך הרעשים היעיל, אבל כל זה מתגמד כאשר מגיעים אל כבישי הנהיגה. המתלים, השילדה וההיגוי מתגבשים יחד למכונה נשלטת היטב שמספקת חוויית נהיגה מהנה. משקל ההגה קליל מידי אך נעשה כבד ככל שעולה המהירות ובכל מצב הוא מהיר תגובה ומדויק.
האחיזה גבוהה וזוויות הגלגול מתונות, כך שהרכב הזה מאפשר לנהוג אותו מהר ובאופן מהנה ונשלט. גם כאן – יש מי שיאהבו כמוני את תנוחת הישיבה הגבוהה ואת הקוטר הצנוע של גלגל ההגה שממוקם מתחת לצג השעונים הדיגיטלי, ויש שלא.
מנוע וביצועים
מערכת ההנעה של 408 סטנדרטית (מידי) ומזכירה לנו שמדובר בסך הכל ב"משפחתומטית": מנוע הטורבו-בנזין התלת-צילינדרי בנפח 1.2 ליטר שמניע את 408 מניע גם עשרות מדגמי קבוצת פיג'ו-סיטרואן-אופל, בהם מכוניות סופר-מיני, קומפקטיות, משפחתיות ו"ג'יפונים".
130 כוח סוס לא מרשימים, 23.4 קג"מ של מומנט, וזהו. אין התחכמויות, אין חשמל, פשוט דלק מעורבב באוויר מוגדש. הביצועים סבירים ביחס למשפחתית אבל לא דומים לאלה של מכונית ספורטיבית, וזה לא מה שהיינו מצפים למצוא מתחת למכסה מנוע של כלי רכב שנראה מיליון דולר. עם התנהגות כביש כזאת גם אפשר היה לפרגן לרכב הזה יחידת כוח יותר מרשימה.
שמונה יחסי העברה יש בתיבת ההילוכים האוטומטית-פלנטרית הזאת והחדשות הטובות הן שהיא אמורה להיות יותר אמינה מתיבות רובוטיות. החדשות הפחות טובות הן שכבר נהגנו עם תיבות חלקות ונעימות ממנה.
במצב נהיגה רגיל מתקבלת תחושה עצלה וכדי ליהנות קצת מהחיים צריך להעביר למצב ספורט, אם כי גם זה לא מעלים את הרעידות הלא נעימות של מנוע השלושה צילינדרים בעת עמידה ברמזור. מה שיותר מטריד זה שגם עם נפח קטן וצילינדר חסר – תצרוכת הדלק של הרכב הזה לא מרגשת במיוחד: 11.3 קילומטרים לליטר, ולמרות שלחצנו לא מעט – עדיין מדובר במספרים שלא מתקרבים לאלה של כלי רכב היברידים מודרניים.
בטיחות, אבזור
408 מוצע בישראל אך ורק בתצורת ההנעה הקלאסית של מנוע בנזין ועם תג מחיר של 179,000 שקלים, כלומר שהוא לא מאוד זול.
רשימת האבזור כוללת את כל מערכות הבטיחות המקובלות בימינו ובהן גם התראת עייפות, התראה מפני סטייה מנתיב עם היגוי אקטיבי והתראת מרחק (כולל זיהוי הולכי רגל) עם בלימה אוטונומית, זיהוי תמרורים, התראת רכב בשטח מת, אורות גבוהים אוטומטיים והתראת תנועה חוצה מאחור. אלא שאחרי כל אלה – 408 יצאה ממבחני הבטיחות של Euro-NCAP עם ארבעה כוכבים בלבד, וזה מביך.
יש כאן חישוקי 19 אינטש מעוצבים, מסך מרכזי ולוח שעונים דיגיטלי – שניהם בגודל 10 אינטש, קישוריות לאנדרואיד ואפל, בקרת אקלים, בקרת שיוט אדפטיבית, ריפודי עור נאפה, בלם יד חשמלי, פנסי לד מלפנים ומאחור, חיישני חנייה אחוריים וקדמיים, מצלמת 360, כניסה והתנעה ללא מפתח ועוד ועוד. אפשר להוסיף 6,000 שקלים תמורת כיוונון חשמלי למושב הנהג וחימום למושבים הקדמיים אבל גם תמורת כסף אי אפשר לקבל גג שמש, טעינה אלחוטית לנייד או דלת תא מטען חשמלית.
שורה תחתונה
יש לנו שני דברים טובים לומר על 408 ובשביל הראשון מהם אתם לא צריכים אותנו: זה רכב שנראה נהדר. פחות מובן מאליו בימינו, ובכל זאת עושה כבוד לפיג'ו: הוא מעניק חוויית נהיגה מהנה ויש לו עוד מצרך נדיר בימינו – אופי.
הרכב הזה משדר תחושה איכותית, נעימה ויוקרתית בתא הנוסעים והוא נוח מאוד, אבל עקב אכילס שלו הוא שמגיעה לו יחידת כוח עוצמתית שתשלים את החוויה עבור הנהג.
408 הוא רכב שימושי מאוד עבור נהג ושלושה נוסעים על מטענם, רמת האבזור שלו טובה, תוכלו לבלוט איתו בכל אשר תיסעו, אבל אנחנו כנראה נמתין לגרסה החשמלית שלו.
