פרשת זיופי תוצאות זיהום האוויר של פולקסוואגן מסתמנת כפרשה בעלת הפוטנציאל העסקי ההרסני ביותר בתולדות קבוצת פולקסוואגן, וככל הנראה לא תסתיים ללא אישומים פליליים כנגד מנהלים בחברה.
למרות זאת, רוב הסיכויים שההשפעה המידית שלה על השוק בישראל תהיה זניחה, ובטווח הארוך היא אפילו עשויה להועיל לחברת צ'מפיון מוטורס, יבואנית מותגי הקבוצה לישראל, ולשוק הישראלי בכללותו.
ככל שידוע עד כה מוגבלת פרשת הזיופים לסוג אחד בלבד של מנוע טורבו-דיזל, מדגם EA-189, אשר יוצר בעולם בתצורת 3 צילינדרים ובנפח מנוע של 1.2 ליטר, ובתצורת 4 צילינדרים בנפחי מנוע של 1.6 ו-2.0 ליטר – כולם בעלי תקינת זיהום אוויר יורו 5 (ומקבילתה האמריקנית). מנוע זה, על תוכנת הניהול הרגילה שלו (ואפשרויותיה המובנות לשיבוש מבחנים), הותקן – לדברי קבוצת פולקסוואגן בחמישה מיליון כלי רכב שנושאים את המותג פולקסוואגן ובשישה מיליון כלי רכב אחרים שנושאים את סמלי המותגים אאודי, סיאט וסקודה.
עד עתה טרם פורסם כמה מכוניות עם מנועים כאלה הגיעו לישראל, אבל ההיגיון מחייב שרוב אלה שכן יובאו לכאן מניעים מכוניות מדגמי סקודה – רובן מוניות ומכוניות שמשמשות בציי רכב.
לא רימו כי לא נבדקו
הדבר הראשון שברור הוא שקבוצת פולקסוואגן לא עשתה שימוש לרעה ולא "עבדה" על משרד התחבורה שלנו בבחינות מעבדה, שהרי משרד התחבורה הישראלי לא בודק שום דבר חוץ מאשר את תרגומי הניירת שמוגשת לו על-ידי היצרניות.
אם פולקסוואגן רימתה את הרשויות בישראל הרי שזה נעשה רק על-ידי מסירת מסמכי תקינה עם נתונים שלא הולמים את המציאות, ואת אלה היא מסרה ל"חור השחור" של שטח ההפקר בין משרדי התחבורה, הגנת הסביבה והאוצר.
ניסיון העבר מלמד שבכל מצב של דיון מקצועי בין שלושת המשרדים האלה נוטים אנשיהם להטיל את האחריות המקצועית על האחרים – ואין סיבה להאמין שהפעם הדברים יהיו שונים.
תיאורטית, אם אכן נמסרו לישראל מסמכים עם נתונים שקריים, קיימות דרכים להעניש את היצרן על מסירתם אבל גם כאן מלמד ניסיון העבר שהסיכויים שמי מן הפקידים הישראלים יטרח לעשות את זה שואף לאפס.
למעט איכות הסביבה והבריאות שלנו – שאולי נפגעו (אם אכן הייתה רמאות) – הגוף היחיד בישראל שעשוי להזיז את עצמו לפעולה הוא רשות המיסים, וסביר שמי מאנשיה דווקא יבדוק את הנושא בבוא היום.
אלא שמנועי הדיזל שבנדון ממילא זוכים להטבת מס מזערית, אם בכלל, כלומר שהיקף הנזק למערכת המס בישראל (שאותו מן הסתם תוכל המדינה לתבוע מן היבואנית והיצרניות שהיא מייצגת) – לא גדול.
מבחינה מעשית, לכן, כל מי שכבר רכש מכונית כזאת בעבר לא ייפגע בשלב הראשון, ואם כן תתגלה עבירת מס סביר שהקנס בגינה ישולם על-ידי היצרנית (כאמור, כל זאת בהנחה שבכלל נמסרו בארץ נתונים שקריים).
הקריאה המקלקלת לתיקון
באופן אבסורדי, מצב יחיד שבו מי מלקוחות המכוניות הללו בישראל יוכל להיפגע הוא רק אם פולקסוואגן תיאלץ לבצע 'קריאה לתיקון' באופן שיפחית את רמות המזהמים אבל יפגע בביצועי המנוע ובתצרוכת הדלק של המכוניות.
במקרה כזה ייתכן שלאחר עדכון התוכנה המנועים יהיו פחות חזקים (ירידה בהספק, במומנט או בשניהם) או שתצרוכת הדלק שלהם תהיה גבוהה יותר, או גם וגם.
בכל מקרה, היות שלא מדובר בפגם כלשהו שמונע את השימוש במכוניות או גורם נזק לבעלי הרכב – לא צפויה כאמור כל פגיעה בלקוחות בטווח המיידי, וחברה שהצליחה להתגבר על הצרות האמיתיות שנגרמו עם תיבות ההילוכים הרובוטיות שלה, ועם התביעה הייצוגית שבאה בעקבותיה – תתגבר בקלות על פרשת הדיזלים.
חשוב לסייג ולומר שייתכן וכל מה שאנחנו רואים כעת הוא רק קצה הקרחון: בדיוק באותו אופן שפולקסוואגן רימתה עם מנועי הדיזל היא יכולה הייתה לרמות גם עם מנועי בנזין – וזה כבר סיפור אחר לגמרי שצריך לקוות שלא היה ולא יהיה.
אם זה רע אז למה זה טוב?
כל הסימנים מצביעים על כך שפרשת המירמה של פולקסוואגן נמצאת עדיין בראשיתה, וככל שינקפו הימים נגלה עוד ועוד פרטים מעניינים. אבל כבר כעת ברור שהשאלה המסקרנת ביותר, והחשובה מכל, היא "מי נתן את ההוראה"?
ברור שהחלטה להתקין מערכת שמרמה את בדיקות זיהום האוויר לא יכולה הייתה להתקבל על-ידי דרג זוטר בחברה, וגם לא יכולה הייתה להישאר נחלתו של קומץ קטן של בעלי סוד, לכן חשוב להבין עד כמה גבוה בהירארכיה הארגונית הגיעה הידיעה.
ממשלת סכסוניה התחתית הכריזה כבר על חקירה פלילית כנגד מרטין וינטרקורן, מנכ"ל הקבוצה, ומדיווחים בתקשורת הגרמנית עולה ששלושת מנהלי המחקר והפיתוח של פולקסוואגן, אאודי ופולקסוואגן כבר הושעו מתפקידיהם, כמו גם חבר מועצת המנהלים של פורשה – וולפגנג הץ, שהוא מנהל חטיבת המנועים ותיבות ההילוכים בפולקסוואגן וגם מנהל המו"פ של פורשה.
אם יסתבר לימים שהוראות להפר את החוק הגיעו מדרגים כל כך בכירים בארגון, או הובאו לידיעתם, הרי שהתמונה שלפיה מדובר בארגון יהיר ומלא בעצמו תתבהר במלואה.
היות שמדובר באישומים פליליים, ובהמשך צפוי גם מבול של תביעות ייצוגיות כלפי כל מה שזז בפולקסוואגן ובסביבתה, הרי שהארגון הגדול הזה – חברה שכמעט עקפה את טויוטה בדרכה להיות יצרנית הרכב הגדול ביותר בעולם בסיכום 2015 – יחטוף "בעיטה לפנים" בעוצמה שיכולה להחריב ארגונים קטנים יותר.
לא לחינם היו אנליסטים שהזהירו שהמשבר שיצרה פולקסוואגן מסוכן לכלכלה הגרמנית יותר מאשר משבר החוב של יוון, אם כי ברור מאליו שממשלת גרמניה תעמוד כצוק איתן מאחורי ארגון שמעסיק 270 אלף עובדים גרמנים ואחראי ל17% מן הייצור התעשייתי במדינה.
אחרי שהאבק ישקע – בין אם זה יקרה כעבור חודשיים או שנתיים – פולקסוואגן צפויה להפוך לחברה יותר צנועה מכפי שהיא כיום, כזאת שלא משקרת ומרמה רגולטורים בעולם, ומן הסתם גם יותר קשובה ללקוחותיה.
צניעות כזאת, בהנחה שתלווה גם בקשב רב יותר לצרכי השוק בישראל – עשויה להיות הדבר הטוב ביותר שקרה ללקוחות פולקסוואגן, אאודי, סקודה וסיאט, בבחינת "יצא מתוק מעז".
כך, אם פולקסוואגן תהיה יותר ידידותית לשוק שלנו, ותמכור כאן יותר מכוניות ובמחירים יותר משתלמים – גם שאר היצרניות תאלצנה להתאמץ יותר, לכן כולנו נרוויח.
