בהשקה הבינלאומית לעיתונות של סקודה סופרב, על כבישי איטליה, החזקתי את עצמי כדי שלא לקשור לה יותר מידי כתרים.
אחרי הכל, הערך העיקרי של השקה בינלאומית – מעבר לאפשרות לגעת לראשונה בדגם חדש – נובע מן האפשרות לפגוש את מי שתכנן והגה אותו, ולשמוע ממקור ראשון פרטים חשובים אודות "מאחורי הקלעים" של התהליך, ובכלל.
לעומת זאת, בכל מה שקשור לרמת האבזור "הישראלית" של המכונית, למחירים שלה בארץ – ובמרבית המקרים גם לתפקוד שלה על אספלט ישראלי משובש – רק נהיגה אינטנסיבית על כבישינו ובין נהגינו יכולה לחשוף תמונה מלאה ונכונה, ובהרבה מידי מקרים היא די שונה מזו שאותה חווים במקור.
ישנם דברים אובייקטיביים שלא משתנים משם ועד לפה: העיצוב של הדור השלישי של סופרב, למשל, נראה נהדר על רקע איטלקי וגם בתוך ים מכוניות הליסינג הכסופות והלבנות שעל כבישי ארצנו הוא עושה רושם טוב מאד.
למרות ממדיה, שגדלו לאורך ולרוחב, סופרב החדשה נראית מהודקת וחתיכית יותר, מודרנית, מושקעת, כמעט ספורטיבית, כאשר מה שיוצר, בעיניי, את הערך החזק ביותר של המראה החיצוני שלה הוא דווקא האיפוק שלו, הדיוק, ההימנעות מהפרזה.
אי אפשר לתאר את העיצוב המודרני הזה מבלי להשוות אותו לדגם היוצא שנראה היום קצת מיושן, מנופח ופומפוזי, אבל אני לא לוקח בחזרה את ההתלהבות שהייתה מנת חלקי כאשר ראיתי אותו לראשונה לפני 7 שנים.
מפני שקצת טיפשי, בעיניי, לזלזל בדגם הזה – החשוב מאד – במקום לשים לב לתקופה שחלפה מאז השקתו ולשינויי העיצוב שהיו מנת חלקן של מכוניות אחרות בעולם.
סופרב היוצאת אולי נתלתה באילנות גבוהים כאשר שאלה בשעתו רמזי עיצוב מב.מ.וו. ומאאודי, אבל הייתה בכך אמירה חשובה והצהרה בעלת כיסוי הולם אודות התכונה החשובה ביותר שלה – היכולת להסיע נוסעים בנוחות, ובתוך מרחב פנימי יוצא דופן לטובה.
ברור שהדור השלישי של סופרב נראה, ב-2015, הרבה יותר טוב, אבל כל מי שזוכר את ההתלהבות מכריס באנגל ואת דגמי ב.מ.וו. של 2007 ומביט בדגמי 2015 שלהם אמור לחוות חוויה די דומה למה שעבר על סופרב בין הדורות.
מה שמאד חשוב לומר, עם זאת, הוא שגם העיצוב החדש הולם מאד את המכונית החדשה ומעיד היטב על תכולתה: הוא מאד בטוח בעצמו אך לא מפריז בחשיבותו העצמית, וגם הוא, כמו קודמו, משדר הבטחה חשובה – הפעם הבטחה לרמת איכות גבוהה.
בין ההשקה הבינלאומית לבין נסיעת המבחן בארץ הקודש לא השתנו גם המאפיינים החשובים של תא הנוסעים וסביבת הנהג, ראש וראשון בהם הוא המרחב הפנימי הרב, והמוביל בקבוצתו.
תוספת של 8 ס"מ לבסיס הגלגלים וכ-4 ס"מ לאורך הכללי איפשרו למהנדסי סקודה להפוך את המושב האחורי המרווח מאד למרווח עוד יותר, והרחבת המכונית בכמעט 5 ס"מ פתרה גם את בעיית הפרופורציה: כעת יכולים שלושה מבוגרים לשבת מאחור בנוחות – על אף שהאמצעי מביניהם יושב על מושב מוגבה ופחות נוח.
גם על עיצוב סביבת הנהג (אך לא על חבילת האבזור) יכולנו לחתום כבר משם, עם ארגונומיה טובה שמבוססת על עיצוב פשוט, תכליתי ומאד נוח לשימוש, תנוחת נהיגה טובה ותחושה איכותית מאד של חומרי דיפון טובים, פלסטיקה קשיחה ונעימה למגע ומרחב מחיה מרחיב לב.
כאילו כדי לשמר עוד מעט קט את תחושת חו"ל נטלנו למבחן זה את גרסת ה'אקסקלוסיב' עם מנוע הטורבו-בנזין בנפח 1.8 ליטר (180 כ"ס) שעולה 210 אלף ש"ח – לא בדיוק סביבת המחיר הטבעית ביותר עבור סקודה עד היום אבל בכל זאת אחת משתי גרסאות שצפויות להיות בחירה טבעית ללקוחות פרטיים בארץ.
גרסה זאת מצוידת בכל טוב קבוצת פולקסווגן, ובכלל זה מושבים מונעי-חשמל, בקרת אקלים דיגיטלית תלת-אזורית, "פסי אווירה" בטכנולוגיית LED הצבעונית (כל אלה מוצעים גם בגרסת האבזור הנמוכה יותר, 'סטייל' שעולה 195,000 ש"ח), וגם "פדאל וירטואלי" שמאפשר פתיחה של דלת תא המטען בהושטת רגל, מצלמת רוורס, גג שמש מיותר, ריפודי אלקנטרה מאד נעימים, חישוקי סגסוגת בקוטר 18 אינטש ועיקר העיקרים: מתלים אדפטיביים ובקרת שיוט אדפטיבית שהם חלק מחבילת האבזור הבטיחותי הייחודית לסופרב.
ונזכור שחבילת אמצעי בטיחות שכוללים רדאר למניעת התנגשות ובלימה עצמונית, מערכת לזיהוי שטחים מתים בצידי המכונית, 9 כריות אוויר, ומתלים אדפטיביים הם ערך מוסף של סופרב ולא חלק מן המרשם המצוי במתחרות הישירות שלה, כמו מאזדה 6, יונדאי סונטה (היברידית), טויוטה אוונסיס ופיג'ו 508, ואילו אצל האחות לבית פולקסווגן הם נמצאים – אבל ברמת מחיר גבוהה עוד יותר.
תמורה לאגרה
כאן, בשלב שבו אפשר לנהוג על כבישי ארץ ישראל עם רמת אבזור דומה לזו שאיתה הושקה המכונית בחו"ל (ועם מנוע ה-1.8 ליטר שלא הופיע שם), אפשר להתחיל לקשור כתרים למכונית הדגל של סקודה, זו שברמת הגימור והאבזור הגבוהה ביותר שלה (2.0 ליטר, הנעה לכל הגלגלים, 280 כ"ס) מוצעת תמורת רבע מיליון ש"ח כאופציה זולה למכוניות פרימיום בגודל שלה.
מפני שסופרב דור 3 "הישראלית" הולכת על כל הקופה ומוצעת בהפרש מחירים של 100 אלף שקלים בין רמות האבזור והגימור: החל מגרסת הבסיס שיכולה לחולל שמות בציי הרכב – עם מנוע הטורבו-בנזין בנפח 1.4 ליטר ורמת אבזור סבירה (7 כריות, בלימה עצמונית במהירויות עירוניות, כניסה ללא מפתח, מסך מגע נאה ועוד) – זו מוצעת במחיר תחרותי לקטגוריה – 150 אלף ש"ח – ודרך 3 גרסאות מנוע ואבזור נוספות שמוצעות תמורת פחות מ-200 אלף ש"ח.
כאמור, סביבת הנהג מאד איכותית ונעימה – למרות ואולי גם בזכות העיצוב הנקי והפשוט שלה – אם כי מסך המגע (המאד יעיל) נראה מעט קטן ביחס למסכים שמותקנים כיום במכוניות חדשות.
מנוע ה-1.4 ליטר, שממנו התלהבתי בהשקה, לקחת את סופרב בקלילות ולכן לא מפתיע שמנוע ה-1.8 ליטר עושה עבודה טובה עוד יותר על כביש ישראלי.
מעניין ששני המנועים כוונו לאותה רמת כח: 25.5 קג"מ של מומנט, ותוספת הנפח מנוצלת על-ידי מחשב ניהול המנוע להעלאת ההספק ב-30 כ"ס. כדי לחוש את ההבדלים האמיתיים בין המנועים אני זומם על נסיעה קרובה בשניהם זה לצד זה.
מורשת הפאסאט
הדור הראשון של סופרב, למעט קצת שינויי עיצוב, היה למעשה הגרסה הסינית, המוארכת, של פולקסווגן פאסאט, ואילו הדור השני שלה נבנה על בסיס הפלטפורמה של פאסאט דור 6 לאחר שזו נמתחה והוגדלה.
סופרב דור שלישי – כמו רוב הדגמים החדשים (בגודל בינוני) של הקבוצה – מבוסס על פלטפורמת MQB החדישה והמודולרית וגם הפעם נשמרת הנוסחה כאשר סופרב עדיפה על פאסאט בכל הקשור למרחב הפנימי, נפח תא המטען (המוביל בקטגוריה) ותמורה למחיר.
אבל היתרון הגדול ביותר בעיניי, לאחר שנהגתי גם על פאסאט וגם על סופרב על אספלט ישראלי – הוא איכות הנסיעה ורמת הנוחות העדיפה של סופרב – שהיא ככל הנראה המובילה בקבוצתה.
עבור מי שמבלה על כבישינו שעות רבות מידי חודש, ונוהג קילומטראז' רב, אין אף מכונית אחרת בגזרת המחיר של עד 200 אלף ש"ח שמציעה בידוד טוב כל כך מתלאות האספלט וגם מן הרעשים הנלווים לנסיעה.
כ-600 ק"מ וכ-53.4 ליטרים של בנזין (11.22 קמ"ל) לאחר שהתנעתי אותה לראשונה, ולאחר שאימצתי אותה לא מעט, השבתי את סופרב לבסיסה ולא יכולתי שלא לספר לאנשי נסיעות המבחן של אאודי שכדאי גם להם להזמין סיבוב.
למזלם, אנשי נסיעות המבחן של פולקסווגן לא נכחו במקום, אחרת הייתי מחליף גם איתם מילה או שתיים, מפני שעבור כל מי שיכול, ורוצה, להתעלם מן הסמל שעל החרטום אין לי ספק שסופרב עושה עבודה טובה יותר – כחבילת ניוד – מאחותה בת וולפסבורג.
חשוב רק להדגיש ולומר שגרסת האקסקלוסיב שעליה נהגתי מצוידת במתלים האדפטיביים, אשר במצב "רגיל" ובמצב "נוחות" מציעים רמת שיכוך מהמורות מושלמת לכביש ישראלי מצוי – וייתכן שעם המתלים הבסיסיים יהיו לי תובנות מעט שונות.
התנהגות, ביצועים
אין טעם לספר בהלכות סופרב על כביש סדום-ערד, ולא מפני שיש לה מה להסתיר שם אלא מכיוון שסביר שהלקוח הטיפוסי למכונית הזאת מחפש אמצעי הובלה נוח יותר מאשר מכונית ספורט חורכת אספלטים.
כאשר החליטו יבואני סקודה להרכיב גרסת דגל ברבע מיליון ש"ח ולהתמודד באמצעותה מול וולוו S60 וב.מ.וו. סדרה 3 הם חשבו – יש להניח – יותר בכיוון של לקוח שמחפש פינוק ונוחות מאשר אודות הלקוח שמחפש הנאה מנהיגה, ולסדרה 3 באמת אין עדיין מה לחשוש. גם לא לאאודי A4 החדשה.
על כבישי נהיגה סופרב משדרת תחושה של מכונית גדולה, כזאת שמבקשת להרגיע, אבל באותה נשימה גם מזכירה שלא עשו אותה באצבע: לחץ אותה לפינות ותגלה שהיא משדרת מסר מאד מהודק ובטוח, לא מרגש אבל גם לא מתבלבל, ואפילו כאשר מתליה מכוונים למצב ספורט המהלך שלהם ארוך דיו כדי לספוג לא מעט התעללות.
היגוי מעורפל ונטייה לתת היגוי מקהים את העוקץ שלה – נראה לי שלא רק מאזדה 6 ומונדיאו אלא גם פיג'ו 508 עושות עבודה יותר מרגשת בגזרה הזאת – אבל באף שלב לא נראה שסופרב מאבדת משלוותה, וזה אומר שגם מבחינה אקטיבית – ולא רק פאסיבית – מדובר במכונית משפחתית מאד בטוחה.
רק מפני שלא יכולנו להתאפק אימצנו את מנוע ה-1.8 אל מעבר למה שהוא צפוי לעשות בחיי היום יום שלו (בנהיגה רגועה הוא ודאי יניב גם תצרוכת דלק נוחה יותר) ובכל המצבים הוא התגלה כמנוע נעים, שקט וחזק ועבד היטב עם תיבת ההילוכים הרובוטית בעלת המצמד הכפול ושבעת ההילוכים.
במצבי נהיגה רגילים יבחר הנהג הסביר בין מצב "נוחות" – שבו בולעים המתלים את מהמורות האספלט שלנו בקלילות נינוחה אבל במחיר כבד של ספוגיות והיעדר דיוק, לבין מצב "נורמלי" שמציע פשרה טובה מאד בין שיכוך ובליעת מהמורות לבין הימנעות מעודף נענועים. המצב הראשון יתאים לנסיעה משפחתית עמוסה ורגועה, והשני לימים שבהם צריך לכסות קילומטראז' אינסופי.
לפנק לפנק
בשורה תחתונה, עכשיו כבר מותר לי להתלהב. גם על כביש ישראלי, וברמת אבזור ומחיר ידועה (אקסקלוסיב, 210 אלף ש"ח), סופרב "הישראלית" לא מאכזבת יחסית לטעימה הראשונה ממנה, בחו"ל.
את התכונה הבולטת ביותר שלה – מרחב פנימי חסר תחרות – היא לוקחת מן הדור הקודם שלה ומשפרת עוד – אף מתחרה אירופית, יפנית או קוריאנית לא מציעה מרחב פנימי רב כל כך ונפח הטענה כמו שלה.
לזאת היא מוסיפה הפעם תחושת איכות גבוהה מאד, גרמנית במהותה, עם רמת שיכוך גבוהה מאד של מהמורות הדרך וכל סוגי הרעשים, ועם קוקפיט איכותי שמפנק את הנהג למרות (וגם קצת בזכות) עיצוב פשוט ולא מתחכם.
לא מיותר להזכיר שקטגוריית המשפחתיות הגדולות כמעט ונטרפה כולה על-ידי הג'יפונים הגדולים דוגמת מיצובישי אאוטלנדר וחבריו, ומרחב המחיה הטבעי של סופרב היה ונותר זה של ציי הרכב.
יחד עם זאת, מי שנגזר עליו לבלות על הכבישים קילומטרים רבים מידי יום לא ימצא יותר מידי אופציות נוחות יותר בטווח המחירים הזה.
אין הרבה דברים שליליים לומר על סופרב, למעט אזהרה כללית אחת שנכונה לגבי כל המכוניות שבהן מותקנת תיבת הילוכים רובוטית: בעיניי עדיין מדובר בפלא טכנולוגי שהוא ההמצאה החשובה והמועילה ביותר בתחום זה – אבל עדיין ייתכנו תקלות מתסכלות שצריך לקחת בחשבון.
בנוסף, לא חוכמה להתלהב מגרסת הפינוק והאבזור שעולה 50 אלף ש"ח יותר מאשר גרסת הבסיס, ה'ליסינגית'. אחרי שננהג בסופרב 1.4 ב-160 אלף ש"ח נחליט אם גם שם היא אוחזת בכתר.
