במכרז ליסינג של רכבת ישראל יורשו להשתתף מכוניות שמצוידות בשתי כריות אוויר בלבד. למה? אולי בגלל שעובדי הרכבת קשוחים, ולכן הם אינם זקוקים להגנה מרבית. אך למה דרישה לפיה הרכבת תתחייב לאסור על עובדיה לנהוג במכוניות תחת השפעת סמים נענתה ב"לא מקובל"?
בימים אלה מקיימת רכבת ישראל מכרז להחכרת כ-270 כלי רכב עבור עובדיה. חלק קטן מכלי הרכב נועדו להיות רכבי עבודה, אך רובם מוגדרים כ"רכבי שירות לעובדי השדרה הניהולית של הרכבת, בעלי מאפיינים של כלי רכב פרטי". ומה הם המאפיינים של כלי רכב פרטי, לפי גישת רכבת ישראל?
ובכן, מלבד אביזרים כמו מערכת שמע מקורית (עם שקע USB, כמובן) ומערכת מיגון "בהתאם לדרישות חברת הביטוח", נראה שבכל הנוגע לבטיחות, רכבת ישראל מפגרת בשנים לא מעטות אחרי הנהוג בשוק הרכב: "2 כריות אוויר לכל הפחות", מבהירים שם במפרט הטכני של מכרז של הליסינג.
מכוניות בעלות שתי כריות אוויר הן מחזה נדיר בישראל: מאז יושמה רפורמה במיסוי כלי רכב ב-2005, ירד בהתמדה שיעור המכוניות שאבזורן הבטיחותי כה דל. בשנת 2005 כ-48% מכלי הרכב הפרטיים צוידו בשתי כריות אוויר בלבד, אך כבר ב-2009 ירד שיעור כלי הרכב בעלי שתי כריות אוויר ל-6%, בזמן ש-71% מכלי הרכב הפרטיים שנמכרו באותה שנה צוידו בשש כריות אוויר או יותר. כיום, הרוב המוחלט של כלי הרכב הפרטיים מצוידים בשש כריות אוויר לפחות, ורוב כלי רכב המסחריים מצוידים בארבע כריות אוויר.
למעשה, בזמן שברכבת ישראל מוכנים להסתפק בשתי כריות אוויר בלבד (או "לכל הפחות", בלשון המכרז), רשות המסים מעניקה הטבות מס רק לכלי רכב פרטיים שמצוידים בשבע כריות אוויר לפחות, או שש כריות אוויר בכלי רכב מסחריים. זאת, במסגרת רפורמה שיושמה לפני כשנה, ומטרתה עידוד רכישה של כלי רכב בטיחותיים – למשל באמצעות מתן הטבות מס לכלי רכב שמצוידים במערכות בטיחות מתקדמות כמו בקרת סטייה מנתיב ומערכת לניטור מרחק מכלי רכב אחרים. אולם, נראה ששמועות אודות הרפורמה טרם הגיעו אל עורכי המכרז ברכבת ישראל.
השפעת סמי הזיה וסמים נרקוטיים
דרישות הבטיחות הלקויות אינן הדבר היחיד שמעורר תמיהות במכרז הליסינג של הרכבת. לאחר שפורסם המכרז, פנו כמה חברות ליסינג אל הרכבת בבקשה לקבל הבהרות בנושאים שונים. למשל, הרכבת התבקשה להתחייב "שעובדיה לא ייסעו בדרכים משובשות ו-או המכילות מפגעים ו-אט שאינן סלולות ו-או בדרך שבה אסורה נהיגה על-פי כל דין". תשובת הרכבת הייתה קצרה: "לא מקובל".
בהנחה שעובדי הרכבת (שזכאים למכונית צמודה) אכן נדרשים להגיע לפינות נידחות של רשת המסילות בישראל, אפשר לקבל את תשובת הרכבת. אך מה באשר לדרישה לפיה הרכבת תתחייב "שעובדיה לא ישאירו את מפתחות המכונית בתוך המכונית בעת חניה ו-או כשהרכב לא מונע, אף לא לזמן קצר בלבד, ושלא יעזבו את המכונית בלא נעילת כל הדלתות והחלונות ודריכת אמצעי המיגון"?
גם במקרה זה, תשובתה של רכבת ישראל הייתה "לא מקובל". בהנחה שהרכבת אינה מוכנה לשאת באחריות להתנהגותו של כל אחד ואחד מעובדיה, אפשר (אולי) להבין את סירובה לקבל את הדרישה.
אך הנה עוד דרישה שעלתה: אחת מחברות הליסינג פנתה לרכבת בבקשה שזו תתחייב "לאסור על עובדיה לנהוג במכונית כשהם נמצאים תחת השפעת משקאות חריפים ו-או סמי הזיה ו-או סמים נרקוטיים ו-או סמים מרדימים ולא להשתמש בה (במכונית, ש.ה) למטרות לא חוקיות".
גם לדרישה זו הייתה תשובת הרכבת קצרה וחד-משמעית: "לא מקובל".
