הבטחת שר התחבורה להוזיל את המכוניות החדשות ואת הטיפולים במוסכים ממשיכה להתעכב: רפורמה שמקדם השר בשוק הרכב הולכת ומסתבכת, ומעוררת חשש כבד שבמקום ירידת מחירים, חלק מהצרכנים יידרשו דווקא לשלם יותר עבור שירותים וחלקי חילוף. זה מה שקורה כאשר מנסים לכבוש את שוק הרכב בהצעת חוק אחת ומסורבלת להחריד
ועדת הכלכלה של הכנסת המשיכה אתמול (א') בקיום סדרת דיונים מרתוניים בנושא "הצעת חוק רישוי שירותים לרכב" – הצעת חוק ממשלתית שנועדה להגביר את התחרות בשוק הרכב, ובכך להביא להוזלת מכוניות, חלקי חילוף ושירותי מוסך. אלא שהדיון שנערך אתמול מחזק את החשש שהעלו כמה מחברי ועדת הכלכלה, שמזהירים מפני עומס בירוקרטי בלתי סביר שיוטל על העוסקים בשוק הרכב בעקבות יישום הצעת החוק. כתוצאה מכך, חלק מהשירותים עלולים דווקא להתייקר, ובעיקר אלה הניתנים על-ידי בתי עסק קטנים – כמו מוסכים עצמאיים ויבואנים של חלקי חילוף חליפיים.
בדיון שנערך אתמול החלה הוועדה לדון בפרק של הצעת החוק שעוסק בייבוא של מוצרי תעבורה. כאשר הכין משרד התחבורה את הצעת החוק הממשלתית, הפרק כלל שלושה סעיפים שהורכבו מ-11 תתי-סעיפים (או "סעיפים קטנים"). את הנוסח הזה אישרה הממשלה, ובעקבותיה אושרה ההצעה גם בקריאה ראשונה במליאת הכנסת לפני יותר משנה וחצי. אלא שהנוסח שעלה על שולחנה של ועדת הכלכלה כלל אינו מזכיר את הנוסח שאושר בממשלה ובמליאת הכנסת: במקום שלושה סעיפים, הפרק מכיל כעת 13 סעיפים המורכבים מכמה עשרות תתי-סעיפים.
תוצאה אחת ומידית של הסרבול הבירוקרטי היא עיכוב באישור הצעת החוק: אמנם שר התחבורה, ישראל כץ, האשים לאחרונה את ועדת הכלכלה ב"גרירת רגליים" בכל הנוגע לאישור הצעת החוק, אך זה דווקא משרד התחבורה שאשם בחלק ניכר מהעיכובים, אשר נגרמים בגלל הצורך לדון שוב ושוב בסעיפים בעייתיים או חדשים. כך בדיוק קרה אתמול: הנוסח המעודכן של ההצעה הוגש לוועדה רק ביום רביעי האחרון, ולכן רבים מהנוכחים בדיון כלל לא הספיקו לגבש דעה מקצועית בעניין הסעיפים החדשים.
בנוסף, חברי הוועדה דרשו ממשרד התחבורה לקבל הבהרות בעניין הבדלים מהותיים בדרישות שקובעת הצעת החוק בכל הנוגע לייבוא מוצרים בעלי תקינה אירופית ותקינה אמריקאית. ח"כ יצחק וקנין, שניהל את הדיון במקום יו"ר הוועדה, ח"כ אבישי ברוורמן, ביקש מנציגי משרד התחבורה להגיש בדחיפות התייחסות באשר להשפעת ההבדלים בשני היבטים: פגיעה אפשרית בייבוא מוצרי תעבורה מארה"ב, ופגיעה אפשרית בהסכמי הסחר בין ישראל וארה"ב. נציגי משרד התחבורה בדיון, בראשות סמנכ"ל המשרד אבנר פלור, לא ידעו לספק תשובה לשאלות שהציגו חברי הוועדה.
תוצאה נוספת וחמורה של הסרבול הבירוקרטי היא פגיעה אפשרית בבתי עסק קטנים: הצעת החוק, שעד אישורה בקריאות שנייה ושלישית צפויה לגדול ולכלול יותר מ-200 סעיפים ומאות רבות של תתי-סעיפים, מערימה מכשולים בדרכם של העוסקים בשוק הרכב לקבלת רישיון בתחום עיסוקם. עבור בתי עסק גדולים, כמו יבואני רכב או רשתות של מוסכים, המכשולים לא צפויים לגרור עלויות משמעותיות. אולם, בעלי עסקים קטנים ועצמאיים, שרווחיותם נמוכה יחסית, ימצאו עצמם מול סבך בירוקרטי שדורש במקרים רבים לגלגל עלויות נוספות לכיסם של הצרכנים.
תוצאה שלישית של הצעת החוק, אם וכאשר תאושר ותהפוך לחוק, היא יצירת סבך עצום של תקנות ונהלים: יישומם של רבים מסעיפי ההצעה מותנה בקביעת תקנות או נהלים על-ידי שר התחבורה – לעתים באישור ועדת הכלכלה, ולעתים ללא צורך באישור של המחוקקים. מעבר להרחבה דרמטית של סמכויות שר התחבורה ופקידי משרדו, קביעת כל כך הרבה תקנות ונהלים תדרוש יצירת מנגנון פיקוח גדול (ומסורבל) במשרד התחבורה – וכמובן שמנגנון שכזה ידרוש תקציבים נוספים והעסקת עובדים רבים, שכן ללא פיקוח בהיקף ראוי יהפוך החוק ל"אות מתה".
ומי יממן את עלויות הפיקוח? אותם אזרחים שעלולים להידרש לשלם מחיר גבוה יותר עבור חלק משירותי הרכב. ובדיוק מהמציאות הזו מזהירים חברי ועדת הכלכלה בחודשים האחרונים, אך נראה ששר התחבורה טרוד בימים אלה בעניינים אחרים: אפשרות הקדמת הבחירות מגבירה את להיטותו לסיים במהרה את מלאכת אישור הצעת החוק, שכן ברצונו להציג את עצמו לציבור כרפורמטור גדול מבית מדרשו של משה כחלון. ומה אם יתברר שהצעת החוק תפגע בצרכנים בסופו של דבר? השר כץ הבהיר לאחרונה שהוא לא מעוניין בקדנציה נוספת כשר תחבורה, כך שנראה שמה שיקרה אחרי הבחירות כבר לא כל כך מטריד אותו.
