שלשום (ב'), במסיבת עיתונאים שערכה יבואנית פיג'ו-סיטרואן-אופל לישראל, הוצג שקף שנוגע לרוב בעלי מכוניות עם מנועי פיורטק משני הדורות הראשונים תחת הכותרת המתעתעת "We Take Responsibility" – "אנחנו לוקחים אחריות".
פירוט השקף מתחיל בכותרת "רמת היצרן" – ללמדנו כנראה שכל מה שקשור באחריות לתיקון הכשלים המרובים בחלק מן המנועים האלה לא נמצא באחריות היבואנית, אלא "ברמת היצרנית".
תחת הכותרת "הרחבת אחריות" נכתב: "יישור קו עם אירופה בנושא אחריות למנועי ה-PureTech 1.2T בעלי הרצועה הטבולה".
בהמשך, תחת הכותרת "10 שנות אחריות", נכתב: "הארכת אחריות למנועים אלו ל-10 שנים או 180,000 ק"מ", ותחת הכותרת "החזר כספי רטרואקטיבי" נכתב: "בקרוב יוקם אתר ייעודי על ידי היצרן להגשת בקשות להחזר כספי עבור תיקונים שבוצעו בעבר".
אז מה "מתעתע" בכותרת "אנחנו לוקחים אחריות"?
הכותרת עלולה להטעות את מי שחושב שבא לציון גואל, ושכל צרותיו עתידות להסתיים. על הפער בין ההבטחה שגלומה ב"לוקחים אחריות" לבין התוצאה שאנחנו מזהירים מפניה כאן אפשר ללמוד מן התגובה שקיבלנו מחברת לובינסקי לשאלות ששאלנו בעקבות ההכרזה.
שאלנו את היבואנית מדוע עד היום בעלי רכב בישראל לא זכו לקבל את אותה אחריות שקיבלו בעלי רכב באירופה? (אחרת – מה פשר הצורך ב"יישור קו עם אירופה"?).
עוד שאלנו מדוע נדרשו כמעט שנתיים להארכת האחריות בישראל, ביחס לאירופה, וכמעט שנה להקמת פלטפורמת הפיצויים המובטחת?
חשוב יותר: שאלנו מה הם תנאי האחריות המורחבת שמגיעים מעתה לבעלי רכב ישראלים, והאם תנאים אלה יפורסמו (סוף סוף) באופן פומבי וגלוי?
תשובת היבואנית: "בשבועות הקרובים נפרסם את כל פרטי הרחבת האחריות והקריטריונים. ובכל מקרה, הרחבת האחריות (10 שנים \ 180,000 ק"מ) חלה בישראל כבר ממרץ 2024".
צריך לומר שהתשובה הזאת מעט מוזרה וקצת מבלבלת. אחרי הכל, אם התגובה נכונה וכבר מחודש מרץ 2024 מקבלים בעלי הרכב בישראל את הרחבת האחריות – מדוע זה לא פורסם עד היום באופן פומבי וגלוי?
חשוב יותר: מדוע לפתע פתאום זה מוכרז במסיבת עיתונאים – כמעט שנתיים לאחר ש(לטענת היבואנית) זה ממילא חל בישראל?
ואם "הרחבת האחריות ל-10 שנים או 180,000 קילומטרים חלה בישראל כבר ממרץ 2024" – מדוע נדרשים כעת עוד מספר שבועות כדי לפרסם את התנאים שלה באופן פומבי וגלוי? מוזר.
תעתועי תעתועים
אז האם הכותרת "אנחנו לוקחים אחריות" מתעתעת (בכוונה או במקרה)?
נתחיל בכך שאם היצרנית והיבואנית היו לוקחות אחריות כבר לפני שנתיים זה היה חוסך מאיתנו מאות רבות של פניות של בעלי רכב שנפגעו מכשלים במנועים שלהם – אלא אם כן מתקיים פער גדול בין מה שהאדם הסביר מבין כ"לקיחת אחריות" לבין מה שיצרנית הרכב או היבואנית שלה רואות כ"לקחת אחריות".
יכול להיות, וזה עלול לעלות ביוקר לרבים מנפגעי הפרשה, ש"לקיחת אחריות" היא עניין סובייקטיבי.
העובדה היא שלא מעט בעלי רכב ישראלים עם מנועי פיורטק נאלצו עד כה לשלם מכיסם לתיקון מגוון רחב של נזקים – החל מהחלפת/תיקון חיישני סלונואיד, מערכות תזמון שסתומים, ממירים קטליטיים, שסתומי PCV, מגדשי טורבו ומשאבות שמן, דרך החלפת רצועות תזמון מתפוררות הרבה לפני מועד ההחלפה המובטח, הוספת כמויות גדולות של שמן מנוע, ביקורים חוזרים ונשנים במוסכים או ניקוי פיח, וכלה בשיפוץ חלקי או מלא של מנוע, ועד כדי החלפת מנוע. נזקים לחלק מבעלי הרכב עם מנועי פיורטק נעים בין מאות רבות לעשרות אלפי שקלים, וזה עוד לפני שדיברנו על מי שנאלצו למכור את הרכב שלהם בהפסד ניכר או פשוט להשבית אותו.
חלק מנפגעי הפרשה מצאו את עצמם בסיכון כאשר נתקעו עם הרכב שלהם על כביש מהיר באמצע נסיעה, אחרים הפסידו ימי עבודה, שילמו על גרירת רכב למוסך או שמצאו את עצמם עוסקים בכל מיני עניינים לא מתוכננים וגוזלי זמן.
אז האם "לקיחת האחריות" תפצה את בעלי הרכב האלה?
בואו נראה.
ראשית, כמאמרו האלמותי של ראש ממשלת ישראל לשעבר לוי אשכול: "משנתו של הפוליטיקאי: נכון שהבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים". ובהקשר שלנו: היבואנית מבטיחה ש"בקרוב יוקם אתר ייעודי על ידי היצרן להגשת בקשות להחזר כספי עבור תיקונים שבוצעו בעבר". אז זה שיהיה אפשר להגיש בקשות זה יפה, אבל שום דבר לא מבטיח שהבקשות האלה ייענו בחיוב. בחודשים האחרונים מתקיים באירופה דיון ער בין ארגוני צרכנים, עמותות, והתארגנויות שמייצגות עשרות אלפים מנפגעי הפרשה לבין יצרנית הרכב וגופי רגולציה במדינות אירופה – בין השאר בטענה שהיצרנית מציבה דרישות שונות ולא מפצה חלק מן הנפגעים על נזקים שנגרמו להם.
שנית, ורק כדוגמה, בשקף שהוצג השבוע נכתב "אחריות למנועי ה-PureTech 1.2T בעלי הרצועה הטבולה". ומה לגבי מנועים אטמוספריים שנפגעו מהתפוררות רצועה או מכשלים אחרים?
שלישית, ובהערת אגב, מה זאת אומרת "בקרוב יוקם אתר ייעודי על ידי היצרן להגשת בקשות להחזר כספי עבור תיקונים שבוצעו בעבר?" – הרי האתר הייעודי הזה פועל מזה כשנה באירופה, אז למה בעלי רכב בישראל הופלו עד עתה?
ההגדרה הנוכחית של יצרנית הרכב בפלטפורמת הפיצוי האירופאית היא שיכול להגיש תביעת פיצוי מי שהיו לו בעיות "עם דורות קודמים מסוימים של מנועי פיורטק בנפח 1.0 ו-1.2, בשל בעיית לחץ שמן (כתוצאה מהתדרדרות מוקדמת של רצועת התזמון) ו/או צריכת שמן מופרזת… כל הקריטריונים הבאים חייבים להתקיים:
1. האירוע התרחש בין 1 בינואר 2022 ל-31 בדצמבר 2024… עבור: בעיית לחץ שמן (הנובעת מהתדרדרות מוקדמת של רצועת התזמון) ברכב מצויד במנוע 1.0/1.2 אטמוספירי שיוצר בין יוני 2012 ליוני 2022, או במנוע פיורטק מוגדש טורבו בנפח 1.2 ליטר שיוצר מאפריל 2014 עד דצמבר 2025… עבור בעיית צריכת יתר של שמן שקשורה לבעיה בטבעת בוכנה ברכב עם מנוע טורבו 1.2 שיוצר בין אפריל 2014 עד יולי 2018… עבור צריכת שמן מופרזת שקשורה לבעיה במפריד שמן ברכב עם מנוע טורבו 1.2 שיוצר מפברואר 2018 עד דצמבר 2025.
2. הרכב מכוסה על ידי תקופת הכיסוי המורחבת (10 שנים / 180,000 ק"מ, המוקדם מביניהם).
3. התחזוקה בוצעה לפי המלצת היצרן (מרווח זמן / קילומטראז' וסוג שמן), על ידי מוסך מקצועי. נדרשות שלוש החשבוניות המפורטות האחרונות לפני מועד התיקון… נשקול עיכוב מקסימלי של 3 חודשים / 3000 ק"מ בתחזוקה".
התוצאה היא ש"לקיחת האחריות" לא מלאה ונפגעים רבים לא עומדים בקריטריונים האלה. מי שעלול למצוא את עצמו נושא לבדו בתוצאה של כשלים מרובים במנועים האלה הם בעיקר מי שרכשו מכוניות משומשות בתום לב, מבלי שהיבואנית או היצרנית חשפו בפניהם מידע קריטי שהיה ידוע להן ועשוי היה להשפיע על החלטת הרכישה.
הבעיה הישראלית: מלכוד 22
כפי שפרסמנו כאן, באירופה מתנהלות חקירות כנגד יצרנית הרכב בקשר לפרשת מנועי פיורטק – גם במישור הפלילי – ועל אף שהרשויות הממשלתיות פועלות לאט הן לפחות פועלות, וזה הרבה יותר ממה שאפשר לומר על הרשויות בישראל.
אבל ישראל דווקא הובילה בשלב מוקדם את מאבק בעלי הרכב ביצרנית הרכב. זה החל בשלהי שנת 2020 עם הגשת תביעה ייצוגית ראשונה בנושא (תביעה נוספת הוגשה כנגד אופל בשנת 2023). למרבה האבסורד – דווקא ההליך המשפטי הזה עלול כעת לפגוע בישראלים רבים אם הם לא יקומו ממש כרגע לעשות מעשה.
הבעיה היא שעורכי הדין עידן איידן ודוד תירוש, שהגישו את התובענה הייצוגית בנושא מנועי 'פיורטק' הכושלים, נמצאים במלכוד. מצד אחד – ניסיונות להגיע להסדר פשרה – ככל שהם כנים – נמשכים כבר זמן רב מאוד וקשה למנות את מספר ההודעות לבית המשפט אודות סיכום קרוב, אשר בדיעבד הקדימו את זמנן.
מצד שני – עורכי הדין נבונים ומנוסים מספיק כדי להבין שיצרנית הרכב תתקשה מאוד להציע לבעלי רכב בישראל הסדר פשרה יותר נדיב מזה שהיא מציעה לעשרות אלפי נפגעי הפרשה באירופה. הסיבה פשוטה: כל שיפור ביחס למה שמוצע באירופה ייוודע מהר מאוד מעבר לים, והיצרנית תיאלץ להעניק אותו גם שם.
מנקודת מבטה של יצרנית הרכב עדיף להמשיך במה שהיא עושה: לדחות את הקץ. הרי מה כבר יכול לקרות? שבעוד חמש שנים יחייב אותה בית המשפט לשלם את מה שהיא ממילא הייתה צריכה לשלם מזמן? זה לא נורא. שום דבר לא בוער.
מצד שלישי – איידן ותירוש הגישו את התובענה הזאת לפני יותר מחמש שנים והמכוניות עם המנועים הפגומים לא נעשות יותר צעירות. גם בעלי הרכב לא. אם וכאשר יידרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולהכריע – קשה להאמין שהשופט רמי חיימוביץ – אחד המנוסים והחריפים בתחומו – יוכל לדחות את התביעה לנוכח כל העדויות שיובאו בפניו בדיוני ההוכחות. אבל גם לא מן הנמנע שבית המשפט יתחשב בגיל המכובד של המכוניות וב"לקיחת האחריות" של היצרנית שכביכול דואגת לנפגעים.
צריך לומר דבר חשוב לזכותם של עידן איידן ודוד תירוש: יחסית לכל עורכי הדין שמנהלים בישראל תביעות ייצוגיות בתחום הרכב הם בולטים לטובה ביסודיות שלהם ובמאבק לא מתפשר. זה בא לידי ביטוי בהסדרי פשרה שבדרך כלל משיגים הישגים ממשיים לקבוצות הנפגעים שהם מייצגים. ישנם לא מעט עורכי דין אחרים, בלי להזכיר שמות, שמזמן היו לוקחים את הכסף ונוטשים לאנחות את בעלי הרכב הנפגעים.
אבל גם לאיידן ולתירוש יש עוד דברים לעשות בחיים וגם הם רוצים להיפגש עם הכסף מוקדם יותר מאשר מאוחר – וזאת זכותם. חשוב יותר: המאבק שלהם לא קשור רק ביכולת להוכיח את צדקתם אלא בעיקר בסיכון שבית המשפט ידחה את התביעה.
האזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול
מצד רביעי – וזאת הבעיה הכי קשה כרגע מבחינת נפגעי הפרשה – זה שאפשר לקבוע באופן קטגורי שהסדר פשרה שייאמץ את המתווה האירופאי ויוגדר כ"מעשה בית דין" הוא החלום של יצרנית הרכב והסיוט הגדול של רבים מנפגעי הפרשה בישראל. אם זאת תהיה התוצאה הסופית של ההליך הזה – עדיף היה לנפגעים שהתביעה לא הייתה מוגשת מלכתחילה.
להלן ההסבר.
יצרנית הרכב לא מכירה בכל הכשלים המרובים של מנועי פיורטק אלא רק בחלק מהם, ויש לה תנאים נוקשים ל"לקיחת אחריות", מתן פיצוי רטרואקטיבי ותיקון תקלות על חשבונה – כמו למשל הוכחה של ביצוע טיפולים שוטפים ברכב ושימוש בשמן מתקן מסוים בלבד. באירופה – כל מי שנדחה על-ידי היצרנית יכול להגיש כנגדה תביעת נזיקין ואולי גם לזכות בה.
לעומת זאת, אם ייחתם בישראל הסדר פשרה ש"מעתיק" את מה שהיצרנית נותנת לנפגעים באירופה, ואם ההסדר יוגדר כ"מעשה בית דין" – לא רק שהוא לא יועיל לחלק מן הנפגעים – הוא אפילו יזיק להם. יהיו נפגעים שיגלו שהם לא עומדים בתנאי סף ולא מקבלים פיצוי או תיקון – אבל ההסדר "מסנדל" אותם ומונע מהם אפשרות להגיש תביעה אישית כנגד היצרנית והיבואנית.
מבחינת יצרנית הרכב זה יהיה הסדר חלומי: היא תיתן רק את מה שמתאים לה לתת ותהיה מוגנת מפני תביעות נוספות. כך היא תקנה לעצמה חסינות במחיר שממילא הייתה משלמת גם ללא התביעה הייצוגית.
בשנים האחרונות נחתמו בישראל לא מעט הסדרי פשרה שהותירו את הנפגעים בפני שוקת שבורה ובמבחן התוצאה שירתו בעיקר את עורכי הדין – וכתבנו על כך כאן לא מעט.
אז איך יוצאים מן המלכוד?
מי שמדגימים את האלטרנטיבה הם נפגעי פרשת מנועי פיורטק בספרד, שבה אין מוסד תביעות ייצוגיות כמו בישראל. אלפי בעלי רכב ספרדים התארגנו במסגרת עמותת נפגעים וניסו לקיים דיאלוג עם יצרנית הרכב במטרה להגיע איתה להסדר. לאחר חודשים בודדים, כאשר המו"מ עלה על שרטון, החלה עמותת הנפגעים לסייע לאלפי בעלי רכב להגיש תביעות נזיקין אישיות. עד היום דנו בתי המשפט של ויגו, ספרד, באלפי תיקים וכבר פסקו פיצויים ברבים מהם. יצרנית הרכב שילמה כבר סכום מצטבר של מיליוני אירו כפיצויים לנפגעים, ועוד היד נטויה.
חמש שנים לאחר שבישראל הוגשה תובענה ייצוגית בשם בעלי רכב שנפגעו מן הכשלים המרובים במנועי פיורטק קיים סיכון שרבים מהם עלולים להינזק בגללה. זה באמת לא בגלל עורכי הדין שהגישו את התביעה, אלא בעיקר בגלל האדישות של הנפגעים.
בעלי רכב שימתינו לחסדי שמים אולי יזכו בהם, אולי גם בחסדי ההליך המשפטי, אבל כלל הנפגעים חייבים להבין את הסיטואציה כדי להחליט אם עליהם לפעול בעצמם ולדרוש את מה שמגיע להם.
נפגעתם מאחת התקלות במנועי פיורטק? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com
גילוי נאות: חברת דוד לובינסקי הגישה כנגד הח"מ תביעת לשון הרע בעקבות פרסום כתבה בנושא מנוע 'פיורטק'.
לקריאה נוספת:
האם יבואנית פיג'ו סיטרואן חוגגת על חשבון הכשל הסדרתי במנועי פיורטק?
