בשבוע שעבר, בתערוכת הרכב הבינלאומית של ג'ייקינדו, אינדונזיה, הוצגה לראשונה בפני קהל מכונית מיני חשמלית חדשה שנקראת 'וולינג אייר חשמלית' (Wuling Air EV), וזאת אחת מאותן פעמים נדירות שבהן מכונית אחת מסמלת מספר מגמות חשובות ושונות בתעשיית הרכב העולמית.
שבוע לפני ההופעה הפומבית ירדו מכוניות ראשונות כאלה מקו הייצור הסדרתי במפעל של 'וולינג' באינדונזיה, וככל הידוע – הכי קרוב שהמכונית הזאת תגיע אלינו בחודשים הבאים יהיה למצרים השכנה. כדי שוולינג אייר EV תעבור את הגבול באופן חוקי נדרשים לא רק תקינת רכב אירופאית אלא גם כושר ייצור מספק, אבל גם מן המרחק הזה היא עשויה להשפיע על כל שוק הרכב החשמלי בעולם, ולכן גם עלינו בישראל.
ראשית, וחשוב מכל, 'וולינג אייר' היא סנונית ראשונה בסגמנט שכבר החל להתפתח בסין אך עד היום לא יוצא למערב, וזה פלח שוק של מכוניות עירוניות קטנות וזולות. 'אייר' היא גם המכונית הסינית הראשונה מסוגה שמיוצרת מחוץ לסין כמוצר גלובלי, כלומר שהיא מיועדת למכירה ראשית לכל בסין אבל גם ברבים מבין 40 השווקים הבינלאומיים ש'וולינג' משווקת בהם. יתרה מכך: 'אייר EV' היא מכונית סינית ראשונה שפותחה בסין, תשווק בעיקר בסין, ולמרות זאת היא הוצגה מחוץ לסין עוד לפני שהוצגה בשוק הביתי שלה. מהלך זה מתווסף למספר מהלכים דומים שמבצעות בשנים האחרונות יצרניות סיניות בתמיכה ממשלתית (ובמימון באמצעות גיוסים בבורסות בסין ובארה"ב) להקמת בסיסי ייצור בשווקי יעד – ממש כפי שעשו בשעתו יצרניות הרכב היפניות ובעקבותיהן גם הקוריאניות.
'וולינג' היא יצרנית רכב עם היסטוריה מעניינת אך מעט פחות רלבנטית כרגע, והיא הפכה לשחקנית משמעותית בשוק הרכב הסיני והעולמי בזכות שיתוף פעולה בינה לבין מיזם משותף חשוב אחר – בין סאיק, יצרנית הרכב הגדולה ביותר בסין, לבין ג'נרל מוטורס האמריקנית. המיזם המשותף, שנקרא SAIC-GM-Wuling (SGMW), מייצר ומוכר כרגע כ-30 דגמים שונים בשוק הסיני – כמחציתם תחת המותג 'וולינג' ומחציתם תחת המותג באוג'ון (Baojun), ובסיכום השנה שעברה מכר 1.76 מיליון מכוניות.
'אייר EV' הוא הדגם החשמלי השלישי של המיזם המשותף, אשר בחמש השנים האחרונות מכר בסין יותר ממיליון מכוניות חשמליות ו"מחושמלות". המפעל באינדונזיה, שבו תיוצר המכונית, הוקם על-ידי המיזם המשותף החל מלפני 7 שנים.
קטנות וזולות
באופן תיאורטי, המכוניות החשמליות הפופולריות ביותר בעולם היו אמורות להיות מכוניות קטנות מכיוון שאלה ממילא משמשות לטווחי נסיעה קצרים ולכן יכולות להסתפק בסוללה קטנה. סוללה היא המרכיב הבודד היקר ביותר ברכב חשמלי, לכן לפי אותה תיאוריה אפשר לייצר מכוניות חשמליות קטנות וזולות. 'וולינג אייר', למשל, תוצע בסין בגרסה היקרה שלה תמורת פחות מ-10,000 דולר.
אלא שההבדל בין תיאורטי למעשי הוא בין השאר המציאות, ובמציאות רוב "המאמצים המוקדמים" של טכנולוגיה הם בעלי אמצעים שרוצים מוצרים בעלי יכולות טובות יותר ומוכנים לשלם תמורתן. בנוסף, כל מכונית חשמלית יקרה יותר לייצור, כרגע, ממכונית מקבילה עם מנוע בעירה, ואילו כושר הייצור של מכוניות חשמליות עדיין מוגבל. לכן מעדיפות יצרניות הרכב להתמקד בפלחי שוק שבהם מתח הרווחים גדול יותר. התוצאה היא שרובם המוחלט של דגמים חשמליים חדשים הוא או יקרים או יקרים מאד, וכמובן שגם משבר שרשראות האספקה והשבבים תורם את חלקו מפני שהוא מגביל עוד יותר את כושר הייצור.
בקצה אחר של הסקאלה, אולי אפילו מחוץ לטווח שעונה להגדרה "תעשיית רכב", מיוצרים כלי תחבורה חשמליים זולים מאד – החל מקורקינטים ואופניים חשמליים, דרך קטנועים וכלה בכלים ארבעה גלגליים בקטגוריות רישוי ייעודיות – ורבים מהם כוללים סוללות פחות איכותיות ומכלולים זולים אשר מקשים מאד על תעשיית הרכב להתחרות בהם עם מוצרים שחייבים לעמוד בתקינת בטיחות מקובלת.
החשיבות של מכוניות כמו וולינג אייר נובעת מכך שהיא תוכננה מראש כדי להתמודד בשווקים עם הכנסה פנויה נמוכה, ומצד שני היא מיוצרת על-ידי יצרנית רכב עם כל הפרקטיקות הנהוגות בתעשיית הרכב, ובין השאר הקפדה על רמת איכות מינימלית גבוהה מן המקובל בקרב מאות היצרניות הקטנות של מוצרי סף-רכב. כדי להמחיש את הנקודה נזכיר, בלי להזכיר שמות, שבישראל משווקות מספר מכוניות חשמליות קטנטנות שאסור לנהוג בהן על כביש מהיר, אבל למרות מיסוי אפסי הן עולות אצלנו הרבה יותר מכפי שעולה וולינג אייר חדשה באינדונזיה. במילים פשוטות, כאשר מכוניות עירוניות חשמליות מתוצרת סין (או אינדונזיה) יעברו תקינה אירופאית או אמריקנית יהיה אפשר להציע אותן בישראל בטווח מחירים נמוך משמעותית מזה שמקובל כעת, וזה כמובן יגביר את התחרות בכל פלחי השוק העממיים.
תעצרו את הסוסים
'אייר EV' היא מכונית עירונית קטנטנה, אמנם עם ארבעה מושבים אבל עם שתי דלתות, אורך בסיס הגלגלים שלה 163.5 סנטימטרים בלבד והאורך הכולל שני מטרים ושישים סנטימטרים. היא צרה – 150.5 סנטימטרים בלבד, וגבוהה יחסית – 163 סנטימטרים, והיא בנויה על פלטפורמה מודולרית חשמלית-ייעודית חדשה שנקראת GSEV ומהווה בסיס למספר כלי רכב שמיצרים בסין וייוצרו גם במקומות נוספים בעולם. המכונית מיוצרת, אגב, עם הגה שמאלי וגם עם הגה ימני.
בשלב ראשון היא מוצעת עם מנוע סינכרוני עם מגנטיים קבועים שמייצר 30 קילוואט (כ-40 כוחות סוס) שמועברים לגלגלים האחוריים, ובעתיד יהיה גם מנוע חזק יותר. היא נמכרת בשתי רמות אבזור – הבסיסית בהן עם סוללת ליתיום פוספט (LFP) עם תכולת אנרגיה של 17.3 קילוואט שעה, וזו מאפשרת טווח נסיעה תיאורטי של 200 קילומטרים לפי הספירה הסינית. הגרסה הבכירה, עם סוללה בעלת תכולת אנרגיה של 26.7 קילוואט שעה, מספקת לטענת היצרנית טווח נסיעה תיאורטי של כמעט 300 קילומטרים, וזה כבר טווח מרשים למכונית עירונית. כך או כך, המהירות המרבית שלה מוגבלת ל-100 קמ"ש.
כושר הייצור הראשוני באינדונזיה קטן מאד, רק 10,000 יחידות בשנה, ואלה מוקצים, כאמור, בראש ובראשונה לסין ולאינדונזיה ולאחר מכן להודו, מצרים, ואל "מדינות ואזורים אחרים ברחבי העולם". SGMW מייצאת כיום מסין אל כ-40 מדינות, רובן במרכז ודרום אמריקה, אפריקה, המזרח התיכון ודרום מזרח אסיה, וכאמור – יש להם גם דגמים חשמליים קטנים נוספים.
בעלי הבית הסינים מדגישים אמנם בכל הזדמנות – כולל אפילו בתדרוך שלהם לעיתונות הרכב האינדונזית – שהם עובדים קשה כדי לשנות את הסטריאוטיפ של "תוצרת סין", והם אף מתגאים שלצורך זה 'אייר EV' "תציע חוויית נסיעה באיכות מעולה ומחויבות לקיימות סביבתית". אז בסטנדרטים שמקובלים במדינות מתפתחות ייתכן שאכן מדובר בשדרוג – המכונית מוצעת, למשל, עם בקרת יציבות, חלוקת לחצי בלימה, חיישני לחץ אוויר בצמיגים, בלם חניה חשמלי ועוד. אלא שמצד שני לגרסה האינדונזית יש רק שתי כריות אוויר, ואין סיכוי שהיא לא תושפל במבחני ריסוק מערביים.
אז יכול להיות שאפשר לאבזר עוד יותר את המכונית הספציפית הזאת ולהפוך אותה לבטוחה יותר מבלי לייקר אותה למחוזות לא סבירים, ויכול להיות שלא, אבל מה שבטוח זה שעל בסיס הפלטפורמה הזאת, עם יכולות ייצור סיניות – אפשר לייצר מכוניות הרבה פחות יקרות מאלה שמוצעות כיום באירופה ובישראל.
ג'ילי בפירוש נמצאת במחוזות האלה במסגרת שיתוף הפעולה שלה עם מרצדס, לאחר שרכשה את מחצית הבעלות על המותג 'סמארט', ל'SGMW' עצמה, תחת המותג באוג'ון, יש דגם מדליק במיוחד בעיצובו שנקרא 'קיווי' (וגם שאר הדגמים האחים שלו די מדליקים), ובכלל מדובר בסגמנט שמתפתח במהירות וצפוי לספק ניידות עירונית ופרברית נקיה ויעילה. שאלת ה-50,000 שקלים היא מתי תהיה תקינה מערבית למכוניות כאלה, ומה יהיה המחיר שלהן בישראל לאחר שיאובזרו כדי לעמוד בה.
