אובר נתפשה עד היום כהפך המוחלט מחברה שמצייתת ציות כנוע לחוק. כמי שהייתה אחת הראשונות, ובוודאי הבולטת ביותר, בתחום הסעת נוסעים במסגרת "כלכלת השיתוף" החדשה, היא ידועה במאבקים הקשים שהיא מנהלת כנגד הרגולטורים וכנגד תקנות שמגבילות את פעולתה לרווחת שוק המוניות הממוסד. גם דרכי הפעולה של אובר נתפשות לפעמים על גבול האנרכיזם, כמעט כמו רובין הוד מודרני. לדוגמא, סוכנות הידיעות בלומברג דווחה לפני כשנתיים על מספר מקרים שבהם החברה נעלה מרחוק – ממשרדיה בסן פרנסיסקו – מחשבים שנדרשו לחקירות במדינות אחרות. גם ההתנהלות הארגונית של צמרת החברה, לגביה הועלו האשמות ושמועות אודות הטרדות מניות, לא מסייעות לגיבוש תדמית נקיה וטהורה לחברה הזאת.
מצד שני, רגע לפני שהיא מונפקת לציבור לפי שווי שוק מוערך של כ-200 מיליארד דולר (!) נראה שהיא מבצעת שינויים שהולמים חברה ממוסדת אבל יהיו פחות אהודים בקרב מי שאהב את הקו המיליטנטי-אנרכיסטי שלה. עם כשלושה מיליון נהגים רשומים ברחבי העולם, וכ-15 מיליון נסיעות בכל יום, אחד הנכסים בעלי הערך הרב ביותר של אובר הוא כמויות אדירות של מידע אודות משתמשיה ונהגיה. החל ממיקום ג׳י.פי.אס של נהגים ולקוחות; דרך מספרי לוחיות רישוי, מספרי טלפון ופרטי רישיונות נהיגה, ועד למידע אודות סוגי הביטוח של הנהגים וכלי הרכב שלהם, ומן הצד השני אוצר בלום של מידע אודות הלקוחות שנוסעים ומשלמים דרכה, נקודות האיסוף והפריקה שלהם, מסלולי נסיעה ועוד ועוד.
כעת מסתבר שב'אובר' החליטו להעמיד חלק מן המידע הזה לרשות רשויות שונות במדינות שבהן היא פועלת, ואחת ההשערות היא שמה שעומד מאחורי זה הוא הרצון שלה להתקבל מבחינה ציבורית באופן טוב יותר, או לזכות באהדת הרגולטורים שיכולים לעשות לה חיים קלים יותר, ולהיפך.
בכתבה שפורסמה לאחרונה בבלומברג, נטען שחברה ההסעות מפעילה "מחלקת סיוע לאכיפה" אשר מעסיקה לא פחות מ-70 עובדים, ובשנת 2018 לבדה הם פעלו מול 300 רשויות אכיפה שונות ב-51 מדינות על גבי הגלובוס. על פי הכתבה, מחלקה זאת פועלת מארבעה משרדים שונים ברחבי העולם, בכל מקום בהתאם לתקנות ולחוקים המקומיים. כך, למשל, בצפון אמריקה היא פועלת בהתאם לחוק האמריקני, וברוב המדינות האחרוות בהתאם לחקיקה ההולנדית (לא ברור מדוע דווקא הולנדית ולא אירופאית, אבל זה מה שנטען). במהלך השנים האחרונות הולך מספר הבקשות למידע שאובר מקבלת ועולה: בשנת 2015 היא קיבלה 400 בקשות בלבד מרשויות שונות, ואילו בסיכום שנת 2017 התקבלו ב'אובר' יותר מ-14 אלף בקשות.
באותה שנה סייעה אובר לרשויות הבריטיות, ובין השאר חסמה את האפשרות להשתמש בשירותים שלה בסמוך לגשר לונדון מיד לאחר פיגוע טרור שבוצע שם. בקשת המשטרה נומקה בחשש מכך שמבצעי הפיגוע ישתמשו בשירות של אובר כדי להימלט. בשנת 2018, לאחר ירי בתיכון 'פארקלנד' בפלורידה, החברה הודיעה לרשויות החוק המקומיות שייתכן והיורה הגיע למקום באמצעות אובר; וגם במתקפת טרור שהתרחשה בפריז בשנת 2015 החברה ניסתה לעזור.
כמובן שעם החלק הזה של הפעילות – כל דבר שיכול לסייע במניעת פשיעה וטרור – אין לאף אחד מאיתנו בעיה. אלא ש-70 עובדים שפועלים מול 300 רשויות בחברה עסקית אשר מצד אחד מחזיקה בהררי מידע ומצד שני זקוקה לרשויות הרגולטוריות עלולים לקבל מן הממונים עליהם הנחיות פחות נוחות מבחינת אנשים שונים. למשל, בממשלים לא דמוקרטיים עלול השלטון לאסוף מידע אודות מתנגדי משטר ולהשתמש בו כדי לפגוע בהם, וזה מחדד שאלה אתית שהופכת יותר ויותר מורכבת ב"עידן המידע" שבו אנחנו חיים. מובן ששאלה זאת תקפה לא רק לגבי אובר, אלא לגבי כל מי שמחזיק במידע אודותינו.
