שבעה נפגעי תאונות אופניים תובעים את משרד התחבורה, המפקח על הביטוח, 'קרנית' וה'פול' בגין "מחדליהם בתחום תאונות אופניים חשמליים"
"רשויות המדינה התירו ייבוא מסיבי של אופניים חשמליים, אך לא טרחו להסדיר את השימוש בהם, לא אכפו את דיני התעבורה בעניינם, והותירו את נפגעי אותה פעילות ללא כל מקור לקבל פיצוי על נזקיהם". כך נכתב בכתב תביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב על ידי שבעה אזרחים שנפגעו על ידי רוכבי אופניים חשמליים.
התביעה הוגשה באמצעות עו"ד אילן קנר נגד קרנית, משרד התחבורה, המפקח על הביטוח והפול, והתובעים העמידו את סכום התביעה על מעל 2.5 מיליון שקל אם כי הם מציינים שהסכום לא ניתן להערכה.
לטענת התובעים "משרד התחבורה מאפשר ייבוא ושימוש באופניים חשמליים. המשתמשים בהם בהחלט נהנים מפעילות שלטונית זו. דא עקא – טיעון זה אינו יכול לתפוס כלפי אותם הולכי רגל שנפגעו. כוחו של הטיעון יפה, כאשר הסיכונים הכרוכים בפעילותה של הרשות הציבורית נחלקים באופן שוויוני והוגן בין הפרטים בחברה. כוחו אינו יפה, כאשר קבוצות מסויימות באוכלוסיה מופלות לרעה. בענייננו, הולכי הרגל, שאינם זוכים לכל הגנה, נושאים בנטל הכבד של הנזק אותו גורמת אותה פעילות ציבורית המקדמת, לכאורה, את טובת הכלל… מחדל טהור לחלוטין… הוא מצב בו הרשות לא תרמה תרומה כלשהי לסיכון שהתממשותו פגעה בניזוק".
עו"ד קנר מציין שמטרת התובענה הינה להסדיר שדה פרוץ זה, אשר הפך למכת מדינה, ולהביא לקיצו מצב בלתי מתקבל על הדעת בו הנטל הכלכלי הנובע מהשימוש באופניים חשמליים מוטל כולו על שכמם של הנפגעים.
"האופניים החשמליים הם כלי תחבורה מאד אפקטיבי, מאד יעיל אך מאד מסוכן. הרוכבים, צעירים בדרכם לעבודה, סטודנטים בדרכם לאוניברסיטה ותלמידי תיכון, נוהגים בהם על המדרכות, עם אוזניות ובלי קסדה, במהירות של 50 קמ"ש ויותר. לא פעם הם מתרסקים בעצמם, ולעיתים אוספים עימם עובר אורח תמים.
ככל שהצורך החברתי מצדיק את השימוש באופניים חשמליים, שהינם כלי תחבורה יעיל, מהיר ולא מזהם, ראוי שהסיכונים התעבורתיים הכרוכים בו יזכו למענה, ושהנפגעים מפעילות זו לא יוותרו מוכים פעמיים – פעם אחת כאשר נפגעו בגופם ופעם שניה כאשר אין מי שיפצה אותם על נזקיהם" – נכתב בתביעה.
"המצב המשפטי שבו אופניים חשמליים אינם מוגדרים כרכב מנועי גורם להולך רגל שנפגע על ידם להיוותר ללא יכולת מעשית לקבל פיצוי על נזקיו. תביעה נגד רוכב האופניים הפוגע אינה מעשית. האחרון אינו מבוטח, ובדרך כלל אינו בעל יכולת כלכלית. רבים גם המקרים בהם הרוכב הפוגע ממשיך בדרכו, ולא ניתן לזהותו בהעדר לוחית רישוי על אופניו.
מצב משפטי זה מזיק לא פחות לנוהגים באופניים החשמליים, כאשר הם עצמם נפגעים. אין ביכולתם לבטח את השימוש באופניים החשמליים בביטוח חובה, משום שאיש לא דאג לכך שחברות הביטוח ישווקו ביטוחים אלה.
לטענת התובעים "מי שאחראי לתוהו ובוהו השורר בתחום זה הוא משרד התחבורה, אשר בפברואר 2010 התקין תקנות המסדירות את השימוש באופניים חשמליים, ואף ליווה אותן בהודעה לעיתונות: "במשרד התחבורה צופים ביקוש רב לאופניים חשמליים, לאחר שבשבועות האחרונים התקבלו באגף הרכב שבמשרד בקשות רבות של יזמים, המתעניינים ביבוא של הכלים".
כך, במציאות שבה 80,000 זוגות אופניים חשמליים נעים ברחובות, אף רשות אינה נוטלת על עצמה את האחריות, וכל הנטל הכלכלי הכרוך בשימוש באופניים חשמליים נופל על שכמם של הנפגעים.
המדינה מתירה לייבא אופניים חשמליים ארצה, וקופת האוצר מתעשרת. משרד התחבורה מאפשר את השימוש באופניים החשמליים, אך אינו מסדיר את רישויים. משטרת ישראל אינה אוכפת את פקודת התעבורה, ורוכבי האופניים נוסעים על מדרכות העיר, ללא קסדות, וממשיכים לסכן הן את עצמם והן את הולכי הרגל".
עוד קנר טוען שגם משרד התחבורה וגם המפקח על הביטוח מודעים היטב למצב הדברים אבל שני הגופים לא עשו דבר על מנת למצוא לו פתרון. "נהפוך הוא", אומר עו"ד קנר: "משרד התחבורה אשר התעורר לאחרונה וחידש את התקנות, דאג להעניק פטור רטרואקטיבי מחובת רישום ורישוי לכל עשרות אלפי האופניים החשמליים הנעים ברחובות, ואילו המפקח על הביטוח, במקום להודיע לציבור שהשימוש באופניים חשמליים מחייב ביטוח חובה, לגרום לכך שחברות הביטוח אכן ישווקו ביטוחים כאלה לציבור ולדאוג בכך לציבור הנפגעים לפחות בהיבט הכלכלי, העדיף להשליך את יהבו על נסיונות כושלים להחריג את האופניים החשמליים מגדר חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, במטרה להכשיר את המצב האבסורדי, בו אין באפשרותם לקבל פיצוי על נזקיהם".
"המפקח על הביטוח היה מודע למצב עניינים זה, ולא היה רשאי לעצום את עיניו ולהותיר את כל נפגעי האופניים החשמליים ללא אפשרות לקבלת פיצוי בגין נזקיהם.המנעותו מנקיטת עמדה בשאלת הגדרתם של האופניים החשמליים כרכב מנועי, הינה מחדל רשלני מתמשך" נאמר בתביעה.
טרם הוגשו כתבי הגנה
