ב-21 בספטמבר 2014, כחודש לאחר סיום מבצע 'צוק איתן', התכנסה ממשלת ישראל וקיבלה את "החלטה 2017" שכותרתה: "תכנית אסטרטגית רב-שנתית לפיתוח שדרות ויישובי עוטף עזה".
התוכנית המפורטת, שנועדה לחזק את ישובי העוטף, סיכמה למעשה שורת החלטות ממשלה קודמות (שתי החלטות מאוגוסט 2014, שתי החלטות מיולי 2014, והחלטה נוספת מספטמבר 2013) במטרה ליצור "עדיפות לאומית… לפעול להעמקת ההשקעות והסיוע הממשלתי לאזור שדרות ועוטף עזה… לעודד צמיחה כלכלית ולחזק את ההתיישבות באזור בכלל, וביישובי הקו הקדמי סביב רצועת עזה בפרט".
החלטת הממשלה כללה 55 סעיפים ואינספור הבטחות והצהרות, והיא אמורה הייתה להתבצע במהלך 4 השנים שבין סוף 2014 לסוף 2018. בסעיף 43 להחלטה, שכותרתו "תחבורה", הטילה הממשלה על שר התחבורה והבטיחות בדרכים "להרחיב את כביש 232, מצומת סעד ועד למעבר כרם שלום. לצורך כך, יוקצה סך של 250 מליון ש"ח, בפריסה על פני 5 שנים (2019-2015), מהמקורות הבאים: 84 מיליון ש"ח ממקורות משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ו-166 מיליון ש"ח שיועברו ממשרד האוצר למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים. הרשאה ראשונית, על סך 60 מיליון ש"ח, תתוקצב על ידי משרד האוצר למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים עד ליום 1.12.2014 ותשמש לטובת סיום התכנון המפורט וקידום הזמינות. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, באמצעות חברת נתיבי ישראל, יפרסם מכרז לביצוע, לא יאוחר מ-22 חודשים מקבלת תקציב זה. בנוסף, יודגש כי המקורות התוספתיים הקבועים בסעיף זה יקדימו כל תשלום ממקורות משרד התחבורה. מקורות משרד התחבורה יועמדו לטובת הפרויקט החל משנת התקציב 2018".
אתמול, 4 שנים וחודש לאחר אותה החלטה, פרסם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים את ההודעה הבאה: "מהחודש הבא: איסור על תנועת משאיות בדרום בשעות השיא בצירים המרכזיים המובילים לרצועת עזה".
בגוף ההודעה נכתב ש"השר כץ החליט על סגירת צירים מרכזיים המובילים למחסום כרם שלום לתנועת משאיות בשעות השיא במטרה להגביר את בטיחותם של תלמידי בתי הספר והתושבים".
הדבר החביב ביותר בהודעה הוא הנוסח המנומק שלה, שנפתח בהצהרה: "מגבירים את בטיחותם של תושבי הנגב". במילים אחרות, סגירת הכביש לא נובעת מן ההזנחה ארוכת השנים שלו, שגרמה למצבו הרעוע, אלא כדי "להגביר את הבטיחות". עם זאת, בהמשך הדברים מסתבר שהסיבה האמיתית היא התלונות של תושבי הדרום אודות עומסי תנועה בלתי נסבלים אשר פוגעים מאד באיכות החיים שלהם.
"החל מ-15 בנובמבר 2018", נכתב בהודעת משרד התחבורה, "תיאסר תנועת משאיות וכלי רכב כבדים בכבישי הדרום המובילים לרצועת עזה בשעות הבוקר ואחר הצהרים. זאת, במטרה להגביר את בטיחותם של תלמידי בתי הספר והתושבים הנוסעים לעבודה וממנה מידי יום. כך החליט שר התחבורה והמודיעין, ישראל כץ.
על פי החלטת השר כץ תיאסר תנועת משאיות וכלי רכב כבדים מעל 12 טון בשלושה צירי תנועה מרכזיים המובילים למעבר כרם שלום בעזה וממנו: כביש 232 מצומת סעד עד כרם שלום, כביש 241 מצומת אופקים עד לכביש 232, וכביש 234 מצומת רעים עד צומת אורים. האיסור יחול בין השעות 07:30 ל-09:00 בבוקר ובין השעות 15:30 ל-16:30 אחר הצהרים.
שר התחבורה החליט על סגירת הצירים המרכזיים בדרום לתנועת משאיות וכלי רכב כבדים בשעות השיא, בעקבות נתונים שהוצגו בפניו ולאחר בדיקה מקצועית שנערכה בנושא. ההחלטה התקבלה בהתייעצות עם משטרת התנועה הארצית ובתיאום עם ראשי הרשויות המקומיות של ישובי הנגב.
מנתוני משרד התחבורה עולה כי מידי יום נעים בכבישים אלה כ-2000 משאיות וכלי רכב כבדים, המובילים מטענים וסחורות למעבר כרם שלום. משאיות אלה מהוות יותר מ-30% מתנועת כלי הרכב בצירי התנועה המרכזיים בדרום. מאחר והכבישים המובילים למחסום כרם שלום חוצים ישובים רבים, תנועת המשאיות בהם, מסכנת את התושבים והנוסעים ויוצרת עומסי תנועה חריגים".
הבולדוזר תקוע?
אז מה בדיוק קרה ל"בולדוזר", מי שבונה כבישים בכל רחבי ישראל וחונך מסילות ברזל חדשות, ומדוע הוא לא מצליח לקחת את הכסף שהממשלה הקציבה לחידוש כביש 232, ובמקום זה הוא מגביל שם את תנועת המשאיות?
מה קרה להבטחה ל-250 מיליון שקלים, ולכביש אשר ארבע שנים אחרי 'צוק איתן' כבר היה אמור להיות סלול מחדש?
התשובה פשוטה: ישראל כץ לא רצה להשקיע בכביש הזה והעדיף לסלול כבישים במקומות אחרים, כאלה שנוסעים בהם יותר אנשים או אולי אנשים אחרים: כבר לאחר קבלת החלטת הממשלה נמסר ממשרד התחבורה על התנגדות לפרויקט בטענה ש"בהשקעה גדולה כל כך ניתן לבצע פרויקטים הרבה יותר משמעותיים".
לעומת זאת, במשרד ראש הממשלה אמרו בשעתו ש"כביש 232 מהווה נדבך מרכזי וחשוב בתוכנית הכלכלית והביטחונית ליישובי עוטף עזה שאותה מגבש המשרד. הוא מהווה את עורק התנועה המרכזי בעוטף רצועת עזה, ומשמש ציר כניסה לחלק ניכר מהיישובים".
נבירה בארכיון החלטות הממשלה מגלה שכביש 232 מוזנח עוד מלפני שכץ התיישב על כורסתו, לפני יותר מתשע שנים וחצי: בהחלטת ממשלה מיולי 2005, בעקבות החלטת ועדת השרים לפיתוח הנגב והגליל מיוני 2005, נקבע בין השאר ש"יוקם צוות בין-משרדי תחת סמכותו של שר התחבורה, אשר בראשו יעמוד מנכ"ל משרד התחבורה וישתתפו בו נציגי משרד ראש הממשלה, משרד המשנה לראש הממשלה ומשרד האוצר. הצוות הבין-משרדי יגבש תוכנית מפורטת לטיפול בכבישים הראשיים במרחבי הגליל והנגב על בסיס התוכנית שהוצגה על ידי משרד התחבורה בפני ועדת השרים לפיתוח הנגב והגליל, ויגיש אותה לשר התחבורה… התוכנית תכלול ותתייחס, בין היתר, לצירים… כביש 232 – שדרות-צומת מעון".
ומה לגבי הבטיחות בדרכים, צמד מילים שכרוך בתוארו של שר התחבורה? ובכן כבר לפני שנה, בעקבות עוד תאונה קטלנית שבה קיפחה תושבת האזור את חייה, פנו תושבי המועצה האזורית אשכול למשרד התחבורה והזכירו שרק בחודש שקדם לאותה תאונה נהרגו באותו אזור שני תושבים נוספים, וחמישה תושבים אחרים בשלוש השנים הקודמות. הסיבה לכך היא שבנוסף לתנועת כ-2,000 משאיות ביום, אשר עושות את דרכן למעבר 'כרם שלום' שהוא מעבר הסחורות העיקרי לרצועת עזה, כביש 232 הוא כביש צר ומפותל שנחשב לאחד הכבישים המסוכנים ביותר בישראל. הגבלת שעות התנועה המותרת של משאיות על הציר הזה אולי תצמצם את עומסי התנועה באותן שעות – אבל לא תשנה את ההיקף הכולל של התנועה על הכשי ולכן גם לא תשפר את בטיחותו (אלא אולי דווקא להיפך).
מדובר בכביש דו מסלולי צר ומפותל, ללא הפרדה ועם שוליים צרים מאד, וגם ללא תאורה ברובו. חלקו הצפוני של הכביש (מניצנים עד לניר עם) נסלל במקור עוד בתקופת המנדט הבריטי, וחלקו הדרומי נסלל בשנת 1951 כדי לחבר את יישובי הנגב המערבי: בארי, מגן, תל רעים, כיסופים, עין השלושה, נירים ויישובי מועצה אזורית מרחבים. הכביש הוארך במהלך שנות החמישים עד לכרם שלום, ומאז לא שופר באופן משמעותי למעט עבודות תחזוקה והוספת אמצעי בטיחות מינימליים.
נוסף לתנועה הערה של כ-2,000 משאיות ביום, ולשימושים האזרחיים של הכביש, נעים עליו גם כל כוחות הצבא אל בסיסי צה"ל השונים שלאורכו ולפעילויות בטחון שוטף, ולאחרונה הצטרפו אליהם גם כוחות כיבוי רבים.
ככל הידוע, חברת "נתיבי ישראל" החלה בעבודות התכנון לביצוע הרחבת כביש 232, אלא שעד לרגע זה לא עלה עדיין אף כלי הנדסי על השטח, מה שאומר שביצוע הפרויקט לא יקרה במהלך 2018, וספק אם יתקיים גם במהלך 2019.
את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל אותה.
