ביום חמישי האחרון פורסם צו פיקוח למחירי העמדת רכב לטסט, ובמשרד התחבורה חגגו את ההוזלה הצפויה עם שבחים עצמיים. אלא שבחגיגה לא הוזמנו להשתתף מי שאינם נוהגים ברכב פרטי, שכן הצו נוגע ללימודי נהיגה בכלי רכב פרטיים בלבד. ומה עם מי שהוציאו רישיון נהיגה מאז הופסק הפיקוח בגלל טעות ב-2001? הם שילמו על החגיגה, עם סך מצטבר של כ-1.3 מיליארד שקלים
במשרד התחבורה חגגו ביום חמישי האחרון (6.11) את "הפעימה הראשונה של הוזלת מחיר העמדת רכב למבחן נהיגה מעשי". בהודעה שפרסם המשרד, הובהר כי מורי נהיגה יוכלו לגבות 300 שקלים עבור השימוש ברכב הלימוד בזמן מבחן מעשי ("טסט"), וזאת לעומת 500 שקלים או יותר שנגבו מתלמידים עד עתה. במשרד מבטיחים שהפחתת המחיר תימשך עד מרץ 2016, אז יוכלו מורי הנהיגה לגבות 229 שקלים.
הפעימה הראשונה שנחגגה במשרד התחבורה בעליצות מופגנת התאפשרה בעקבות פרסום צו פיקוח חדש, שקובע את המחיר המרבי שיוכלו מורי הנהיגה לגבות מתלמידים. אולם, מה שהוצנע מעיני הציבור הוא צו קטן שצורף לצו החדש, ומטרתו לבטל צו פיקוח ישן, שמקורו בשנת 1977. ומה קבע אותו צו ישן? במשך שנים ארוכות, מורי הנהיגה הורשו לגבות מחיר שהיה שווה למחירה של שעת לימוד נהיגה אחת בלבד. למעשה, רק בגלל טעות פקידותית במשרד התחבורה הופסק הפיקוח, ועד היום לא ברור מי אחראי לטעות ולמה נדרשו למשרד התחבורה כמעט 20 שנה לתקן את הטעות: אמנם במשרד "גילו" את הטעות בשנת 2001, אך הפיקוח על-פי חוק הופסק בפועל כחמש שנים לפני-כן.
אגב, צו הפיקוח החדש מתייחס למחיר העמדת רכב למבחן נהיגה ברכב פרטי בלבד, ואינו עוסק במחירי העמדת רכב למבחני נהיגה בכלי רכב אחרים. זאת, בניגוד לצו הישן, שהחיל את הפיקוח על מבחני נהיגה בכל כלי הרכב שבהם אפשר לנהוג. למה הצו החדש מחיל פיקוח על כלי רכב פרטיים בלבד? אתם מוזמנים לשאול את אותם פקידים ששכחו לחדש את צו הפיקוח על המחיר לפני כמעט כ-20 שנה.
כמובן שבמשרד התחבורה מעדיפים לשכוח את אותם ימים, שבהם הוגבל מחיר העמדת רכב לטסט למחיר שיעור נהיגה אחד. ולראייה: כאשר תיושם הפעימה השלישית של הוזלת המחיר במרץ 2016, העמדת הרכב לטסט תהיה יקרה פי שניים ממחירו של שיעור נהיגה. אז מי בעצם החליט שראוי לאפשר למורי הנהיגה לגבות מחיר שגבוה פי שניים (לפחות) ממחיר שיעור?
מאז שנת 2009 קיימה הוועדה לפניות הציבור של הכנסת כמה דיונים בנושא מחיר העמדת רכב לטסט, ובכולם התבשרו חברי הכנסת על עבודת המטה המסודרת שמקיים משרד התחבורה בעניין. "מבחינת משרד התחבורה זה בסדר להוריד את המחיר כי ציבורית זה נראה טוב", הסביר לפני כשנתיים וחצי בכיר באגף הרישוי, אך הזהיר כי "בהעמדת רכב למבחן עצמו המורה מפסיד 20% וצריך לקחת בחשבון את כל העלויות. להעמדת רכב למבחן יש גם עלות ביטוחית כי יכולה להיות תאונה כזאת או אחרת. כל זה נכנס בפנים… השר (ישראל כץ, ש.ה) הנחה לעשות בדיקה מקיפה, בחינה של כל התהליך מהתאוריה ועד הוצאת הרישיון, מה העלויות, מה סדרי הגודל, איך זה צריך להיות, מה סביר ומה לא סביר".
אלא ש-"הבדיקה המקיפה" שערך משרד התחבורה אינה חשופה לביקורת ציבורית, וכך נדרש כעת הציבור להתמודד עם שלוש "פעימות" של הפחתת מחיר, כאשר עד מרץ 2016 ישלמו תלמידי הנהיגה מחיר הגבוה פי שלושה או פי 2.5 ממחיר שיעור נהיגה – ואפילו במשרד התחבורה חושבים שזה מחיר בלתי סביר.
שלא במפתיע, מורי הנהיגה מתנגדים להפחתת מחיר העמדת הרכב לטסט, וטוענים (בין השאר) כי מחירם של שיעורי הנהיגה לא השתנה כבר שנים ארוכות. הבעיה בטענה שמעלים מורי הנהיגה היא שהוזלת העמדת רכב לטסט אינה קשורה למחיר שיעורי הנהיגה. "אני מבין את מורי הנהיגה שצריכים להשבית את האוטו לשעתיים, אז הם מוותרים על שני שיעורי נהיגה לפחות שהם יכולים להעביר במקום להשבית את האוטו שלהם", אמר ח"כ דוד צור, בהתייחסו לעניין מחיר העמדת רכב לטסט, "מצד שני, לא התלמידים צריכים לשאת על הגב שלהם את העלות המופקעת הזאת".
וזו אכן עלות מופקעת. במשרד התחבורה אומרים שהפחתת מחיר העמדת רכב לטסט תחסוך להורים ותלמידי נהיגה כ-70 מיליון שקלים בשנה, אך הערכות אלה אינן מדויקות. ראשית, הן מבוססות על גביית מחיר של כ-400 שקלים עבור העמדת רכב לטסט, כאשר לפי הודעת המשרד יש מורים שגובים מתלמידיהם גם כ-500 שקלים. שנית, ההערכות שמפרסם המשרד מבוססות על הפחתת המחיר לכ-200 שקלים (מחיר של כשני שיעורי נהיגה), בעוד שעד הפסקת הפיקוח לפני כ-13 שנים היה המחיר שווה לזה של מחיר שיעור נהיגה אחד (כ-100 שקלים).
לכן, כאשר שר התחבורה מצהיר על כך שהפחתת מחיר העמדת רכב לטסט מהווה "תרומה חשובה של משרד התחבורה להפחתת יוקר המחיה", ראוי להזכיר לו שבגלל טעות אומללה של המשרד שילמו תלמידי הנהיגה מחיר מופקע ומצטבר של יותר מ-1.3 מיליארד שקלים מאז שנת 2001, לפי חישוב של מכפלה פשוטה: כ-350 אלף מבחני נהיגה בשנה (בממוצע רב-שנתי) כפול 300 שקלים (שהם הפער בין מחיר שיעור נהיגה אחד והמחיר בפועל של העמדת רכב לטסט מאז הפסקת הפיקו) – והתוצאה המתקבלת מוכפלת ב-13 שנים.
