הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קובעת רשמית כי נהיגה במהירות גבוהה מהמותר בחוק נרשמת לשיעור זניח של נהגים המעורבים בתאונה. על-פי הלמ"ס, עבירת המהירות נמנית עם "עבירות הנהיגה ששכיחותן נמוכה ביותר". במשטרה וברשות הלאומית לבטיחות בדרכים לא יאהבו את זה
לראשונה: דו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קובע שמהירות מופרזת ביחס לחוק גורמת לשיעור זניח של תאונות עם נפגעים. על-פי פרסום רשמי של הלמ"ס, עבירת מהירות מופרזת מעל המותר בחוק נמנית עם "עבירות הנהיגה ששכיחותן נמוכה ביותר גם בקרב נהגים ערבים וגם בקרב נהגים יהודים".
כך למשל, בלמ"ס מציינים כי ב-2012 נרשמה עבירת מהירות מופרזת מעל המותר בחוק ל-0.2% מהנהגים היהודים ו-0.7% מהנהגים הערבים שהיו מעורבים בתאונה עם נפגעים. לשם השוואה, שיעור הנהגים היהודים והערבים שנרשמה לחובתם עבירת נסיעה לאחור היה כפול מזה שנרשמה לחובתם עבירת מהירות מופרזת ביחס לחוק.
עבירת מהירות נוספת – מהירות מופרזת ביחס לנסיבות המקרה – אמנם נרשמת לשיעור גבוה יותר של נהגים, אך גם חלקה של עבירה זו מסך העבירות נמוך יחסית. בלמ"ס מציינים כי ב-2012 נרשמה עבירת מהירות מופרזת ביחס לנסיבות ל-1% בלבד מהנהגים היהודים ו-4% מהנהגים הערבים שהיו מעורבים בתאונה עם נפגעים.
על-פי הלמ"ס, עבירות נפוצות הרבה יותר בקרב נהגים שמעורבים בתאונה עם נפגעים הן אי-ציות לרמזור (11.5% לנהגים יהודים ו-9.8% לנהגים ערבים), אי-ציות לתמרור (8.6% וכ-6%), אי-מתן זכות קדימה להולך רגל (8.6% וכ-3.5%) וסטייה מנתיב הנסיעה (5.4% ו-9.3%).
למרות חלקה הזניח מסך העבירות שנרשמו בתאונות עם נפגעים, המשטרה מרכזת מאמצים ניכרים באכיפת עבירות של מהירות מופרזת מעל המותר בחוק. על-פי הלמ"ס, כ-11.8% מהעבירות שנרשמו ב-2013 היו מסוג זה, ולמעשה רק שתי עבירות היו נפוצות יותר: אי-ציות לתמרור (23.5%) ודיבור טלפון נייד בזמן הנהיגה (17.9%).
יש לציין כי ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים ממשיכים ליחס לעבירות המהירות משקל מכריע בבטיחות. "נסיעה במהירות מופרזת ונסיעה שלא בהתאם לתנאי הדרך מזוהה לרוב כגורם בעל השפעה ניכרת על הבטיחות בדרכים", הסבירו ברשות שפורסם לאחרונה. "מחקרים מצביעים על קשר… בין נסיעה במהירות מופרזת לתאונות דרכים. ככל שמהירות הנסיעה גבוהה יותר, כך גוברת ההסתברות להתרחשות תאונה ולהחמרת הפגיעה".
מהירות גבוהה היא אמנם גורם שעלול להחמיר את תוצאותיה של תאונת דרכים, אך יש לא מעט מחלוקות באשר לתרומת המהירות להגברת ההסתברות להתרחשות תאונה. רבים מהמחקרים שבהם משתמשים ברשות לבטיחות לביסוס טענותיהם נערכו לפני שנים רבות, וממצאיהם אינם תקפים בהכרח כיום. בעניין זה ראוי להזכיר שמשרד התחבורה העלה בשנים האחרונות את המהירות המרבית המותרת בכמה כבישים בישראל, ובעקבות זאת חל דווקא שיפור בבטיחות באותם כבישים.
"התברר כי בכבישים (ש)בהם עלתה מהירות הנסיעה ל-100 או ל-110 קמ"ש, לא נרשמה כל השפעה שלילית ולא חלה כל הרעה (ב)בבטיחותם של הנהגים", הסבירו במשרד התחבורה בתחילת 2013. "בחלק מהכבישים שבהם עלתה מהירות הנסיעה אף נרשמה ירידה במספר תאונות הדרכים". ממצאי משרד התחבורה מלמדים שמהירות היא רק משתנה אחד מבין רבים, ובידודה המלאכותי – תוך התעלמות מגורמים חשובים כמו תשתית הכביש או בטיחות כלי הרכב – אינה מועילה לשיפור הבטיחות.
