דאצ'יה, אחד משני מותגי ה'לואו-קוסט' של קבוצת רנו-ניסאן, חגג לא מכבר שנה ראשונה מלאה מאז שהושק אצלנו כמותג נפרד, ומבחינת מספר המכוניות על הכבישים מדובר בשנה מוצלחת למדי.
על אף שעד עתה הוצעו כל הדגמים שלה אך ורק עם תיבות הילוכים ידניות, בסיכום 2015 דאצ'יה מסרה 2,465 מכוניות והתמקמה במיקום ה-22 בטבלת המסירות, כשהיא עוקפת את פורד (!) וגם את רוב מותגי הפרימיום (כמובן) ואת כל מותגי הלואו קוסט האחרים (MG, גרייטוול).
הרבעון הראשון של 2016 נראה עוד יותר ורוד מבחינת דאצ'יה אשר מסרה במהלכו 997 מכוניות, ובין היתר החברה החלה למכור את 'סנדרו' שאנחנו בוחנים כאן – שהיא "מכונית הסופר-מיני הזולה ביותר בישראל".
המספרים הללו מוכיחים שני דברים. ראשית, שישנם לקוחות שמוכנים להתגבר על אחד המחסומים המשמעותיים ביותר ולרכוש מכוניות עם תיבות הילוכים ידניות, ושנית – ששיטת המכירה של דאצ'יה – מחירים נמוכים אבל ללא יכולת להתמקח עליהם באולם המכירות – עובדת. נקודה זאת מאד חשובה בשוק רכב שסובל כבר קרוב לשני עשורים מן הפערים בין "מחיר המחירון" ל"מחיר שמקבלות חברות הליסינג".
הקונספט הטכנולוגי של דאצ'יה פשוט מאד: כל הדגמים בנויים על בסיס פלטפורמה אחת, לא צעירה ולכן גם לא יקרה, מכילים בתוכם מערכת חשמל ותיקה ורכיבים שלקוחים ממחסני רנו – כאלה שכבר מיוצרים כיום גם על-ידי ספקים מדרג ב' או ג' (להבדיל ממכלולים חדשים שמיוצרים רק על-ידי ספקי משנה גדולים ויקרנים), ומרוהטים ברכיבים שמיוצרים על-ידי ספקי משנה ממזרח אירופה.
חלק מן המנועים – למשל מנוע ה-1,150 סמ"ק שמותקן בסנדרו שנבחנת כאן, הינם ותיקים למדי, אבל בדגמים אחדים מוצעים גם מנועים בני הדור האחרון של רנו.
סנדרו, כמו שאר דגמי דאצ'יה, מבוססת על פלטפורמת B0 הוותיקה של רנו, אשר שימשה במקור את קליאו בדור השני שלה, ולאחר שעברה סדרת שיפורים והתאמות.
המנוע, כאמור, הניע עד לפני מספר שנים את הגרסה הבסיסית של קליאו 3 שנמכרה כאן, אבל גם הוא עבר דרך מכון הכושר וחוזק מעט תוך כדי הפחתת רמת הפליטות שלו.
תיבת הילוכים ידנית, כבר אמרנו, ותג מחיר של 55 אלף שקלים שמציב את סנדרו ראש בראש מול הגרסאות הידניות הבסיסיות של מכוניות ה'מיני' דוגמת קיה פיקנטו, יונדאי i10 ושברולט ספארק. שלוש אלה אמנם מוצגות עם תג מחיר של בין 60 ל-64 אלף ש"ח לגרסאותיהן הבסיסיות – אבל בשונה מדאצ'יה – אצלן מדובר במחירי מחירון שעליהם עוד אפשר להתווכח כדי לקבל הטבות שוות ערך כספי.
חשוב להגדיש שמבחינת הממדים, ולכן גם רמת השימושיות, סנדרו מתמודדת מול מכוניות גדולות מהן כמו רנו קליאו, סיאט איביזה ופיג'ו 208 שמחיר המחירון שלהן גבוה בכ-20 אלף ש"ח.
עיצוב ומיצוב
סנדרו לא נראית ארכאית בעיצובה, גם לא מודרנית, אין בה אף אלמנט שמושך את העין עם אפקט 'וואו' כמו שרנו קליאו מחלצת מאיתנו, אבל היא גם לא נראית מיושנת מידי. "לא חלב ולא בשר" תהיה הגדרה די קרובה למציאות, וכל אחד יוכל למצוא בה את מה שמוצא חן בעיניו (או את מה שלא).
לזכותה צריך לומר שהיא נראית מעט יותר גדולה מכפי שהיא באמת – וזאת תכונת עיצוב אהובה בישראל – וגם שהעיצוב שלה שימושי ותכליתי.
מיצובית, מי שנוהג בדאצ'יה מצהיר על עצמו שהוא טיפוס שנמצא אי שם על הגבול שבין "טיפוס מעשי" לבין "חסכן", מפני שלאחר כל כך הרבה שנות היעדרות מן השוק הישראלי לא סביר שהסמל של דאצ'יה עדיין סוחב על גבו את החוליים של דגמי 1988. מאידך, דאצ'יה עדיין לא בנתה כאן הילה מודרנית כלשהי.
תא נוסעים ושימושיות
אחת מנקודות התורפה של סנדרו מתגלה כאשר פותחים דלת ומתיישבים בעמדת הנהג, והיא נובעת משתי בעיות נפרדות. ראשית, הנדסת האנוש שלה לא מספיק טובה, וזאת לא שאלה של חסכון כספי אלא של עבודה לא מוצלחת של מעצבי הפנים.
אפשר אמנם לזהות בקלות היכן נמצאים ההגה והיכן הדוושות אבל כמה מן המתגים והמנופים מותקנים במקומות "לא קונבנציונליים", לא הגיוניים ולא נוחים.
מבחר דוגמאות: כפתור שנראה כמו זה ששולט בעוצמת השמע של מערכת השמע הוא למעשה כפתור שאיתו מחליפים תדרים ברדיו, הכפתור של בקרת השיוט על גלגל ההגה ממוקם במקומו הרגיל של כפתור עוצמת השמע, הפעלת הצופר מבוצעת באמצעות כפתור שמותקן על קצהו השמאלי של מוט האיתות, הרמת המושב דורשת להרים את הגוף תוך כדי פליק-פלאק קדימה, עבור כף רגל שמאל הוכן אמנם מדרך מכובד אבל הוא ממוקם לא טוב, מתגי ההפעלה של החלונות הקדמיים ממוקמים במרכז הקונסולה ואילו המתגים של החלונות האחוריים ממוקמים בין שני המושבים הקדמיים, ואת גלגל ההגה אין אפשרות להזיח קדימה או אחורה.
הבעיה האחרת, שנובעת מן הרצון לחסוך, היא שהמכונית משדרת תחושה מאד דלה. זה מתחיל בחלקי מתכת חשופים, ממשיך עם מבחר סוגי פלסטיקה שחלקם משדר תחושת מגע לא נעימה במיוחד, יש מעט תאי חפצים והם לא מכוסים או ננעלים, הריפודים והדיפונים נראים עמידים אבל לא מאד אטרקטיביים, ובפני הנהג לא מוצג אפילו שעון זמן (יש אחד כזה, אבל הוא טמון בנבכי "מחשב הדרך" המיושן והדל).
בעיה אחרת היא שהחיסכון הביא כנראה גם לסטנדרטים נמוכים של איכות – כפי שגיליתי כאשר רק אחרי 230 קילומטרים של נסיעה מאומצת החל מד-הדלק להראות שמשהו יצא מן המיכל (עד לאותה נקודה זאת הייתה המכונית החסכונית ביותר בתבל).
לאחר מכן כבר צנחו השנתות בתצוגה במהירות מדאיגה, ולאחר מילוי דלק התקבלו תוצאות לא מדויקות דומות, אך אחרות.
בסעיף השימושיות מציעה סנדרו הרבה יותר ממכוניות המיני שנזכרו קודם פשוט מכיוון שהיא גדולה ומרווחת מהן.
גם יחסית לקטגוריה זאת מכונית רחבה, עם תא מטען גדול ומרווח, ואפשר – גם אם לא מומלץ – להושיב במושב האחורי שלה שלושה ילדים או מבוגרים צנומים (מה שאי אפשר באמת לעשות במכוניות מיני).
תא המטען מוגבל על-ידי שפת הטענה גבוהה אבל כאן, לעומת פיקנטו ושות', יש לפחות תא מטען…
מנוע וביצועים
מנוע בנזין אטמוספירי סטנדרטי, ארבעה צילינדרי, מניע את סנדרו, ומנפח של 1,150 סמ"ק אי אפשר לצפות ליותר מידי, בעיקר כאשר הנתונים התיאורטיים מספרים על 75 כ"ס ו-10.9 קג"מ.
כאן, גבירותיי ורבותיי, נכונה לנו הפתעה, שכן המנוע הלא צעיר הזה מתפקד לא רע בכלל במהירויות נסיעה עירוניות, וכל מי שלא מצפה להשפיל GT-Rים ברמזורים יקבל כנראה קצת יותר מכפי שציפה לו.
בואו לא נתלהב יותר מידי, מכיוון שכאשר מעמיסים את סנדרו בארבעה מבוגרים וקצת מטען עדיין עדיף לשקול פעמיים אם לצאת ולעקוף משאיות, אבל בחיי היום יום, על אף שזהו מנוע רועש תחת לחץ – מדובר במנוע יעיל ודי נעים.
אחד הדברים המשעשעים במכונית הזאת הוא שחלק מן התחושה הסובייקטיבית של תאוצה והתרגשות מן הביצועים נובע מן הביצועים הבינוניים של המתלים, כפי שיסופר בהמשך.
אם משווים את סנסציית התאוצה והמהירות לזו שמתקבלת בסיאט איביזה, למשל, שהיא אחת המכוניות הקרובות ביותר לסנדרו מבחינת הממדים והמחיר (ועדיין יקרה ממנו ב-20 אלף ש"ח) – סביר שהמנוע החזק והמתקדם יותר של איביזה (90 כ"ס ו-16.3 קג"מ) ישדר תחושה שקולה – אבל רק מפני שהמתלים של איביזה הרבה יותר מדויקים ומרוסנים ולא בגלל הביצועים האובייקטיביים.
תצרוכת דלק
במהלך המבחן, במדידה במשאבת הדלק, נסעה סנדרו 13.6 ק"מ לכל ליטר של בנזין, וזה נתון לא רע בהתחשב בכך שחלק מן הנסיעה לא היה רגוע בכלל.
נהיגה רגועה יותר תשפר אמנם את הנתון הזה אבל נהיגה רגועה עם מנוע מודרני, למשל כמו אלה של איביזה או 208, תוביל להישגים טובים עוד יותר. מבחינת דרגת הזיהום מדורגת סנדרו בקבוצה 4.
התנהגות ונוחות
סנדרו בנויה כך שתוכל להתמודד בהצלחה עם אתגרים שמציבים כבישים סלולים רע או שבילים שאינם סלולים בכלל – כאלה שאופייניים למדינות מתפתחות.
השיכוך הראשוני של המתלים נוקשה, לכן, ולאחריו מתגלה מהלך מתלים ארוך ופחות מרוסן, כזה שמאפשר להתמודד עם פגעי אספלט אבל לא מאפשר למכונית להתנהג באופן מדויק וצפוי.
ככלל, אין לסנדרו את תחושת העידון ויכולת ספיגת המהמורות שאופיינית למכוניות סופר-מיני מודרניות, וזאת בין השאר בגלל שליטה לא מרשימה בקצב גלגול הגוף ובעיקר בגלל חוסר האחידות של פעולת המתלים. ההיגוי כבד מידי בעיר ולא מספיק כבד בנהיגה בינעירונית במהירויות גבוהות, המשוב שלו לא מרשים במיוחד וגם ביצועי הבלימה אינם אחידים או חזקים.
נכון, כנראה שאף נהג לא יבקש לחרוך עם סנדרו את סדום ערד, אבל בימינו התרגלנו לצפות להתנהגות מהוקצעת יותר גם ממכוניות קטנות ולא יקרות, ומבחינה זאת סנדרו פחות אטרקטיבית לנהיגה מאשר, למשל, הדור הקודם של רנו קליאו.
רמת הנוחות סבירה בנהיגה עירונית, אבל הולכת ונפרמת ככל שהמהירות עולה ותנאי הכביש נעשים מאתגרים, עד כדי כך שלעיתים מתקבלת תחושה "פחנועית" ורועשת, כאשר רעשי הרוח מצליחים להתגבר על רעשי המנוע והדרך.
בשורה תחתונה, סנדרו פחות נוחה מאשר, למשל, פיג'ו 208, והתנהגות הכביש שלה פחות טובה מרוב הסופר-מיני המודרניות, אבל היא "עושה את העבודה".
בטיחות
כמדיניות, קברניטי דאצ'יה החליטו לשים בצד את הבטיחות – ולא שמדובר חלילה במכונית מסוכנת אלא פשוט בכזאת שלא השקיעו בה יותר מידי בסעיף זה.
סנדרו נבחנה על-ידי Euro-NCAP וזכתה לארבעה כוכבי בטיחות וציון של 80% בהגנה על היושבים מלפנים, והיא משווקת עם ארבע כריות אוויר בטיחותיות בלבד וללא ציוד התראה מפני תאונה.
אבזור
רשימת האבזור של סנדרו כוללת רדיו עם נגן תקליטורים וקישורית בלוטות', שקע USB, פיצול למסעד המושב האחורי, בקרת שיוט ומגביל מהירות, חישוקי פלדה בקוטר 15 אינטש, 4 כריות-אוויר בטיחותיות ומרימי חלונות חשמליים.
מחיר ותמורה, שורה תחתונה
דבר אחד ברור: דאצ'יה סנדרו היא מכונית הסופר-מיני הזולה ביותר בישראל, ואחת המכוניות הזולות ביותר בארץ בכלל, וזאת נקודה מאד חשובה עבור כל מי שרוצה לקלף ניילונים מעל גבי מכונית חדשה, ולזכות בשלוש שנות אחריות מלאה.
המכוניות המקבילות הקרובות ביותר לסנדרו נמצאות במחיר מחירון של כ-20 אלף ש"ח למעלה משם, והפרש ריאלי מעט יותר מצומצם אבל עדיין משמעותי.
דאצ'יה החלה לשווק כעת את הגרסה ה"קרבית" יותר של סנדרו, ה'סטפווי', עם תיבת הילוכים רובוטית, מה שאומר שלא ירחק היום שבו תוצע גם סנדרו ה"רגילה" עם תיבה כזאת, וזה כבר יכול להיות "משנה משחק", בהתחשב בשיעור החדירה הנמוך של תיבות ידניות בשוק שלנו. עם זאת, סנדרו רובוטית היא כרגע בבחינת "חזון למועד".
נכון להיום עדיין לא ברור מה יהיה קצב ירידת הערך של המכונית הזאת – ממש לא ידוע מה יהיה הביקוש לדאצ'יות ידניות בעוד שלוש שנים מפני שזה מאד תלוי בקבלת המותג החדש הזה בישראל בשנים הקרובות.
השאלה אם עדיף לחפש סיאט איביזה או פיג'ו 208, או רנו קליאו בת שנתיים שלוש באותו המחיר, או לקלף ניילונים מעל מושבי מכונית חדשה תלויה, בראש ובראשונה, במשתמש, שיצטרך להכריע בין מכונית חדשה-ישנה לבין מכונית משומשת-חדשה.
