נציגים של ארגוני נכים מתנגדים לתקנה חדשה, שאמורה להגביר את בטיחות נסיעתם של בעלי מוגבלויות באוטובוסים. "אנחנו לא רוצים למשוך תשומת לב ולא רוצים לקומם את החברה עלינו", הסבירה נציגת ארגוני הנכים לחברי ועדת הכלכלה. כך נראית החברה הישראלית בעיניי הנכים

בסוף יולי אישרה ועדת הכלכלה של הכנסת תיקון לתקנות התעבורה, שקובע כי נהג של רכב ציבורי המסיע נכה בכיסא גלגלים יוכל להתחיל בנסיעה רק לאחר שעיגן את הכיסא באמצעות התקן ייעודי ובדק שהנכה חגור בחגורת בטיחות. מטרת התקנה החדשה היא הבטחת שלומו של הנכה, וכן מניעת פגיעה בנוסעים אחרים, שעלולים להיפגע מכיסא הגלגלים במקרה של עצירה פתאומית או אירוע בטיחותי אחר.

לתיקון נרשמה התנגדות מפתיעה: דווקא נציגים של ארגוני הנכים ביקשו מיו"ר הוועדה, ח"כ אבישי ברוורמן, שלא לאשר את התקנה החדשה. הנימוק להתנגדות משמש תעודת עניות לחברה הישראלית. "אם נדרוש מנהגי אוטובוסים לקבע את כיסא הגלגלים לרכב זה יעצבן את הנוסעים", הסבירה שמחה בניטה, נציגה של ארגוני הנכים. "אנחנו לא רוצים למשוך תשומת לב ולא רוצים לקומם את החברה עלינו… לא צריך להכביד על נכה בכך שימשוך תשומת לב וגם להכביד על נהגים שגם ככה לא אוהבים לפתוח את המעלון (מתקן להעלאת כיסאות גלגלים, ש.ה) ופוסחים הרבה מאוד על נכים".

במלים פשוטות, נציגי ארגוני הנכים סבורים שהדאגה לבטיחותם בזמן נסיעה בתחבורה הציבורית עלולה לעכב את שאר הנוסעים, וכך יתעורר כעסם. ואם לא די בכך, מתברר שנציגי הנכים אינם מעוניינים להכביד על נהגי האוטובוסים, שכן הכבדה זו "תחזק" את נטייתם להשאיר נכים בתחנות האוטובוס.

שני נציגים נוספים של ארגוני נכים שנכחו בדיון, הביעו עמדה זהה לזו של בניטה. ליאון פלג, חבר בעמותת "נכים עכשיו", ציין כי "התקנה הזאת עלולה לגרום לאנטגוניזם כנגד הנכים". עמוס רון, פעיל בכיר בארגוני הנכים, הוסיף כי "אנחנו בארגון מקבלים הרבה מאוד תלונות על כך שנהגים בתחבורה ציבורית – אוטובוסים ומוניות – מנסים להתעלם מקיומו של נוסע נכה. אני מציע לא לטפל בנושא הזה בתקנה הזאת".

"עגלה יכולה לפגוע באנשים"
דווקא נציגים של חברות האוטובוסים תומכים בתקנה החדשה, ודוחים טענות לפיהן נהגים בוחרים שלא לעצור לנכים הממתינים בתחנות הסעה. לדברי קצין בטיחות בחברת דן, "היו שתי תאונות שאני מכיר. ברחוב השומרון (בתל אביב)… עגלת נכים עפה בסיבוב. אדם נפגע באופן קשה מאוד. הנהגים שלנו קיבלו הנחיה לרתום נכה שעולה לאוטובוס… (הנהגים) מחויבים לעשות את זה… עגלה יכולה לזוז ולפגוע באנשים".

עמדה דומה עולה מדברי בכיר בחברת קווים, לפיהם "אכן יש לרתום (את כיסא הגלגלים), כיוון שלא זה מה שיגרום לנהג לדלג על התחנה או לא לדלג עליה. ממילא זה לוקח זמן ומושך תשומת לב. יש הנחיות. אנחנו מבצעים המון הדרכות ספציפיות לנהגים אצלנו ואצל חבריי בדן לגבי מה בדיוק הם צריכים לעשות, איך להתנהג, איך לבקש מציבור הנוסעים סליחה על העיכוב".

אולם, למרות דברים אלה, המצב עד אישור התקנה החדשה בוועדת הכלכלה היה לקוי, שכן עיגון כיסא הגלגלים וחגירת הנכה לא היו מחויבים על-פי חוק, ולכן היו נתונים – בפועל – ליישום מדיניות פנימית של חברות האוטובוסים השונות. למשל, בסוף 2012 הורשעה חברת אגד בבית המשפט לתעבורה בירושלים בכמה מקרים של אי-מילוי תנאי רישיון, לאחר שהשופט אברהם טננבוים קבע כי נהגיה לא סייעו לנכים. במהלך הדיונים, טענו עורכי דינה של החברה כי "אגד מלמדת את הנהגים להתייחס בכבוד ובשוויון לנכים… (אך) מכאן ועד חובה חוקית הדרך ארוכה, והחובה… היא על משרד התחבורה, להתקין תקנות שיבהירו באופן ברור מה הדרישות לנהגים".

התקנה החדשה אמורה להסדיר את המצב, בדיוק כפי דרשו עורכי דינה של חברת אגד ממשרד התחבורה. לדברי בכיר במשרד, "אני נוסע הרבה באוטובוסים, לפחות בבוקר כשאני בא לעבודה. מדובר על נסיעה קצרה בתוך העיר. אם אנחנו, כשאנחנו עולים לאוטובוס והנהג מתחיל בנסיעה, בקושי מחזיקים את העמודים כדי לא ליפול, אז תאר לך אדם נכה… אנחנו בקושי מסוגלים להסתדר, אז אותו (את הנכה) נשאיר חופשי עם העגלה? אנחנו דואגים לשלומו. רצוננו לדאוג לשלומו".

מטפלים בבעיה הלא נכונה?
יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ ברוורמן, הביע חוסר נוחות מהטיעונים שהעלו נציגי הנכים נגד התקנה החדשה. "אם בגלל מישהו שלא מרגיש נוח או בגלל שהציבור לא מחונך אנחנו נגרום לתאונות, זאת תהיה טעות", אמר ח"כ ברוורמן לפני שהעלה את התקנה החדשה להצבעה בוועדה. אולם, לדברי חברת הכנסת תמר זנדברג, העיסוק בתקנה החדשה הסיט את תשומת הלב מהבעיות העיקריות שעומדות כיום בפני בעלי מוגבלויות: יחס מפלה מצד החברה הישראלית כלפי נכים, והיעדר תשתיות נגישות שיאפשרו את שילובם של בעלי מוגבלויות בחברה.

לדברי ח"כ זנדברג, "הבעיה המרכזית של בעלי מוגבלויות בתחבורה הציבורית זו אפליה, העדר נגישות, זה שלא מעלים אותם לאוטובוס ואין את המתקנים המתאימים. (ו)מה אנחנו עושים? אנחנו מתחילים מהבעיה הלא-נכונה שמטילה עוד מגבלות על בעל המוגבלות עצמו ועל הנהג. לא מספיק שהוא (הנהג) מפלה, שהוא לא עוצר בתחנה, אולי מפני שאין לו את ההכשרה המתאימה או שהוא חושש משאר הציבור… אנחנו לא פותרים את הבעיה המרכזית שכיום מטרידה את ציבור בעלי המוגבלויות".

דוגמה לבעיית הנגישות אפשר היה למצוא בדיון שערכה בנושא ועדת הכלכלה. "למה באוטובוסים יש רק מקום אחד לנכים ולא שניים או שלושה מקומות?", שאל פעיל באחת מעמותות הנכים, "דיברתי עם נציגי דן שאמרו שיש להם בעיה. הם אמרו לנו שהם מעלים נכה אחד ולא נעים להם מהנכה השני שמחכה בתחנה. (אז) למה לא להוסיף מקומות לנכים? אומרים לנו לא לנסוע עם הרכבים שלנו כי נותנים לנו תחבורה ציבורית מסודרת… אנחנו לא רואים את זה בשטח".

השפעת התקנה החדשה על שיפור הנגישות של נכים בתחבורה הציבורית תתברר לאחר שתחל אכיפתה, אם משרד התחבורה אכן יאכוף אותה ויוודא שנהגי האוטובוסים ממלאים את חובתם. אולם, נראה שעצם העלאת הטיעונים נגד התקנה מצד הנכים עצמם, מעידה על המצב העגום שבפניו ניצבים בעלי מוגבלויות: חוסר סובלנות מצד החברה הישראלית, והיעדר נגישות ראויה בתחבורה הציבורית.

"אנחנו כל הזמן מטילים גזירות במקום לטפל איפה שכן צריך – באפליה, בבעיית הנגישות", סיכמה ח"כ זנדברג את התייחסותה לתקנה החדשה. וכדאי לשים לב גם לדברי נציגי הנכים. "בנסיעה קצרה לא צריך להכביד", הסבירה שמחה בניטה לחברי ועדת הכלכלה. "נכה רוצה להיכנס ולרדת מיד. אני חושבת שזה (אישור התקנה החדשה, ש.ה) ממש מיותר".