בקשת אישור לתביעה ייצוגית שהוגשה אתמול כנגד וולוו והיבואנית שלה לישראל בעקבות הודעת שירות שקיבלו חלק מבעלי וולוו EX30 מותחת למחוזות חדשים את גבולות התובענות הייצוגיות בתחום הרכב בישראל.
"בקליפת אגוז", הטענה שנטענת היא שנגרם נזק לבעלי רכב שנדרשים, במסגרת הודעת שירות שהיבואנית פרסמה בישראל, לטעון את הסוללה החשמלית ברכב שלהם רק עד 70% מתכולת האנרגיה המרבית שלה.
בכתבה זאת נתאר תחילה את העובדות, ככל שאפשר ללמוד עליהן מבקשת האישור, ולאחר מכן נשתף אתכם בדעה המקצועית שלנו לגבי הבקשה והגבולות שהיא מותחת.
בקשת האישור הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב על-ידי עו"ד לירון פרמינגר בשם חלק מבעלי וולוו EX30 החשמלית שקיבלו אך לפני מעט יתר משבוע הודעת שירות מן היבואנית שאותה התובעים מכנים "ריקול".
בהודעה ששלחה היבואנית אל חלק מבעלי הרכב נכתב שבחלק מגרסאות הדגם הזה, שבסוללה החשמלית שלהם יש "גרסה מסוימת של תאי סוללה", "נמצא כי במקרים נדירים מאוד בעת טעינת הסוללה לרמת טעינה מקסימלית עלולה להיווצר התחממות יתר של הסוללה בתרחיש קיצון ונדיר ביותר. מצב זה עלול לגרום להתלקחות בסוללה… היצרן פועל במלוא המרץ לגיבוש פתרון מהיר לנושא. ברגע שהפתרון יהיה זמין ניצור עמך קשר לעדכון נוסף עם כל הפרטים וההנחיות".
בשלב זה מתבקשים בעלי הרכב הרלוונטיים "להגביל את טעינת הסוללה עד לרמה של 70%".
הודעת היבואנית, יחד עם מפרט של הרכב, תצהיר של תובעת ייצוגית והעתק רישיון הרכב שלה, הן בשלב זה ה"ראיות" היחידות לביסוס בקשת האישור, אשר לא נתמכת בחוות דעת מקצועית של מהנדס רכב או בחוות דעת של שמאי רכב.
נדגיש שוב: לכל אורך בקשת האישור התובעים מתייחסים להודעת היבואנית כאל "ריקול" – וייתכן שוולוו באמת הודיעה למשרד התחבורה על ריקול כזה. אבל באתר של משרד התחבורה לא מצאנו הודעת ריקול, וסביר להניח שגם לו היה מוכרז בארץ ריקול היו נדרשים לדואר ישראל ימים ארוכים עד שמכתבי קריאה לתיקון יגיעו לבעלי הרכב. יתרה מכך: נכון להיום מצאנו רק פרסום אחד של ריקול רלוונטי, מדרום אפריקה, והוא פורסם אתמול, במקביל להגשת בקשת האישור בישראל (7 בינואר). במדינות אחרות קיבלו לקוחות הודעת שירות, כמו בישראל.
מכל מקום, התובעים טוענים מספר טענות משפטיות שמבוססות על החקיקה הישראלית ועל תקדימים שונים, ונקודת המוצא שלהם היא ש"ההבטחה" השיווקית של וולוו למי שרכש רכב חשמלי כזה היא ראשית לכל "בטיחות בלתי מתפשרת" שנגזרת מן המיתוג של וולוו, וגם טווח נסיעה מוצהר של "עד כ-480" ק"מ עבור גרסת ה-Single Motor Extended Range.
הודעת השירות, כפי שתוארה כאן, מקצצת כמעט שליש מטווח הנסיעה המובטח ועל כך כנראה שאין מחלוקת עובדתית. בנוסף, אי אפשר להתעלם מן העובדה שהסיבה לדרישת הגבלת הטעינה היא חשש מפני התלקחות של סוללה – וזה אחד התסריטים המזוויעים עבור כל רכב חשמלי, הגם שלמזלנו הוא נדיר מאוד.
העניין הספציפי כאן, ואולי אפילו "חדשני", הוא שבשונה מריקולים "קלאסיים", שבהם בעל רכב מוזמן למוסך כדי להחליף חלק פגום (למשל, כרית אוויר או צינור בלם) או לתקן תקלה (למשל חיזוק של חיבור פיזי), וולוו מציעה כרגע רק פתרון ביניים עד למציאת פתרון קבוע במועד לא ידוע בעתיד.
במאמר מוסגר צריך לומר שבשונה מריקול "רגיל" לתיקון תקלה, במקרה שלפנינו כל בעל רכב מושפע בדרך שונה מן המגבלה שהוטלה. לא כל בעלי הרכב מנצלים את מלוא טווח הנסיעה, וגם מי שכן נוסעים נסיעות ארוכות יכולים לטעון את הרכב בדרכם. לכן קשה לכמת את הפגיעה המדויקת בכל בעל רכב. מכל מקום – בהיעדר חוות דעת מקצועית קשה לבסס את הטענה הזאת.
ואם כבר סטינו מן הנושא נתרענן בעובדה שלא קשורה ישירות לתביעה אבל עשויה להיות לה השפעה בעתיד: וולוו טרם פרסמה פרטים לגבי הפתרון העתידי שלה. האם זה יהיה עדכון של תוכנת ההפעלה של מערכת ניהול הסוללה (BMS)? האם הגורם לבעיה הוא תקלת ייצור של תאי סוללה? האם בעתיד יוחלפו מארזי סוללה שלמים או חלקים מתוכם בכל העולם?
בדגמים שמושפעים מן התקלה מותקנת סוללת NMC (ניקל-מנגן-קובלט), וידוע שוולוו – באמצעות בעלת הבית הסינית שלה, ג'ילי – הגישה לא מכבר תביעה בהיקף של מאות מיליוני דולר כנגד ספקית הסוללות הסינית Sunwoda בגין איכות ירודה של סוללות. האם מדובר בסוללות האלה? האם התביעה הכספית מעידה על-כך שוולוו נאלצת לקחת על עצמה את התיקון? כל אלה שאלות שכנראה יזכו לתשובות בעתיד ומוקדם לדעת איך (ואם בכלל) זה ישפיע על ההליך המשפטי בארץ.
מה המחיר של "עוגמת נפש"?
ובחזרה לבקשת האישור: הנזקים שנטענים הם ל"בזבוז זמן וטרחה" ול"עוגמת נפש" – אשר למיטב ידיעתנו לא קיבלו עד היום "תג מחיר" ברוב התובענות הייצוגיות בתחום הרכב בישראל, וכן לפגיעה באוטונומיה של בעלי הרכב.
טענה אחרת, שעדיין לא נתמכת בראיות, היא שהרכב שווק מלכתחילה עם הפגם שכן הסוללות הותקנו במפעל. כאן יש שאלות עובדתיות שדורשות הוכחה, כמו למשל אם הנזק הוא תוצאה של בלאי, וכן מתי גילתה יצרנית הרכב שקיים פגם והאם היא הוסיפה לשווק כלי רכב לאחר מכן?
טענה משפטית מסקרנת – אשר עשויה להעסיק אותנו בשנים הבאות יותר ויותר ככל שיצרניות רכב ישפיעו על ביצועי הרכב באמצעות עדכוני תוכנה דרך האוויר (OTA) – היא הצורך להתאים את החקיקה הישראלית הנוכחית להתקדמות הטכנולוגית. ונסביר: התובעים מצטטים את סעיף 50(א) לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב שקובע ש"יבואן ישיר יטפל בתקלת בטיחות סדרתית… ולא ידרוש מבעל הרכב תשלום בעד הטיפול". הם טוענים שתי טענות. ראשית, "הגבלת שימוש" היא לא "טיפול". כוונת החוק והמחוקק ב"טיפול" היא תיקון של פגם והשבת הרכב למצב תקין כפי שהיה אמור להיות בעת הרכישה.
הגבלת שימוש לא מתקנת את הפגם בסוללה אלא אולי מונעת התממשות של סיכון במחיר של פגיעה בביצועי הרכב. זאת טענה מרתקת במובן זה שהיא תוקפת את הלגיטימיות של פתרונות זמניים שפוגעים בצרכן.
שנית, לגבי ה"תשלום" אשר לפי החוק אמור לחול על יצרנית הרכב – הטיעון המשפטי הוא שבפועל לקוח "משלם" בוויתור על טווח נסיעה, כלומר שירידת הערך התפקודית היא "תשלום בעין" שהיבואן גובה מהלקוח כדי לפתור תקלה. טענה כזאת יכולה להידחות על הסף או להתפתח להרחבת ההגנה הצרכנית באופן שימנע מצב שבו יצרנים מגלגלים את עלות הכישלון ההנדסי לפתחם של הצרכנים באמצעות גריעת יכולות.
כרגיל אצלנו, לא נדון בכל הטיעונים המשפטיים אבל נזכיר שהתובעים טוענים בהקשר של "חוק המכר" שרכב חשמלי שטווח הנסיעה שלו קוצץ ב-30% לוקה, לטענתם, באי-התאמה יסודית שכן טווח נסיעה של רכב חשמלי הוא עניין מאוד מהותי.
שתי טענות מאוד מעניינות נוספות נוגעות לאופן התיקון, וליתר דיוק ל"טענת האב" לפיה כרגע מבוצע רק "חצי תיקון" שלא פותר את בעיית היסוד. התובעים טוענים שעצם פרסום ה"ריקול" לא מעניק לנתבעות "חסינות" אלא להיפך. הוא מהווה דווקא הודאה בקיום של פגם ואילו החובה המשפטית של היצרנית (בישראל – היבואנית) היא לתקן את הפגם באופן מלא. בנוסף, נטען שהיבואנית והיצרנית לא יכולות לטעון שמדובר באי נוחות זמנית, ולו מפני ש"זמני הוא מושג גמיש שעלול להימשך חודשים ארוכים. בכל יום שבו הרכב מוגבל נגרם ללקוח נזק".
התובעים גם טוענים לירידת ערך של כלי הרכב אבל, כאמור, כרגע זאת טענה א-מורפית בהיעדר חוות דעת של שמאי, ובהתחשב בכך שהודעת השירות נשלחה לתובעת רק "לפני רגע", וליתר דיוק ב-30 בדצמבר.
לסיכום, התובעים דורשים שהיצרנית תחליף את הסוללות הפגומות בכלי הרכב, תפצה את בעלי הרכב פיצוי כספי ותאריך את תקופה האחריות לרכב בחמש שנים.
מה קורה בעולם?
פרשת הסוללות של וולוו "רק נולדה" וזאת אולי הסיבה שלא מצאנו מהלכים משפטיים דומים במדינות אחרות, ומהלכים כאלה גם לא נזכרים בבקשת האישור.
כדאי לומר שוולוו היא לא יצרנית הרכב הראשונה שמפרסמת הודעה להגבלת שימוש ברכב חשמלי בגלל סכנת התלקחות של סוללה. הפרשה הכי גדולה והכי מפורסמת בהקשר הזה עד היום היא זו שבמסגרתה תיקנה שברולט אלפי מכוניות חשמליות מדגמי 'בולט', ונאלצה כמובן להתמודד גם מול תביעות ייצוגיות בארה"ב.
ב"פרשת שברולט בולט" זיהו ג'נרל מוטורס ויצרנית הסוללות LG סכנת התלקחות ולכן הם הגבילו בשלב ראשון את טעינת הרכב ל-90% (ולאחר מכן פחות) ודרשו שלא להחנות מכוניות בתוך או בקרבת בתים שעלולים להתלקח.
בשנה וחצי האחרונות אושרו בארה"ב הסדרי פשרה בהיקף של כ-150 מיליון דולר לפיצוי לקוחות, בעלי בולט, ואלה נחלקים בין מי שהתקינו עדכון תוכנה שהגביל את תכולת הסוללה וקיבלו 1,400 דולר במזומן כפיצוי על אי-הנוחות והגבלת השימוש, לבין מי שקיבלו מן היצרנית החלפת סוללה ובנוסף לכך פוצו ב-700 דולר. מבחינות רבות התקדים האמריקני קבע "תג מחיר": הגבלת סוללה באמצעות תוכנה אינה "תיקון" אלא פגיעה בנכס שמחייבת פיצוי.
חמש האגורות שלנו
עד כאן התיאור העובדתי של בקשת האישור שהוגשה ומכאן ואילך דעתנו המקצועית.
צריך לפתוח ולומר שהדברים שבאמת מעניינים בבקשה הזאת לא קשורים בכלל למקרה עצמו אלא למוסד התובענות הייצוגיות בישראל ולשימושים הראויים והפחות ראויים שנעשים בו.
באופן ספציפי לתחום הרכב בישראל – מוסד התובענות הייצוגיות הוא למרבה הצער המערכת היחידה שיכולה להציל חיים, וזאת לנוכח הרשלנות ארוכת השנים של משרד התחבורה ושל ממשלות ישראל בתחום זה.
נכון להיום ממשלת ישראל לא מפעילה אף מנגנון בחינה או בקרה כלפי תעשיית הרכב ולא עושה אפילו את המינימום שבמינימום כדי לוודא שבעלי הרכב וכלל משתמשי הדרך מוגנים מפני תקלות סדרתיות בכלי רכב. במציאות כזאת – המנוף היחיד במדינת ישראל שגורם באופן אקטיבי ליצרניות רכב לבצע בארץ תיקונים סדרתיים שהן מבצעות בחו"ל הוא ה"שוט" המשפטי של תביעות ייצוגיות.
אלא שמוסד התביעות הייצוגיות מנוצל לרעה (ואין הכוונה למקרה הספציפי הזה) על ידי עורכי דין שונים בנסיבות שתקצר היריעה מלפרט אותן כאן. עורכי הדין האלה יוצרים עויינות גם בקרב חלק מן השופטים ובעיקר במערכת הפוליטית שבעצמה לא חפה מאינטרסים שלא כולם קשורים לטובת הציבור.
חלק מן הבעיה של מוסד התובענות הייצוגיות נובע מן ההליך עצמו שחסר מערכת סינון מקדמית, ומעניק בלעדיות לתובע הראשון שמגיש תביעה – גם אם התביעה קלושה והמייצג הוא לא עורך הדין המבריק ביותר במדינה (ונדגיש שוב: הכוונה כללית ולא מתייחסת למקרה הזה).
אם מערכת המשפט תשפר את ההליך עצמו תתאפשר הפחתה משמעותית של העומס על בתי המשפט וחשוב יותר: המוסד הזה יוכל להיות יותר אפקטיבי ולהציל חיים בישראל.
מן הכלל אל הפרט. בקשת האישור כנגד וולוו והיבואנית שלה לישראל מעלה מספר סוגיות צרכניות מאוד חשובות אבל קשה להשתחרר מן הרושם שמותירה "מהירות הבזק" שבה היא הוגשה: כשבוע בלבד (!) לאחר שהתובעת הייצוגית קיבלה מן היבואנית הודעת שירות.
המהירות הזאת, או שמא נאמר "חיפזון", גורמת לכך שהרבה מאוד פרטים שנוגעים לתקלה עדיין אינם ידועים, בדגש על הפתרון שוולוו תיישם בסופו של דבר. האם היה עדיף שוולוו תסתיר את התקלה מלקוחותיה ותצא עם גילוי מלא רק כאשר יהיה לה פתרון והיא תתחיל ליישם אותו? כנראה שלא. האם תביעה ייצוגית חפוזה כזאת עלולה לגרום בעתיד ליצרנית רכב לחשוב פעמיים? כנראה שכן.
יכול להיות שהתביעה הזאת תידון לעומק ויכול להיות שהיא תושלך מכל המדרגות אבל היא מעלה מספר סוגיות כבדות משקל, והראשונה בהן היא האם לקוחות שרכבם נקרא לתיקון זכאים לפיצוי מעצם העובדה שהם זומנו לתיקון?
הרי כל קריאה לתיקון מעידה על כך שקיימת תקלה, וזאת השיטה שבה תעשיית הרכב מתגברת על תקלות. אבל אם בכל קריאה לתיקון תעלה טענה כאילו שהיצרנית מכרה ביודעין מוצר מקולקל זה עלול לגרום לה להתעכב, או לא לבצע תיקונים בכלל.
שאלות חשובות אחרות הן מה מעמדו של "חצי תיקון", או של "תיקון מרחוק" או "תיקון זמני", אבל השאלה המרתקת ביותר שנגזרת מן הבקשה הזאת היא אם גם הפחתת יכולות נחשבת ל"תיקון".
כאשר "מתרוממים לגובה של 30,000 רגל" ובוחנים את ההתפתחויות הטכנולוגיות בתעשיית הרכב – בדגש על ההתפתחות המואצת של "כלי רכב מוגדרי תוכנה" (Software Defined Vehicle) שבהם יצרנית רכב יכולה "לשנמך" מרחוק את ביצועי הרכב (למשל כדי להימנע מריקול פיזי יקר) – ייתכן שנהיה עדים לתקדים מרתק.
אם ההליך הנוכחי יתקדם, ותיחקר בו השאלה אם עדכון תוכנה שמפחית ביצועים נחשב ל"תיקון" לגיטימי – זה עשוי לקדם אותנו צעד חשוב נוסף בדרך להכרעה האם פעולה כזאת (או כל "שפחות" או מניעת הנאה אחרת) צריכה להיות כרוכה בפיצוי לבעלי הרכב.
נתקלתם בתקלה סדרתית ברכב שלכם? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com
לקריאה נוספת:
הסוללות המתלקחות של LG: ג'נרל מוטורס תדרוש 1.8 מיליארד דולר פיצויים
