באוקטובר 2008 הוכרזה למרגלות 'תל שקמונה' השמורה הימית הראשונה בישראל, שמורת 'ים שקמונה', ולא במקרה נבחר לצורך ההכרזה ההיסטורית הזאת שטח צנוע יחסית באורך 1.68 קילומטרים שמשתרע בין המכון לחקר ימים ואגמים בחיפה, מצפון, ועד מעט יותר דרומה מהשפך של נחל לוטם לים.
המקטע הזעיר הזה של חוף הים התיכון כולל כמה תופעות טבע ייחודיות שאי אפשר למצוא באף מקום אחר, למשל חדירה של סלעי דולומיט וגיר ממש אל תוך הים, שם עברו עליהם אלפי שנות בליה של מים, רוח ומלח. לא רחוק משם, בתוך המים, בנו חלזונות צינוריים מעין בריכה טבעית שמכונה בפי תושבי האזור "ג'קוזי". מזרחה משם, בשטח הגן הלאומי תל שקמונה, מצויים שרידי ישובים שהתקיימו במקום כבר החל מלפני כ-3,500 שנים והגיעו לשיא גודלם ותפארתם בתקופה הביזנטית.
תושבי הישובים האלה, בני עמים ותרבויות שונות שחיו כאן באלפי השנים האחרונות, כלכלו את עצמם בעיקר מלקט וציד, דיג, חקלאות, הפקת ארגמן מחלזונות ימיים ומסחר ימי.
הים בשטח השמורה אסור לרחצה, והשונית שבמרכזה – שנוצרה במשך מאות שנים על-ידי חלזונות ממשפחת הצינוריריים שבנו בית גידול בצורת כרכוב על סלע גיר – מרתקת ומופלאה. למרבה הצער, הפעם האחרונה שבה נצפתה כאן פעילות של חלזונות חיים הייתה לפני 22 שנים, ומאז היא דעכה במקביל להרס של לא מעט פעילות נוספת של בעלי חיים בים התיכון.
השמורה מוגנת במובן זה שאסור לכלי שייט מכל הסוגים להתקרב עד למרחק של 300 מטרים ממנה והדייג בשטחה אסור אף הוא, למעט באמצעות חכה מן החוף, וכך היא מעניקה מחסה לחסרי חוליות ולשפע של דגים.
אגב, לשמורת ים שקמונה נושקת מצפון שמורת ים ראש כרמל, שם גולש רכס הכרמל אל תוך הים, ומי שזקוק להיאחז בקצת אופטימיות בתקופה חמה זאת יכול להתנחם במבצע ההצלה האדיר שבוצע כאן לפני כשני עשורים על-ידי עיריית חיפה, רשות הטבע והגנים וחברת החשמל.
שטח הגן הלאומי שממזרח לשמורת הים, שם השתרע הישוב שקמונה (או כל שם אחר שבו הוא נקרא במהלך הדורות) הוזנח והפך לאתר השלכה של פסולת בניין שכיסתה את כל העושר הארכיאולוגי הנדיר. וזה לא שמישהו לא ידע על קיומו של הישוב ההיסטורי החשוב שהתקיים במקום: כבר בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת, נערכו במקום חפירות ארכיאולוגיות, וחפירות נוספות בוצעו גם בשנות ה-60 וגם בשנות ה-70, לפני שהחלה ההשלכה המופקרת של פסולת בניין במקום.
החדשות המעודדות הן שלאחר מהלך מורכב של פינוי הפסולת נסללו על התל שבילים להולכי רגל, בוצעו עבודות גינון בהיקף נרחב והוקמה טיילת למבקרים. כעת אפשר, ואפילו מומלץ, לבקר על התל ולצפות ממנו אל הים, משם אפשר להבחין בבריכה חצובה בקוטר של כשני מטרים שנמצאת בתוך המים. לא לגמרי ברור למה שימשה הבריכה הזאת – יתכן שלצורך חקלאות ימית או לתעשיה, אבל מה שידוע זה שכרגע היא נקראת בפי המקומיים "הג'קוזי", ובתוכה יותרים גלי הים מערבולות וזרמים.
אנחנו – בעיקר בגלל החום, מתמקדים בסופ"ש הזה דווקא בים, ובעיקר בחוף הסלעי ובמה שמכונה "טבלאות גידוד": שוניות סלעיות שטוחות שנוצרו על קו המים ומהוות בתי גידול חשובים לחי ולצומח הימיים.
בין השוניות נוצרו בריכות, מפרצונים ולגונות שבהם חיים חסרי חוליות ימיים ובהם שושנות ים, סרטנים וצדפות, דגים שונים וצבי ים, והם גם יוצרים מקום מפלט ומנוחה לעופות ים. כאשר ביקרתי במקום התענגתי על מראות הגלים שהתרוממו בלחישה רכה וגלשו על השוניות, עם מי ים צלולים שמילאו כל נקיק ויצרו אגמונים זעירים. קרני שמש אחרונות הכתימו את הים בגווני שקיעה והים נראה רך וכנוע. אפילו הגלים נראו כאילו הם מסתערים על הסלעים בעצלות מתפנקת כשהם שולחים לשונות מים שמעטרות את הסלעים בכרבולות קצף לבנות.
חלק לא מבוטל מעוצמת החוויה נובע מכך ששמורת ים שקמונה נותרה פיסת טבע פראית בעיבורה של העיר הגדולה וההומה חיפה, והחוף נמתח מכאן ועד לטיילת של חוף 'דדו'.
בגבולה הצפוני של השמורה, על שן סלע, ניצב המבנה הגדול והמעוצב בקפידה של המכון לחקר ימים ואגמים, שהוא גם נקודת הכניסה שלנו לשמורה. מכאן אפשר להמשיך על הטיילת המושקעת שמתוחה על קו החוף והופכת את המקום לנגיש יחסית וקל להגעה.
כך מגיעים: נוסעים דרומה מן היציאה הדרומית של חיפה וחונים באזור תחנת הדלק או בחניון סמוך, והולכים רגלית אל המכון לחקר ימים ואגמים.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
