צילומים: דובי זכאי
הישוב הקטן אדרת נח בשלווה פסטורלית מול נופו המרהיב של עמק האלה, ושער הכניסה אליו היא נקודת מבוא למסלול טיול יפה ומיוחד עם נקודת סיום מתוקה.
רחבת חניה פרושה לפני שער הישוב, ובה נחנה כדי לשאוף אוויר וליהנות מן הנוף המרהיב שנשקף מלמטה.
עשרות צלחות לוויין, קטנות, בינוניות וענקיות נחות להן בערב רב בלב שדות חיטה קצורים, ושדות אחרים, ירוקים עדיין, מקיפים אותם עד לגבעות הסלעיות שעליהן נטועים הישובים אביעזר ונווה מיכאל, מקושטים בגגות אדומים.
רכס הרי חברון, שנישא לגובה של 900 מטרים, נראה כאילו שהוא צומח מכאן, מתחיל לגבוה ממזרח עמק האלה ומתרומם מגובה של כמה עשרות מטרים מעל פני הים ועד לשיא גובהו במזרח.
שמו של עמק האלה הוענק לו בזכותם של שלושה מינים נפרדים של עצי אלה אשר גדלים בו: אלה אטלנטית, אלת המסטיק ואלה ארץ ישראלית.
העמק נראה כמשולש בעל קווים רכים שבסיסו הרחב במזרח, וזה גם הכיוון אליו מועדות פנינו.
חוקרי התנ"ך משערים שאחת הסצינות המפורסמות ביותר בספר הספרים, הדו-קרב בין דוד לגוליית, התקיים בעמק הזה בשנת 1010 לפני הספירה, ועם הידיעה הזאת אנחנו עוברים מבעד לשער הכניסה לישוב אדרת, נוסעים דרך הישוב דרומה עד לשער האחורי, וממשיכים משם על גבי כביש צר ומשובש.
ממשיכים על הכביש שיוצא מהישוב ופונים שמאלה בצומת ה-T, אל כביש צר מאוד ומשובש שגולש לעמק האלה. ממשיכים מעט למטה, ועוצרים מיד לאחר שבתי הישוב נעלמים מן העין. זה המקום לנוח לרגע ולבלוע את יופיו של הנוף, לחזות במדרונות שנראים כאילו צוירו בשדות החיטה הקצורים, להביט באיים הקטנים של עצים ירוקים כהים, ומן המשטחים החומים שמבצבצים בין שדות החיטה, במקומות שעליהם כבר עלו הטרקטורים והפכו את האדמה לקראת העונה הבאה.
אנחנו נמצאים על כביש צר ומשובש אשר נסלל בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת כאשר כאן היה אזור הספר, שטח חקלאי על גבול המדינה שאליו חדרו באופן קבוע חוליות מחבלים (שבאותם ימים נקראו פדאיון) והטמינו מוקשים על השבילים.
דרכי העפר נסללו באספלט כדי להגן על החקלאים, אולם אלה נזנחו ברבות השנים והם הולכים ונבלעים בצמחייה הפרועה.
כדאי לנסוע בזהירות, ולבחור בכבישים שמוליכים צפונה ומתחברים אל דרך כורכר מהודקת – שהיא הדרך המרכזית של פארק עדולם-צרפת.
דרך זו מטפסת אל כביש 367 ליד הישוב נווה מיכאל, ומטפסת אל ישובי גוש עציון, ולגובה של כ-900 מטר מעל פני הים.
הכביש מפותל, משני צדיו נפרש נוף מרהיב, וחלקו האחרון, לפני גוש עציון, מתפתל בתוך חורש אורנים.
בכניסה לגוש, בצומת הכניסה לקיבוץ כפר עציון, תבחינו בשלטים ובהפניה לקטיף עצמי של דובדבנים. זכרו שרוב ישובי הגוש הם ישובים דתיים שומרי שבת, ולכן הכל סגור כאן בשבתות ובמועדי ישראל.
בשאר ימות השבוע, בתקופה זו של השנה, מתקיים בישוב ראש צורים (ובישובים נוספים) פסטיבל דובדבנים שבמרכזו קטיף עצמי של הפירות האדומים-מתוקים. זהו סיום מתוק במיוחד לטיפוס אל מרומי גוש עציון.
בסביבה: מסלול נוסף, יפה במיוחד, יורד מחוות האיילים שנמצאת בצומת כפר עציון. חובבי אקסטרים ימצאו כאן את האומגה הארוכה בארץ, כמו גם תצפית נוף מדהימה אל השפלה. שילוט מוליך מן הכביש אל מעיין עין אבו כלאב, או בשמו העברי 'עין מסלע' (על שם גרעין 'מסלע' של השומר הצעיר אשר הקים את קיבוץ רבדים בגוש עציון לפני קום המדינה).
שביל זה, שיורד אל המעיין, מתאים אך ורק לרכבי שטח קשוחים, והנסיעה עליו אורכת כרבע שעה.
אפשר גם לרדת ברגל, ולגלות ליד המעיין עץ תאנה גדול, שולחן פיקניק, צל נעים ובריכת מים עם מעיין שנובע מן הסלעים.
תכניות נוספות לסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
