צילומים: דובי זכאי

בלי להכביר מילים ניסע השבוע, לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל, אל הרי ירושלים, נרד במחלף 'חמד' לכיוון הכפר אבו גוש, ונפנה אל כביש שמטפס לכיוון קיבוץ קריית ענבים ובית נקופה.

עם הכניסה לכביש הגישה נאפס את מד המרחק (ספידומטר) במכונית, ונמשיך בטיפוס לעבר הקיבוץ הראשון שנוסד בארץ ישראל באזור ההר, בשנת 1921, על-ידי קבוצת חלוצים מאוקראינה.
בקרבות תש"ח שימש קיבוץ קריית ענבים כבסיס עיקרי להגנה, לפלמ"ח ולאחר מכן לצה"ל במאבק על הדרך לירושלים הנצורה. בקיבוץ הוכשרו בית קברות צבאי ואתר הנצחה לחללי הקרבות, ולשם מועדות פנינו מיד לאחר שנעבור תחנת דלק קטנה בכניסה, שלאחריה מזלג דרכים. אנחנו ממשיכים ישר, בהתאם לשילוט שמוליך אל בית הקברות.

1.3 ק"מ: מגרש חניה קטן סלול לצד בית הקברות, ומדרגות אבן מוליכות לשטח מטופח וטובל בפרחים.
בבית הקברות הצבאי מסודרות מצבותיהם של 138 לוחמים, רובם מחטיבת 'הראל', אשר נפלו בקרבות על הדרכים ועל הגנת הישובים בסביבה, ומיעוטם מחטיבת "עציוני" אשר הגנה על ירושלים. במהלך השנים נוספו 15 קברים של חיילי צה"ל.

שביל פרחים מוביל אל אנדרטה לזכר הלוחמים, ואנחנו נזכרים בספרו של מאיר שלו, יונה ונער, ובפלמחניק הקשיש שמתאר בו את חפירת הקברים שלפנינו: "…לא היה לנו לילה אחד בלי פעולה, והייתה חלוקת עבודה: זה שלא יצא, חפר קבר בשביל זה שלא יחזור. ואת הצליל ההוא של המכושים בוואדי, את הברזל על הסלעים, אני ממשיך לשמוע עד עכשיו, יותר ממה שאת היריות. חופרים וחופרים, לא מעיזים לנחש בשביל מי הפעם…"

לאחר הביקור באנדרטה נשוב לכיוון כביש הגישה לישוב, ובקילומטראז' 1.7 נפנה ימינה אל כביש צר אחר שמטפס לכיוון צומת מעלה החמישה.
סביב סביב נגלים הנופים הנהדרים של הרי ירושלים, וברקע נראים הישובים קריית יערים והכפר אבו גוש – בתיו גולשים לכיוון כביש 1.

600 דונמים של קרקע שעליהם בנויה קריית יערים נרכשו עוד בשנת 1933 בידי איש עסקים יהודי בשם מנשה אלישר, יחד עם סגן הקונסול הגרמני בירושלים, במטרה להקים במקום עיר גנים שתתוכנן על ידי האדריכל ריכרד קאופמן. אלא שהרכישה לוותה בחמש שנים של מאבק משפטי שרק לאחריו נרשמה הקרקע על שמם של אלישר ו"חברת קריית יערים בע"מ", ואז פרץ "המרד הערבי הגדול" והתוכנית לא יצאה לפועל.

הספידומטר שלנו צבר כבר 3.5 ק"מ, וזהו הסימן שלנו לפנות ימינה בצומת, לכיוון הישוב הר אדר. 500 מטרים לאחר מכן, 4.0 ק"מ "על השעון", נעצור בנקודת תצפית, מימין, על האזור.

כאן, לצד אורן סחוף רוחות, ניצב מצפה ע"ש מרסל לוריא אשר הוקם "כמעט בטעות" באמצעות עודפי עפר שנותרו מהכשרת הכביש שמוביל לישוב הר אדר. מכאן פרוש נוף מרשים של הדרך שמוליכה לירושלים, כמו גם של בתי הכפר אבו גוש, כנסיית קריית יערים ומעליה פסל הבתולה שצופה על העמק.

בצידו האחר של הכביש ניצב מלון קיבוץ מעלה החמישה. מרפסת התצפית צופה גם לכיוון הקסטל ותל צובה ואל רכס עמינדב, ובאופק אפשר להבחין גם בגוש עציון.

4.5 ק"מ ומימין נמצאת הכניסה ליער החמישה, "גוש יער ותיק" שנטיעתו החלה על-ידי יערני קק"ל ומתיישבי הסביבה כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת. בזכותם נהנים כיום תושבי הר אדר, מעלה החמישה, נוה אילן ואבו גוש מנופים ירוקים של יער עבות ומרשים.

אנחנו ממשיכים על דרך כורכר כבושה היטב עד לפסל "הצבי ישראל' אשר ניצב על בונקר בטון שצופה אל היערות.
הפסל הוקם לזכר ישראל שפירא, חבר קיבוץ קריית ענבים ומפקד הגזרה אשר נפל בקרב עם הלגיון הערבי על "גבעת הרדאר", קרית ענבים ומעלה החמישה ב-26 במאי 1948, לאחר שחיפה על נסיגת כל הכח הישראלי ונותר לבדו בעמדה כדי ליצור קשר עם כוחות הפלמ"ח.

מכאן נשוב אל הכביש הראשי, נאפס את מד המרחק ונפנה (עם 0.0 ק"מ בספידומטר) אל הישוב הר אדר.

בכניסה לישוב יש שער עם שומר, נחלוף על פניו ונמשיך ישר בכיכר הראשונה. ב-1.3 ק"מ נפנה ימינה לרחוב השקד ולאחר מכן ימינה לכיוון אנדרטת הראל.

בקצה הכביש ניצב מבנה בטון אשר נראה כמו יצור מעולם אחר אשר עומד על שתי רגליים מוצקות.אל האנדרטה עצמה מוליכות מדרגות לולניות ובראשה תצפית על הדרך לירושלים ואל עבר העיר שחוברה לה יחדיו. התצפית לכיוון מערב מגלה את מישור החוף ואת הים התיכון.

סיפור הקרב על הר אדר, ושמותיהם של החיילים שנפלו בו, מסופר על החומה של האתר.

זהירות, תעלות הקשר פתוחות. האנדרטה לזכר חללי חטיבת הראל, ולזכר המתיישבים באזור שנפלו על הגנת האזור.

הר אדר הוקם בשנת 1986 על "גבעת הרדאר", שגובהה 880 מטרים מעל פני הים ועל כן היא נישאת גבוה מעל הסביבה וחולשת על מעלה החמישה וקריית ענבים, כמו גם על הדרך לירושלים.
בימי המנדט הציבו עליה הבריטים תחנת ממסר טלפונית, אלא שזאת דמתה בעיני אנשי הסביבה כתחנת רדאר, ומכאן שמה.
מן השם השגוי "גבעת הרדאר" נגזר לימים שמו של הר אדר, אשר בנוי בשטח שלא נמצא בשליטה ישראלית בתום מלחמת השחרור.

ב-10 במאי 1948 מסר הצבא הבריטי את העמדות שלו על ההר לידי הלגיון הירדני, וכעבור שלושה ימים נכבשה הגבעה על-ידי הגדוד הרביעי של חטיבת "הראל". שבועיים לאחר מכן נכבש המקום בידי הלגיון הירדני, וניסיון של חיילי הראל לשוב ולכבוש אותו באותו יום נכשל, כמו גם ניסיון נוסף שבוצע כשבוע לאחר מכן.

גבעת הרדאר נכבשה מחדש רק 19 שנים לאחר מכן, גם הפעם בידי חטיבת "הראל" (הפעם של צה"ל), וזאת במהלך קרבות מלחמת ששת הימים.

ביציאה מן הישוב, ליד שער הכניסה, מתחיל "שביל תש"ח" – שביל הליכה מסומן בשחור, ואם נמשיך בו נגיע אל פסל "הצבי ישראל" שבו ביקרנו קודם ובהמשך גם אל קריית ענבים.

השביל השחור מתחיל במקביל לשביל שמקיף את הישוב, וחוצה דרך עפר כעבור כ-200 מטרים, וכ-300 מטרים לאחר מכן מגיעים אל "משלט הסנטוריום" – רכס שמילא תפקיד חשוב במלחמת השחרור: בזכות העמידה האיתנה בעמדות שנחפרו כאן הדפו המגנים את התקפות הלגיון הירדני וכך מנעו את ניתוק הדרך לירושלים.

מכאן אפשר לחזור למכוניות ולרדת בחזרה אל כביש 1, או לשוטט הלאה בשביל.

הצעות נוספות לפעילויות סוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי