צילומים: דובי זכאי
בשנות חייו הקצרות הוקסם הצייר ההולנדי וינסט ואן גוך משדות החמניות סביב פרובנס שבצרפת. שדות אלה, שמילאו את האופק בצהוב, משכו את עיניו הרגישות והולידו את אחד הציורים החשובים שלו, 'שדה החמניות'.
בימים אלה, ליד קיבוץ גזר שבשפלה, צובעות החמניות שדות נרחבים ונראות כמו ים צהוב ומרהיב שגולש לעמק איילון.
החמנייה, עולה ותיקה מצפון אמריקה שהתאקלמה היטב בחום הארץ, שייכת למשפחת המורכבים וזכתה לשמה בשל שתי תכונות. ראשית, הפרח הצהוב הגדול מזכיר במראהו ציור ילדים של חמה. שנית, ראש החמנייה סב ועוקב במהלך היום אחר מסלול השמש ברקיע.
את החמנייה מגדלים בעיקר לייצור שמן מאכל, והגפת שנשארת לאחר סחיטת השמן ידועה כמזון משובח לבעלי חיים.
סיור בסביבה הזאת חייב לכלול את תל גזר, שריד לאחת הערים החשובות בארץ בתקופת שלמה המלך. התל נקרא גם 'אבו שושה', שפירושו "בעל הבלורית הפרועה", וגם תל אל-ג'זארי, והוא ממוקם דרום מערבית לקיבוץ גזר.
חוקרים משערים שזהו מיקומה של גזר המקראית אשר נבנתה על גבעה שולטת, שצופה על סביבתה.
מכאן אפשר לצפות עד למישור החוף, ופס כחול מסמן את הים התיכון.
השעה המומלצת להגעה למקום היא לקראת שקיעה, ואם תצרפו לחוויה גם בקבוק יין או קפה תוכלו לבלות בנעימים אל תוך שעות הלילה, ולראות את אורות מישור החוף נדלקים.
שביל מהלך בראש התל בין כמה אתרים עתיקים, ואחד השרידים המרשימים הוא של מפעל המים הקדום אשר נבנה בתקופת המלוכה או בתקופה הכנענית.
בחלקו המזרחי של התל נמצאות מדרגות לולניות בהן אפשר לרדת לעומק של כ-7 מטרים, ומשם חפרו הקדמונים מנהרה באורך של 50 מטרים כדי להגיע אל מי התהום, וכך להדיג גישה אל מים חיים בעיתות מצור.
חלק מחומה אדירה שהקיפה את העיר נחשף על ידי הארכיאולוגים, ובאחד המקטעים שלה אפשר לראות מפתח גדול שככל הנראה שימש כשער הכניסה לגזר, ונבנה ככל הנראה בתקופתו של המלך שלמה.
כך מגיעים: ממחלף נשרים (כביש 6) נוסעים דרום מזרחה על כביש 424 (נשרים- צומת חטיבה שבע), וכעבור כ-5 ק"מ פונים ימינה לקיבוץ גזר. שדה החמניות פורח בכניסה משמאל. הכניסה לתל גזר לפני שער הקיבוץ, על דרך עפר משובשת בחלקה.
האתר מתוחזק על-ידי רשות הטבע והגנים, הוא מטופח, מסודר, מסומן ומשולט. הכניסה חופשית וללא תשלום.
תוכניות נוספות לסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
