האביב כבר כאן ואנחנו מסכמים חורף שחון נוסף שמטיל על הטבע מועקה לא פשוטה. ובכל זאת, גם בתנאים האלה – אולי בעיקר בגללם – חלון ההזדמנויות של פריחת האירוסים נפתח, אבל צפוי להיסגר מהר מידי.

בכל שנה, וגם הפעם, מיהרתי לנצל את הימים האחרונים של פברואר כדי לנסוע אל שתי הגבעות החביבות עלי בשמורת הטבע שצמודה לישוב בית חנן, כדי לחזות בפריחה המיוחדת של אירוס הארגמן. שמורת הטבע ממוקמת בלב אחד השטחים הכפריים האחרונים שנותרו במרכז הארץ, ובתחילת פברואר, בזמן שכל הגבעות שלה להטו בפריחת הרותם, הכלניות והסביונים, אירוס הארגמן עדין נם והכין את עצמו להופעה.

כעת הוא חושף את עצמו לאוויר הצונן והנעים ומאייר את הגבעות בגוונים של ארגמן ושחור, אבל כמו מי שלוקח את עצמו ברצינות, ומודע לייחוד וליופי שלו – אירוס הארגמן מפזר את פרחיו במשורה ולכן מאתגר את המטיילים הרבים שכמהים לראותו.

שתי הגבעות, שממוקמות בין הישובים גן שורק, בית חנן ונטעים, אפופות בשלווה חקלאית ומוקפות בנופים של "ארץ ישראל של פעם": שדות חקלאיים, מטעי הדרים, עצי פקאן שעומדים חשופים בשלכת, משוכות של צברים, עצי ברוש חסונים ושבילי עפר.

הגבעות צבועות בצבע העז והלבן של פרחי הרותם הקטנים אשר מהדרים את הנוף כולו, ענפי הרותם נעים ברוח ולעיתים נחזים להיות ההינומה האוורירית של כלה בחופתה. כלניות מחוצפות זועקות באדום מתחת לשיחי הרותם, וכל אלה הם רק תפאורה ורקע לכלה האמיתית של הפריחות: אירוס הארגמן, אשר מתגודד בקבוצות קטנות ומבודדות. פרחי אירוס שטרם נפתחו מתהדרים במניפת עלים ירוקים, ונדמה לי שהשנה קומתם שחה בגלל מיעוט המשקעים. זה לא מקהה את יופיו של האירוס, עם פרחים שבולטים בצבעיהם החריגים.

כך מגיעים: אפשר לבחור בין שתי דרכים נוחות. הראשונה, בצומת עין הקורא שעל כביש 431, פונים אל הכביש לכיוון פלמחים (כביש 4311), ובצומת מאפסים את מד המרחק. 4.7 קילומטרים במורד הדרך מבחינם בשני עמודי אבן שמסמנים את הכניסה לשביל שמוביל אל הגבעות. לאחר כקילומטר וחצי של נסיעה מגיעים לפרדסים וממשיכים עד למפגש שבילים שבו פונים ימינה. השביל מתעקל שמאלה ומטפס על גבעה שממנה אפשר להבחין בשתי הגבעות, הבית של אירוס הארגמן (מפת טיולים וסימון שבילים מס' 10).

אפשרות אחרת היא לנסוע על כביש 4 וממנו אל 4311 עד לישוב גן שורק. לפני הכניסה, ליד השלט של "פרי בסיבוב", מתחיל שביל שמוליך דרומה. נוסעים עליו מרחק של כ-2.4 קילומטרים עד שהוא מתעקל שמאלה ומטפס אל הגבעה. השביל אמנם חולי אבל אפשר לנוע עליו, בזהירות המתבקשת, גם עם קרוסאוברים ואפילו עם מכוניות נוסעים. עדיף, עם זאת, להשאיר את המכוניות מאחור ולצעוד ברגל, גם לטובת שאר המטיילים וגם כדי ליהנות מן הנוף וממזג האוויר האביבי.

בסביבה: בקצה הדרומי של חוף פלמחים נמצאים שרידי תל יבנה ים, עיר נמל עתיקה מתקופת הברונזה העתיקה.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי