מעיין קטן נובע בצל עצי אקליפטוס ענקיים ומימיו הצלולים גולשים מערבה על גבי שביל לתוך תעלה קטנה שחפורה בין בתי אבן הרוסים. אלה שרידי בתי הכפר עֵין פִית אשר שכן בצפון רמת הגולן, בגובה 550 מטר מעל פני הים, באגן הניקוז של נחל פרע.
הכפר הוקם יחד עם הכפרים זעורה ורג'ר בתחילת המאה ה-17 על ידי סורים עלווים שהגיעו מג'בל אל-אנצריה שבצפון-מערב סוריה, ומנה ערב מלחמת ששת הימים כ-1,600 תושבים. חוקרים סבורים שהכפר הוקם על שרידי כפר עתיק מן התקופה הרומית, שהיה ישוב לווין של העיר בניאס אשר התקיימה מצפון אליו באותה תקופה. מבחינה זאת הוא נחשב לחריג – היות שלאורך מאות שנים, כבר משלהי התקופה הביזנטית ועד לסוף המאה ה-19, הגולן התאפיין כאזור ספר שולי, דל באוכלוסיה, ונתון לשליטה של שבטי בדואים אשר התקיימו על מרעה, שוד וביזה ובכך מנעו התיישבות קבע.
פחות או יותר במקביל לעלייה הראשונה של יהודים לארץ ישראל, החל משנת 1878, עודד השלטון העות'מני את הצ'רקסים להתיישב באזור הגולן והקצה להם שטחים להתיישבות קבע. הצ'רקסים – מוסלמים סונים לא ערבים ממוצא קווקזי, אשר גורשו מבתיהם לפי דרישת הרוסים בשל פעילותם במלחמת רוסיה-תורכיה בשנים 1875 – 1877, נאבקו בבדואים והרחיקו אותם אל שולי הגולן, ובכך איפשרו התיישבות קבע של אוכלוסיות נוספות ובהן תורכמנים, דרוזים ועאלווים.
ההתיישבות ברמת הגולן התאפיינה בישובים דלים ועניים מאד שהתקיימו בעיקר על חקלאות פרימיטיבית בגלל היעדר תשתיות, וזאת עד לשלהי מלחמת העולם הראשונה – אז נכבשה סוריה בידי כוחות המרד הערבי, וכעבור שנתיים בידי כוחות צבא צרפת שהחילו בסוריה את המנדט הצרפתי על סוריה ולבנון. היקף האוכלוסיה גדל מעט בתקופת המנדט הצרפתי אבל אופי ההתיישבות והיעדר תשתיות נותר כפי שהיה.
מאז הכרזת העצמאות הסורית, בשנת 1946, ועד לשנת 1966 שבה השתלטה מפלגת הבעת' הלאומנית על השלטון בסוריה על ידי הפיכה צבאית, התרחשו בסוריה כמה עשרות (!) הפיכות צבאיות, ובאותן שנים נבנו ברמת הגולן עשרות מחנות צבא וביניהן נסללו כבישים ראשונים שאיפשרו תנועת רכב. כשנה לאחר מכן הביא גל הלאומנות הערבית – שבמסגרתו הפכה סוריה לרגע קל בהיסטוריה לחלק ממצרים (!), לפרוץ מלחמת ששת הימים.
נביעת מעיין עין פית בוקעת מתחת לקשת רחבה שבנויה מאבני בזלת – סגנון בניה אופייני לקדמונינו אשר הגנו על הנביעות והרחיקו מהן את בריכות האגירה באמצעות תעלות כדי למנוע את גלישת הקרקע וסתימת מקור הנביעה. בריכת האגירה עדיין נמצאת, כשהיא חבויה בין הבתים ההרוסים, ובמבט מערבה נגלים הנופים הפסטורליים של מורדות הרמה, עמק החולה ואצבע הגליל.
אלא שממש בימים אלה, בדיוק לפני 50 שנים, עדיין התחבאו בין סמטאות הכפר צלפים סורים אשר ניצלו את מחסות האבן כדי לצלוף באש רובים ומרגמות על הישובים שלמטה, בשטח ישראל. ב-9 ביוני 1967, שלושה ימים לאחר פתיחת מלחמת ששת הימים, הסתערו כוחות של לוחמי גולני וחיל השריון על קו המוצבים והכפרים, וכבשו את הרמה בתוך שעות ספורות. אחד הקרבות הקשים התרחש בסביבה זאת, בכיבוש תל פאחר, ובמהלכו נהרגו 34 לוחמים.
בתוך המבנה המקומר נמצאת כיום בריכת שכשוך קטנה שעומקה משתנה לאורך השנה וממנה ניגרים המים אל בוסתני הכפר שבהם עצי תאנה רבים שיניבו בקרוב תאנים גדולות וטובות.
כך מגיעים: מקריית שמונה עולים מזרחה על כביש 99 ופונים ימינה מצומת נחל סער לכיוון העיירה הדרוזית מסעדה. לאחר כ-1.2 ק"מ ומספר סיבובים חדים הכביש מתעקל מעט ימינה ומיד לאחר מכן מבחינים מימין בכביש אספלט משובש. פונים ימינה ונוסעים בזהירות לאורך כקילומטר עד לעין פית.
לקריאה נוספת: המפה היישובית של הגולן ערב מלחמת ששת הימים
צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
