במאה השישית לספירה, ימי האימפריה הביזנטית, התקיימה בסמוך לעיר אופקים של ימינו עיר גדולה שנקראה 'פוטיס'. העיר, אשר שימרה ככל הנראה את מיקומו של ישוב קדום יותר בשם פטיש, השתרעה על שטח גדול של כ-1,000 דונמים, ובין הממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו במקום בולטת 'חורבת פטיש' שבה התגלו חומת אבן, כותרות ובסיסי עמודים, שרידי בורות מים, פסולת של תנורי צריפה (ששימשו לצורפות), שרידים של מבנה ציבורי, ומערכת מרשימה ביותר לאגירת מים.
האימפריה הביזנטית, רומא המזרחית, התקיימה לאורך יותר מאלף שנים אבל הוכנעה לבסוף על-ידי הטורקים העות'מנים בשנת 1453. אלה השתלטו על רוב שטחי רומא המזרחית ועל שטחים באזורים שמהם הגיעו – באסיה הקטנה, וכן בעיראק, מצריים, צפון אפריקה ובבבלקן. בשנת 1517 הכניעו העות'מנים את הממלוכים והשלימו לא רק את כיבוש סוריה וארץ ישראל אלא גם שלטו במצרים.
מאמצע המאה ה-18, ועד להתמוטטותה הסופית במלחמת העולם הראשונה, החלה האימפריה העות'מנית לקרוס אט אט לתוך עצמה, ובין השאר סבלה מחוסר יציבות באזורי הספר שלה, כולל גם במזרח התיכון שחלקים נרחבים ממנו נשלטו בפועל בידי שבטי בדואים. במהלך המאה ה-19 נאלצו העות'מנים להרגיע סכסוכים ונקמות דם בין שבטי הבדואים של צפון הנגב ולצורך זה הציבו בשטח כוחות צבא רבים, שסבלו גם הם מהתקפות הבדואים. הטורקים בנו, בין השאר, שלוש מצודות: 'קצר א-ראשד', שממוקמת על גדות נחל באר שבע, 'אל-עימרה' שממוקמת בסמוך לקיבוץ אורים של ימינו, והמיוחדת מכולן – מצודת פטיש שהוקמה על שרידי העיר 'פוטיס' ונקראה על ידי הטורקים 'אלג'היר' (ובפי הבדואים: 'קלעת אל-פוטיס'). נוסף לחיל המצב הטורקי שוכנו במקום גם אנשי מכס ומשטרת גבולות, ואפילו בית משפט.
המצודה הטורקית, שכוללת מבנה אבן ארוך עם שני אולמות גדולים, ניצבת במרומי תל על גבעה שולטת מעל נחל אופקים (ואדי חניאפש), מרחק קצר מנקודת המפגש שלו עם נחל פטיש. למרגלות הגבעה, במרחק של עשרות מטרים בודדים, נמצאת מערה טבעית שהורחבה ונבנתה, כאמור, בתקופה הביזנטית. גודל ה"מערה", או האולם התת-קרקעי, הוא כ-60 מטרים על 40 מטרים, וככל הידוע היא נחצבה במקור כמחצבה, לאחר מכן הוסבה לשימוש כממגורה, ובתקופת הטורקים שימשה כאורווה לסוסי חיל המצב הטורקי. תקרת המערה נישאת על גבי עמודים חצובים באבן.
אקורד הסיום של השלטון העות'מני באזור זה מלווה בתכסיס צבאי פשוט ומבריק, "לוקש" שבו האכילו הבריטים את הטורקים בדיוק 400 שנים לאחר שאלה הביסו את הממלוכים. בעשרה באוקטובר 1917 רכב ריצ'רד מיינרצהאגן, קצין מודיעין בריטי, על סוסו, ונכנס "בטעות" אל תוך המערך הטורקי. האגדה מספרת שמי שהבחין בו לראשונה היו החיילים שאיישו את מצודת פטיש, ולאחר שאלה פתחו לעברו באש הוא ביים נפילה מסוסו, השמיט את תרמילו, ונס מן המקום בחזרה אל האזור שבשליטת הבריטים.
חיילים טורקים שאספו את התרמיל לא יכלו להאמין למזל שנפל בחיקם (ואולי טוב היו עושים לולא היו מאמינים): בתוך התיק נמצאה מפה שעליה פורטה תוכנית הקרב של הבריטים במאמץ לכיבוש העיר עזה. המודיעין הטורקי פעל ביעילות (מסוימת), והנחה את הצבא לרכז מיד כוחות גדולים להגנת עזה, שזה בדיוק מה שהבריטים רצו שיקרה. הכוחות הטורקים הועברו דרום מערבה מגזרת באר שבע, והותירו את הגזרה הזאת מדוללת. זה כמובן הקל מאד על הבריטים לכבוש את באר שבע, לאגף את הטורקים מצפון ולחתוך את קווי האספקה שלהם. כיבוש באר שבע הקל, מאוחר יותר, על כיבוש עזה, אשר התבצע כמובן לפי תוכניות אמיתיות, ולא לפי אלה המפוברקות…
סביב מצודת פטיש הקימה הקרן הקיימת לישראל את פארק אופקים – פארק נטוע ונעים, ובשנים האחרונות שופצה המצודה, תוקן מבנה האבן המרשים והותקנו בו תריסי ברזל. כעת שבה המצודה לתפארת עברה עם חדרים משופצים, מבנה קשתות יפה, ומרפסת מרוצפת ענקית שממנה יש תצפית מרהיבה על נופי הנגב. גם המערה הענקית נוקתה, והיא מציעה למבקרים בה צינה נעימה. מפעם לפעם נערכים בפארק אירועים שונים, למשל אירוע 'מבשלות אופקים' שבו מציעות נשים מן האזור את פרי מטבחיהן, והשמועה מספרת שאנשי קק"ל ישמחו להיקשר עם יזם בעל חזון אשר יפיח רוח חדשה בפנינה ההיסטורית ורבת המעללים הזאת.
כך מגיעים: פארק אופקים ממוקם בצמוד לכביש 241 ממזרח לעיר אופקים.
תודה לטלילה ליבשיץ, ממרחב דרום של קק"ל.
צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
