בסוף המאה השישית לספירה הסתערו חיילים מוסלמים על העיר הנבטית ממשית שבמזרח הנגב והחריבו אותה, וכך הביאו לידי סיום עגום כשבע מאות שנות היסטוריה מרתקת.
ממשית, אשר שמה נובע ככל הנראה מן השם הרומי 'ממפיס', היא העיר הנבטית הראשונה אשר נבנתה במחצית השנייה של המאה הראשונה לפי הספירה. הישוב התפתח מתוך מעין חאן או מקום לינה לשיירות המסחר שפעלו בין העיר פטרה לבין עיר הנמל עזה, והנבטים החרוצים פיתחו חקלאות ענפה בבקעה שלידה, וגם בשטחים מרוחקים יותר.
לימים התמחו תושבי ממשית בגידול סוסים – בעיקר לטובת הפעילויות בהיפודרומים הרומים ברחבי המדינה, ובשיא פריחתה פעל במקום בית ספר חשוב לאדריכלות ולמקצועות הבנייה.
בתקופה הביזנטית התנצרה אוכלוסיית העיר ונבנו בה כנסיות, אולם כל ההיסטוריה הזאת נגדעה, כאמור, באבחה חדה עם הכיבוש המוסלמי אשר הותיר אותה חרבה ושוממת מאז ועד לתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל.
מי שמגיע לכאן בימי חול יכול למנות את עצמו כראש העיר: עיר שלמה ממתינה לצעדים שיפיחו חיים בפיסת ההיסטוריה החשובה של חיי מדבר.
בגן הלאומי ממשית יכול מטייל בן ימינו ללמוד אודות העושר התרבותי של הנבטים, ועל המסחר הקדום לאורך נתיב הסחר שנקרא 'דרך הבשמים'.
שיירות של סוחרים פקדו במשך מאות שנים את העיר החשובה הזאת, אשר בנוסף לנתיב ממזרח למערב חיברה גם בין ים המלח ומפרץ אילת לבין מישור החוף, הר חברון, מיצד תמר, מעלה תמר ומעלה פרס.
שיא תפארתה של ממשית היה במאה השנייה לספירה, אז הוקמו בה בתי אבן מרשימים, ובשנת 363 לספירה היא נחרבה ברעידת אדמה ושוקמה על יד הרומאים. בתקופה הרומית המאוחרת, במאות השלישית והרביעית, הוקפה העיר בחומה, ושתי הכנסיות שבה עוטרו בפסיפסים מרהיבים.
על רצפת כנסיה בעיר הירדנית 'מידבא', מפוסל פסיפס מדהים שהוכן במאה השישית לספירה, ועליו "מפת מידבא" אשר מתארת את מפת ארץ ישראל. גם העיר ממשית מופיעה על מפה זו.
תחנות החניה והמנוחה שלאורך דרך הבשמים נועדו אמנם לטובת שיירות המסחר, אבל גם קצת לרעתן: עיקר פרנסתן לא הייתה מן האירוח, אלא מגביית מיסים על הסחורה שעוברת דרכן.
הר של אבנים מסותתות אשר מונח כיום במרכז העיר הוא התוצאה העגומה של הכיבוש המוסלמי שממנו, כאמור, ממשית מעולם לא השתקמה.
בשנת 1956 נערכו באתר חפירות בדיקה ראשונות, ובשנה שלאחר מכן הסתערו עליו משלחות של ארכיאולוגים של האוניברסיטה העברית בירושלים, ולימים גם של רשות הגנים.
בשנת 2005 הוכרזו דרך הבשמים והערים שלאורכה כאתר מורשת עולמית על-ידי אונסקו.
אם תחדדו את השמיעה ותדמיינו את המראות תוכלו לשמוע את קול הגמל הזכר, החרחור ונחירת החיזור שלו אל הנאקה, ואם יד הדמיון כבר מציירת לכם דמויות תוכלו לדמיין גם את המולת השוק במעלה, ליד מבני האבן. עם מעט מאמץ תוכלו לדמיין גם שיירת גמלים שהגיעה זה עתה אל שער העיר, מכוסה באבק מדבר. הסוחרים מורידים את הגמלים לכריעה, פורקים את המשא, ומצגים אותו בפני קהל הקונים שמתקרב כדי לחזות בחידושים שנושאים איתם נוודי המדבר.
במעבר חד לימינו צריך לשבח את דורות החוקרים והמשחזרים שעסקו במלאכת השחזור והצגת ימיה המפוארים של ממשית, בזכות עמלם שוחזרה הכנסייה המערבית ואפשר כעת לחזות בפסיפס הנהדר שמעוטר בדגמים גיאומטריים ובכתובות הקדשה. המבקרים (הכניסה בתשלום) מקבלים דפדפת מסודרת ועליה שרטוט מפת הרחובות, עם מקרא שמתאר את המבנים השונים.
כך מגיעים: נוסעים על כביש 25 שמחבר את דימונה אל ים המלח, ומגיעים אל הכניסה לאתר שנמצאת כשישה קילומטרים ממזרח לדימונה.
האתר פתוח לסיורים, בתשלום. בימי הקיץ והחופש הגדול מתקיים במקום שוק נבטית. גן לאומי ממשית, 08-6556478.
בסביבה 1: בכניסה אל הכביש שמוליך לממשית ישנו פיצול דרכים אל כביש קטן שמוליך לחוות גמלים. המקום מנוהל על ידי אריאל אולמן ורעייתו, ואריאל נחשב למומחה בחיי מדבר, חיי הבדואים ובגידול ואילוף גמלים.
זהו אתר לחובבי שקט ושלווה מדברית: בין צמחיית המדבר פזורים מבנים קטנים, חדרים לאורחים שמעדיפים להתנתק מטלוויזיה ורדיו ולשבת ליהנות מנוף של מיליון כוכבים בלב המדבר.
מן החווה אפשר לצאת למסעות רכיבה על גמלים, ושם אפשר ללמוד על האוכל המקומי ועל צניפת הגמל. בנוסף פועלת שם גם תחנת איסוף של ההולכים על שביל ישראל. חוות הגמלים בנגב, 08-6552829.
בסביבה 2: אורכו של שביל התצפית על נחל ממשית הוא כ-18 ק"מ ורובו לאורך נחל ממשית אשר חצב את דרכו באדמת המדבר בדרכו להתאחד עם נחל חתירה שחותך את המכתש הגדול.
הנבטים בנו שני סכרים מדהימים בערוץ הנחל, מהם נותר כיום רק הסכר התחתון, וזאת לטובת פיתוח החקלאות המדברית המפוארת שבה התפרסמו.
