מדינת ישראל משובצת במאות, אם לא אלפי, מקומות הנצחה, חלקם מושקעים יותר וחלקם פחות, רובם קשורים גיאוגרפית לחייהם או לנסיבות מותם של האדם או האנשים שמונצחים בהם, ומאחורי כל אחד ואחד מהם מסתתר סיפור, או סיפורים, שראוי לספר.
על גבעה קירחת ונישאה בדרום יער חרובית, לא הרחק מתחנת הכח 'צפית', נמצא אחד ה'מצפורים' המושקעים בארץ, ומשקיף על קיבוץ כפר מנחם, ביתו של סא"ל דוד קרון ז"ל. הנוף ממרום המצפור מרהיב: יער חרובית פרוש למרגלותינו, הרחק באופק נראה פס דק, כחול, שרומז על הים התיכון, תוחם את מישור החוף מאשקלון ועד לראשון לציון, ולחופו נעוצות הארובות של תחנות הכח באשדוד ובאשקלון. מזרחה מכאן נראים יישובי עמק האלה, יער בריטניה, גוש עציון והרי חברון.
הגבעה עצמה נקראת 'חורבת דמומית' (חירבת דמדם בערבית), ונקודת התצפית שעליה הוקמה על-ידי אנשי קק"ל לזכר דוד קרון ואנשי יחידת המודיעין הצבאי 10. במצפור הוקמו סככת צל גדולה, שלט זיכרון, מפת מקומות ומרחקים שמסותתת באבן, מספר עצי בוסתן ושרידי חציבות עתיקות. ביער חרובית הסמוך הוכשר פארק גדול שמותאם למוגבלי תנועה ובני משפחותיהם, והיער כולו חרוץ בשבילים מסודרים שחלקם סלולים ומשובץ בחניונים, מסלולי טיול רגליים ושבילים לרכיבת אופניים, מתקני משחק לילדים ומתקני כושר גופני למבוגרים.
זה הזמן והמקום לשלוף את פק"ל הקפה ולהרהר בתפקידו של המודיעין בהגנה על מדינת ישראל, ובחלקם של האנשים – חיילים, קצינים ואזרחים, עוד מימי 'השומר' ועד לסמטאות טהרן ולמחסני סודות הגרעין שבה.
קצרה היריעה מלספר כאן את כל סיפורי מעלליו וחייו של דוד קרון בכלל, ובפרט את תרומתו לביטחון המדינה, לכן נתרכז רק בעיקרי הדברים. קרון נולד בשנת 1915 בעיר גרודנו, שנמצאת כיום בשטח בלארוס, ועלה ארצה בשנת 1931, אל מקווה ישראל, ולאחר מכן הצטרף אל גרעין קיבוץ שהשתקע בתחילה ברמתיים ולאחר מכן ייסד את כפר מנחם.
בשנת 1936 הוא הצטרף אל המתנדבים במלחמת האזרחים בספרד, ולצורך זה נאלץ לוותר על חברותו בקיבוץ. בספרד הוא לחם בפלוגת הקשר של החטיבה הפולנית מס' 13, ולאחר ההפסד לגייסות פרנקו הוא שב ארצה, אל כפר מנחם.
בשנת 1938 גוייס קרון לשירות הידיעות של ההגנה ומונה כקצין המודיעין של אזור הנגב, ובמסגרת זאת הקים רשת סוכנים ומודיעים מקרב הבדואים. מודיעים אלה הביאו ידיעות רבות וחשובות לפני ובמהלך מלחמת העצמאות, וקרון עצמו חתום על הידיעה החשובה לפיה עבדאללה, מלך ירדן, מבקש להגיע להסכם עם נציגי המדינה היהודית – זאת בניגוד לשמועות שרווחו אז לפיהן זממו הירדנים להשתלט על ארץ ישראל.
דמותו של קרון שנויה במחלוקת: בהפוגה הראשונה בקרבות העקובים מדם של מלחמת השחרור הוא כתב סקירה שכותרתה "על המצב בנגב לקראת הפסקת האש", ובה הוא התריע מפני התבססותם של המצרים – שהקימו מינהל אזרחי בנגב וניהלו את חיי התושבים, "בשעה שאנחנו לא עשינו כלום למען ביסוס שלטון אזרחי כלשהו, וכל פעולותינו הצטמצמו בגירוש, הרג והשמדת רכוש". לעומת זאת, משה גבעתי, אשר כתב ספר אודות גדוד 9 במלחמה, טען שקרון פקד על הוצאה להורג של השבויים הגברים לאחר כיבוש הכפר ברייר בחודש מאי 1948.
הפרשה הטעונה והמביכה ביותר שבה היה קרון מעורב, כזאת שצריכה לשמש כתמרור אזהרה לעולמי עולמים, היא המשפט החפוז והוצאתו להורג על לא עוול בכפו של סרן מאיר טוביאנסקי שהואשם בבגידה.
טוביאנסקי, שעבד בחברת החשמל, נחשד בכך שהעביר לידי הבריטים מידע אודות מפעלי התעשייה הצבאית בירושלים, וכתוצאה מכך אלה הופגזו על ידי הלגיון הירדני. טוביאנסקי נעצר ונחקר על-ידי מי שהיו לימים בכירי מערך המודיעין – איסר בארי, בנימין גיבלי ואברהם קדרון, וגם על-ידי קרון, ובגלל רשלנותם ופזיזותם של החוקרים חולצה ממנו הודאה שגויה. שלושה מבין ארבעת החוקרים, בהם גם קרון, היו גם השופטים במשפט שדה לא חוקי שנערך לטוביאנסקי, והם גם הורו על הוצאתו להורג בו במקום, ללא יכולת ערעור, עוד באותו היום. לימים התבררה חפותו המוחלטת של טוביאנסקי, אבל את הנעשה כבר אי אפשר היה להשיב.
לאחר פירוק הש"י והקמת צה"ל מונה קרון לפקד על יחידת מודיעין חדשה בשם 'מודיעין 10' אשר הפכה לימים ליחידה 504 של השב"כ. בתפקידו זה הוא התמקד בהשגת מודיעין אודות הצבאות של מדינות ערב, ובכלל זה גם על הפעלת סוכנים מעבר לגבול.
בשנות החמישים עסק קרון באיסוף מודיעין באירופה, אודות היחסים בין הגוש הקומוניסטי למצרים, ולאחר מכן השתתף בהקמת "ברית הפריפריה" עם טורקיה, איראן ואתיופיה, שאותה הגה בשעתו דוד בן-גוריון. קרון הקים בסיס פעולה באתיופיה, עד לחזרתו לישראל ולקיבוץ בשנת 59. שבע שנים לאחר מכן חזר קרון ל'מוסד', עמד בראש התחנה בטהרן והיה בין מי שעסקו במיסוד הקשרים עם הכורדים. הוא נפטר בשנת 2001 בכפר מנחם.
אחרי הקפה, והתצפית המרהיבה על הנוף, כדאי לצאת לנסיעה קצרה על דרך שמתחילה מימין לכביש, מצפון לתחנת הכח צפית. שביל העפר נמתח מערבה וחולף בין שדות חרושים שכבר ממתינים לגשם ראשון, חולף לצד חורש אורנים צעיר ועולה עד לרחבת כורכר.
בסביבה 1: גן לאומי צפית. טיפוס בשביל מסודר אל ראש 'תל צפית' לתצפית מרהיבה. בהמשך השביל דרומה, אחרי יער חרובית.
בסביבה 2: יער בולגריה. החניון הדרומי ביותר של היער, לזכר יהודי מקדוניה שנרצחו בשואה. במקום נבנתה אנדרטה ולצידה שולחנות פיקניק ומסלול טיול רגלי אל הגן הלאומי תל צפית
כך מגיעים: נוסעים על כביש 383 מצומת שער אברהם לכיוון צומת זכריה. יער חרובית ממוקם בסמוך לכביש 383, ממזרח לקיבוץ כפר מנחם. דרך סלולה נמתחת מערבה אל תחנת הכוח 'צפית', מול חניון 'אבירם ברכה' בקצה הדרומי של יער חרובית. לאחר כ-900 מטרים פונים ימינה (צפונה) אל דרך עפר וממשיכים עליה כקילומטר נוסף עד למצפור.
צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
