כל מי שחולף צפונה או דרומה על כביש החוף בסמוך לגעש ושפיים מכיר את מתחם הקניות הענק שמסתיר את הנוף כלפי מערב. רוב מי שחולפים במקום לא יודעים שמאחורי המרכז המסחרי הזה מוסתרת אחת משמורות הטבע היפות ביותר של מרכז הארץ, וזאת כנראה הסיבה שמעט מאד מטיילים, יחסית, פוקדים אותה.
'שמורת חוף השרון' נחה בשלווה מופלאה על ראש מצוק הכורכר, בין גושי ישובים מצפון ומדרום לה, כשהיא שולטת על מרחבי הים הכחול שמשתרעים מערבה עד לקצה האופק. הכניסה לשמורה חופשית, ולא כרוכה בתשלום, אבל אסור להיכנס אליה עם כלבים או בעלי חיים אחרים, ויש לכך סיבה טובה.
הגן הלאומי 'חוף השרון' הוכרז כגן לאומי כבר בשנת 1973 והוא משתרע על כקילומטר ו-200 מטרים לאורך וכ-400 מטרים לרוחב, כ-1,250 דונמים בסך הכל, בין הישוב 'ארסוף' בדרום לבין 'מכון וינגייט' בצפון, ובין חוף הים במערב לשדות של הקיבוצים שפיים, געש ויקום במזרח.
שטח זה נחשב לחלק מ"מסדרון אקולוגי" שכולל את שמורות פולג, ברכות החורף הסמוכות לקיבוץ געש, אזור ארסוף, והגן הלאומי 'אפולוניה-סידנא עלי'. בגן כלולים חוף הים, וכן מצוק הכורכר ורצועת החולות שבעורפו, ובמקור הוא הוכרז כגן לאומי וכאזור נופש ופנאי, ובשנים קודמות אף בוצעו בו נטיעות מעשה ידי אדם.
לימים הסתבר שבמקום ישנם בתי גידול טבעיים נדירים בשרון, ולכן הוא הפך, בפועל, לשמורת טבע שאסורה בה כל פעילות שעלולה לפגוע בצומח ובחי. תכסית הקרקע היא של אדמות 'חמרה' וכורכר במספר שכבות שעליהן גדלים צמחים ייחודיים ובהם גם כאלה שנמצאים בסכנת הכחדה. למשל, האוכלוסיה הטבעית היחידה בעולם של צמח שנקרא 'חומעת האווירון' צומחת אך ורק בגן הלאומי חוף השרון, וגם ה'חרצית הדביקה' שגדלה שם נחשבת נדירה. צמחים אחרים שגדלים בשמורה הם, למשל, אטד החוף, שרביטן, רותם המדבר, קורנית מקורקפת, לענה חד זרעית, נר הלילה החורפי, אספסת הים וזעתר, ועד לא מכבר, בשלהי הקיץ וראשית הסתיו, צמחו כאן גם חצבים חסונים וחבצלות חוף.
אנשי רשות שמורות הטבע ביצעו במהלך השנים פעולות להשבת מיני צמחים ובעלי חיים נדירים, בהם אירוס הארגמן וצבי ישראלי, שעדר קטן של פרטיו הושב אל שטח השמורה ואל האזור כולו בשנת 2001. בנוסף חיים שם מספר מינים אחרים של בעלי חיים, חלקם נדירים.
אגב, גם רכס הכורכר שמוכר לנו לאורך מאות קילומטרים על חוף הים התיכון נחשב נדיר, כמעט פלא טבע: הכורכר הוא דיונות חול שהתאבנו, והחול שממנו הוא נוצר מקורו בבליית הרי גרניט באתיופיה. חול זה הוסע במהלך עשרות אלפי שנים דרך נהר הנילוס שבאפריקה אל הים התיכון, חלקו יצר את קו החוף שלנו וחלקו התאבן, כאמור, ובנה את המצוק. אדמת ה'חמרה', ה"אדומה", שכלואה בין שכבות הכורכר עשירה בתחמוצות ברזל שמקנות לה את צבעה, ועל עורף המצוק מייצבת צמחיה טבעית את דיונות החול הנודד.
בגובה של כחמישים מטרים מעל הים, על ראש המצוק, נמצאת "התצפית הדרומית": מרפסת עץ ועליה מספר ספסלים לישיבה שממנה נראית רצועת המצוקים בין נתניה בצפון ועד הרצליה בדרום. בסמוך למרפסת הוקמה פינת הנצחה לזכר שמונה תרמילאים ישראלים שנספו ב"דרך המוות" בבוליביה בשנת 1999.
מרפסת התצפית היא אי של שלווה שממנו אפשר לראות את גלי הים מכים בסלעים, ובימים שבהם הים סוער במיוחד, וגליו מגיעים עד למרגלות המצוק ומכים שם, ניתקים לעיתים גושי סלע שצונחים אל החוף, שם הם מצטרפים אל גושי כורכר ענקיים שכבר ניתקו לפניהם ואשר מתכלים לאיטם.
אחרי תצפית מרהיבה אל הים אפשר לצאת להליכה בשבילים השמורה בין צמחיה פרועה, ועם קצת מזל והרבה סבלנות תוכלו אולי לחזות בצבאים המשוטטים. למען שלוותם ובטחונם של אלה, אגב, וכדי שלא ייבהלו ויברחו מן השמורה, אסור להגיע למקום עם כלבים או בעלי חיים אחרים.
מסלול ההליכה היקפי, אורכו כשני קילומטרים, וההליכה עליו נינוחה ומלווה בריח ים שנישא באוויר. השבילים מסומנים וקל להתמצא בהם, ואפשר לשבת לפיקניק נעים בחורש אקליפטוסים קטן שנטוע בשטח. כאשר צועדים בשביל האדום או השחור מגיעים אל חלקו הגבוה של המצוק, אל מרפסת התצפית, ובמספר מקומות הוצבו לנוחות המטיילים שלטי הזדהות עם הכוונה. אגב, במקום משתלבים 'שביל המצוק' שסמוך לחוף עם 'שביל האירוסים' שחופף ל'שביל ישראל' ונמתח בעורף המצוק.
לא הרחק משביל האירוסים נמצאת מחצבת חול נטושה שמתאימה מאד לשעשועי גלגולים של ילדים. ילדי קיבוץ שפיים מכנים את הפעילות הזאת "חליקס".
ממזרח לרצועת החוף ממוקמת תצפית נוף נוספת, שנקראת "התצפית הצפונית", והיא הוסדרה על גבעה קטנה שממנה אפשר להשקיף לכיוון הקיבוצים שפיים וגעש, ועל שדותיהם ופרדסיהם. ביום בהיר, בתצפית מזרחה, קל להבחין מכאן בהרי שומרון שתוחמים את האופק, ובעיקר בהר עיבל שמתנשא לגובה של 940 מטרים מעל העיר שכם.
כך מגיעים: נוסעים על כביש החוף מדרום או מצפון ויורדים מערבה במחלף שפיים. ממשיכים תחת לגשר לכיוון מרכז הקניות ולישוב 'ארסוף', ועוברים אותו לכיוון מערב, אל הים. בצומת T, לפני 'ארסוף', פונים ימינה (צפונה) אל דרך עפר רחבה וממשיכים איתה לפי השילוט "שמורת הטבע חוף השרון". כעבור כ-150 מטרים חולפים בתוך מתחם חניה שמיועד ליורדים לים וממשיכים דרכו מערבה כמה מאות מטרים נוספים עד לשער כניסה לשמורה. או: כתבו בוויז 'גן לאומי חוף השרון'
אפשר להחנות את המכונית בחניון המטיילים שמדרום לגן הלאומי, סמוך ליישוב ארסוף, ויש גם חניון נוסף, צפונית לגן, קרוב לשביל שיורד לחוף געש.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
