על הר בני רסן, אחת הנקודות הגבוהות על 'קו התילים' במזרח רמת הגולן בסמוך לגבול עם סוריה, נטועים עשרה עמודי ענק ובראש כל אחד מהם טורבינת רוח שמופעלת על-ידי מדחף בעל שלושה להבים שעשויים מפיברגלס.
אורך כל להב כ-18 מטרים, והמדחף כולו מסובב טורבינה שניצבת בראש עמוד בגובה של 30 מטרים ושוקל כשבעים טונות, טורבינה שמפיקה כ-600 קילוואט של חשמל.
עשר הטורבינות יחד מספקות פחות או יותר את כל תצרוכת החשמל הביתית של כל ישובי רמת הגולן, ויחד עם זאת מדובר בפסיק קטן לא רק ביחס לתצרוכת החשמל הכללית של ישראל – שרובה מסופק כיום על-ידי תחנות כח מזהמות שמופעלות באמצעות פחם או גז – אלא גם ביחס לתוכניות הגרנדיוזיות להקמת מאות טורבינות רוח נוספות ברמת הגולן.
לא קל להכריע את הויכוח בין "הירוקים" לבין עצמם בכל הנוגע לעלות-תועלת של טורבינות רוח, אבל ודאי נעים יותר לעשות את זה על ראש ההר שבו מסתובבים עשרת המדחפים – "חוות הרוח" שעל הר בני רסן (תל עסניה), בגובה של 1,050 מטרים מעל לפני הים במזרח-מרכז רמת הגולן.
הקמת "חוות הרוח" החלה בשנת 1992 וכבר באותה השנה היא החלה לייצר חשמל, ודי מהר הוקמו בה עשר טורבינות שנטועות במרחק של כ-100 מטרים זו מזו על קו צפון-דרום.
עשרת הגנרטורים, שממוקמים בראשי העמודים, מפיקים יחד כ-12 מיליון קילוואט בשנה ומספקים את תצרוכת החשמל הביתית של כ-12 אלף נפש, והחשמל הזה נמכר לחברת החשמל תמורת כמיליון דולר בשנה.
היות שעלות ההקמה של חוות טורבינות כזאת נאמדת בכשישה מיליוני דולר הרי שברור שמדובר בהשקעה כלכלית משתלמת מאד, והתומכים בה מדגישים כמובן את העובדה שמדובר באנרגיה מתחדשת שחוסכת הרבה מאד זיהום אוויר, פגיעה בריאותית ותלות ביבוא אנרגיה.
בעוד שסך התפוקה של חוות הרוח הקיימת לא מתקרב אפילו למכסת הייצור המותרת כיום בישראל, שהיא כ-700 מגהוואט, משרד התשתיות החליט להגדיל את המכסה הנוכחית ל-1,500 מגהוואט ולכן מתוכננת כעת הקמת 23 חוות דומות שבהן צפויות לפעול יותר מ–500 (!) טורבינות, כ-300 מהן ב'עמק הבכא' שבצפון מזרח רמת הגולן.
כמה מן הארגונים הירוקים סבורים שהקמת טורבינות נוספות תפגע לא רק בנוף המרהיב של רמת הגולן אלא גם באלפי בעלי חיים מידי שנה.
לנוכח זאת החליטה לאחרונה המועצה הארצית לתכנון ובנייה להגביל את הקמת טורבינות הרוח באזורים בעלי חשיבות נופית ואקולוגית, וקבעה שהיא תותר רק בשוליים שלהם – שאינם בהכרח המיקומים האידאליים מבחינת משטר הרוחות.
בנוסף להשפעה המובנת מאליה על הנוף עצמו, פגיעה אקולוגית מאסיבית אבל פחות מוכרת נגרמת לאלפי עופות ועטלפים – בהם גם מינים שנמצאים בסכנת הכחדה, אשר נפגעים על-ידי להבי הטורבינות ונהרגים.
היות שישראל בכלל, ורמת הגולן בפרט, נמצאות על אחד ממסלולי הנדידה החשובים ביותר בעולם של עופות שונים – הרי שברור שלפגיעה כזאת יש משמעויות הרסניות במיוחד, וכמה מן הארגונים הירוקים מזהירים שהיקף הפגיעה צפוי להיות אלפי בעלי חיים הרוגים מידי שנה.
מקום שבו נעים מאד להרהר בטיעונים בעד ונגד הקמת טורבינות נוספות הוא כאמור הר בני רסן, שעליו מוצבות הטורבינות הקיימות, ומכאן אפשר גם להרהר בנושאים נוספים – כואבים יותר – כאשר משקיפים אל מעבר לגבול אל תוך שטח סוריה. מערבה מכאן מתנשאים הר שיפון ותל א-רחיניה, וכן הישוב עין זיוון.
כל עוד שמזג האוויר יבש, וכך גם האדמה, קל להגיע אל חוות הרוח עם כמעט כל סוגי כלי הרכב, ומי שמתקשה להגיע עד לפיסגה יכול להחנות את המכונית בצד הדרך ולטפס רגלית.
המיקום המומלץ ביותר לתצפית נמצא בסמוך לטורבינה השלישית, אשר נטועה על הנקודה הגבוהה ביותר, ושעת היום המומלצת ביותר לביקור היא לקראת השקיעה, כשהציוד המומלץ אתכם הוא כמובן הספר 'דון קישוט'.
טיפ לצלמים: בימים מעוננים הרווחתם רקע יפה לטורבינות, וכדי להעמיד אותן בפרופורציות מומלץ להחנות את המכונית, או לעמוד, בסמוך לטורבינה כשמצלמים אותה.
חברת "מי גולן אנרגיית רוח", שהיא הבעלים של החווה, מארחת מטיילים במקום ומספקת להם הסברים, אולם זאת בתיאום טלפוני מראש עם יואב צור בטלפון 04-6820290.
כך מגיעים: עולים אל רמת הגולן דרך כביש 87 וממשיכים ישר דרך צומת קצביה וצומת המפלים. בצומת בשן פונים שמאלה, אל כביש 98 וממשיכים צפונה, כחמישה קילומטרים צפונית לקיבוץ אלוני הבשן, עד לשביל עפר שלפניו שילוט לכיוון חוות הטורבינות. מכאן ממשיכים עם הרכב, או ברגל, עד לראש ההר.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
