אחרי שוך הסערה הגדולה, ככל הנראה במהלך הלילה שבין שישי לשבת, צפוי מזג האוויר להתבהר ולהירגע אך עדיין להיות קר.
זאת הזדמנות נהדרת לטיול קצר, עטוף במעילים, אל הפינה הדרום-מזרחית של רכס הכרמל ואל מנזר ה"מורחקה" שממרפסתו נשקף אחד הנופים היפים והנעימים בצפון הארץ.
המקום שמוכר לרובנו כ"מוחרקה" נקרא בעברית "קרן הכרמל", על אף שפירוש השם "דַיְר אלְמֻחְרַקַה" הוא בכלל "מנזר השריפה". פסגה גבוהה זאת של רכס הכרמל, שנמצאת במרחק של כ-2.5 ק"מ מיקנעם עילית וכארבעה ק"מ מדליית אל-כרמל, מתנשאת לגובה של 474 מטרים מעל פני הים.
במקום זה, כך על פי המסורת, התחולל עימות בין הנביא אליהו לבין נביאי הבעל שבו זכה אליהו לתמיכה אלוהית כאשר אש ירדה מן השמים ורק קורבנו של אליהו נענה. 850 נביאי הבעל והאשרה שילמו אמנם בחייהם את מחיר הפירוטכניקה, אבל מי סופר? סיפור הנביא אליהו ומלחמתו בכופרים, רעיון שתפס היטב גם אצל חלק מן הנוצרים, המוסלמים והיהודים ("וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת" – מלכים א', פרק י"ט, פסוק י'), מתנגש תיאולוגית עם גישה יהודית אחרת, מקבלת ורחומה יותר ("לֹא בָרוּחַ ה'… לֹא בָרַעַשׁ ה'… לֹא בָאֵשׁ ה' …(כי אם) בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה" – מלכים א', פרק י"ט, פסוקים י"א-י"ב).
כך או אחרת, במהלך האלף האחרון נמשכו אל זירת האירוע כל מי שהיה חשוב להם להצדיק מלחמה באמונות של אחרים, וכבר באמצע המאה ה-12, בעת ביקורו במקום של הנוסע המפורסם בנימין מטודלה, נמצא במקום אתר הנצחה לסיפור המכונן הזה.
מאז ועד היום משך אליו המקום מבקרים יהודים, מוסלמים ונוצרים, ובאמצע המאה ה-19 נרכשה הקרקע על-ידי המסדר הכרמליטי שאנשיו בנו, במהלך רבע המאה שלאחר מכן, כנסיה ומנזר שנמצאים בו עד היום. נזירים כרמליטים איישו את המנזר לאורך רוב השנים, למעט תקופה שהחלה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שבה הם גורשו משם, בפועל, על-ידי העות'מנים.
בשנות ה-60 של המאה הקודמת שופצה הכנסיה לעיצוב הנוכחי שלה, בחצר המטופחת שלה יש גן ובו פינת התכנסות ושולחן דרשה, וכן מספר פסלי אבן שהבולט בהם הוא פסל אליהו הנביא. במקום פועלת גם חנות מזכרות, ומכאן אפשר לעלות אל גג שממנו נשקפים נופי עמק יזרעאל, נחל קישון, הגליל התחתון ורמת מנשה.
ממרפסת התצפית מבחינים בעננים שנדחקים אל מרחבי עמק יזרעאל, קרעיהם נמתחים כגומי עוד כאשר הם מרחפים מעל לשדותיו הירוקים של עמק זבולון, משם הם מתלכדים ומטפסים אל מעבר בין ההרים מעל ליוקנעם, חודרים בין יערות האורנים ומהלכים כצל כבד על הכרמל עד שהם מתלכדים לסערת ברקים מעל לעוספייא. כאן, ברום הכרמל, מהתלים בהם משבי רוח והם ממטירים גשמים ונסוגים מזרחה מעל למרפסת הגדולה של המנזר.
כאשר ניצבים כאן חשופים לרוח, עטופים במעילים ומהודקים עם צעיפים, כדאי להמתין לרגע הבודד שבו בוקעת השמש צוהר מבעד לעננים ומשנה בבת אחת את המראות, הצבעים והצללים ומייפה את אדמות העמק. העננים אוספים כח, נושקים את תל מגידו וממריאים הלאה, מזרחה וצפונה, מטפסים על מצוק 'הר הקפיצה' בדרכם להמטיר גשם על קישוטי חג המולד בעיר נצרת.
בעוד שרבים מאיתנו מכירים את המנזר ואת מרפסת התצפית, מעטים מכירים את "השילוש הצומח" למרגלות המנזר, במחצית המדרון, לצד השביל הרחב שחוצה את מזרח הכרמל. כאן נמצא איחוד יפה של שלושה עצים שבעי ימים אשר צמחו זה לצד זה, נסתרים מן העין. אלה עץ אלון, עץ אלה ארצישראלית, ועץ חרוב, ואם תרצו אפשר לראות בנוף הזה סמל לשילוב בין אמונות או עמים.
השביל שחוצה את הכרמל המזרחי מאפשר להציץ אל נופי הכרמל, עמק יזרעאל, עמק זבולון וה"לבניות" הגדולות של בתי הזיקוק בחיפה, וכמובן את הים הגדול ואת נמל חיפה. השביל, ברובו דרך כורכר בעלת עבירות טובה למעט שלוליות פה ושם, פולח את המחצית העליונה של ההר, אם כי לאחר סופה או גשם רב הופכים כמה מקטעים שלו לבוגדניים מידי עבור למכוניות נוסעים.
יערות אורנים נטועים מצידי השביל ומסתירים לפרקים את הנוף הרחוק יותר, עד לנקודה מסוימת מתחת ל'מוחרקה' שבה נפתח שדה ראיה רחב ובו נגלים עצי אלון קשישים, בתחילה כבודדים ולאחר מכן בקבוצה גדולה.
כך מגיעים: הדרך למנזר המוחרקה מתחילה בעיירה דליית אל-כרמל שאליה קל להגיע, ממזרח או ממערב, על כביש 672. מי שמגיע ממזרח – בין אם מאזור שפלת החוף או מצפון, יירד ל-672 מכביש 70 במחלף אליקים. מי שמגיע מאזור חיפה פשוט ייצא מן העיר מזרחה.
בתוך דליית אל-כרמל מוצב שילוט חום ברור לכיוון מנזר המוחרקה, והכביש אליו מתפתל לאורך כשלושה ק"מ בין עצי היער (יש להתעלם מן השלטים שמכוונים אל דרך נוף הכרמל) ומוליך ישירות לכניסה אל שני חניונים שהוכשרו בכניסה לאתר. המקום, אגב, לא נגיש לנכים.
צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
