בימים אלה לפני כשנה נחנך – גם אם לא בפעם הראשונה – 'שביל האור' שהוא מסלול טיול מושקע ומהנה בין חוף זיקים לחוף ניצנים. מעבר לנוף הנהדר ולטיולים הרגועים והנעימים שמומלץ לבצע עליו, המסלול הזה מדגים כמה רבדים משעשעים של "ישראליות מודל שנות האלפיים" עם כמה מן הדברים הטובים והפחות טובים שבה.
נפתח כמובן בדברים הטובים שמתחילים במשימה החשובה של שמירת הטבע, הנוף והשטחים הפתוחים, ובאיחוד המתבקש של מספר רשויות ישראליות למען מטרה כל כך ראויה. בשלב האחרון בפרויקט "דרך האור" – דרך נוף שסלולה בשטחים פתוחים של מישור החוף והנגב הצפון מערבי באופן שמאפשר טיולים ממונעים, רגליים או עם אופניים, בוצעו שיקום וסימון של המסלול והצבת פינות ישיבה ופיקניק לפנאי ובילוי בחיק הטבע.
מתנה זאת למטיילים וחובבי הטבע מאפשרת ליהנות מכמה רמות קושי של טיול – החל מנסיעה ברכב עם חלונות סגורים, דרך הליכות קצרות עם תינוקות ופעוטות לאורך קטעים ספציפיים מן המסלול, וכלה בריצה או רכיבת אופניים, והכל בתוך הטבע המהמם עם רוחות נעימות מכיוון הים. חורף 2022-2023 אמנם שחון וחם יחסית, אבל הצמחיה מסביב ירוקה, החיטה הצעירה כבר מזדקפת מתוך השדות, ואפילו בימי הגשם המעטים יש שעות הפוגה ארוכות שבהן נעים להסתובב בחוץ.
אורך 'שביל האור' כ-50 קילומטרים וטיול הסופ"ש שלנו צנוע בהרבה: אנחנו בחרנו בפחות משליש שלו, המסלול הדרומי שהוא קטע ארוך ומפותל שמתחיל בחוף הרחצה של זיקים ועד לקיבוץ גברעם. זה מסלול יומי רגוע שמיועד למשפחות עם ילדים ומאפשר עצירות פיקניק נינוחות לאורך הדרך. המסלול המחודש והיפה הזה עדיין לא מוכר כמו שבילים אחרים בארץ ולא מופיע באופן מסודר על מפות סימון שבילים, אבל בזכות העבודה שבוצעה לפני כשנה הוא מסומן "בשטח" באמצעות בטונדות ושלטי סימון ייעודיים.
לאורך המסלול, בתקופה זאת של השנה, צומחים עצי אקליפטוס ותיקים ועבי גזע ומשוכות צבר, וכל הוואדיות הקטנים לאורך הדרך מעוטרים כעת בצמחי קנה גבוהים שקצות ה'מברשת' הענקית שלהן מתנודדים ברוח הקרירה. רוב הדרך מקושטת בשדות חיטה מוריקים ובצמחיית נחלים, מנוקדת פה ושם בשלוליות מן הגשם האחרון, ואפשר כבר להבחין בראשונות הכלניות ומסביב בחגיגה גדולה של ציפורים, טבע וחי.
יוצאים, כאמור, מן השטח החולי של חוף זיקים שממנו אפשר להבחין בנמל הפחם של תחנת הכוח רוטנברג ובשלוש הארובות הגבוהות שלה, חולפים על פני 'בית הקשתות' (המוזנח והמט ליפול) של זיקים, ומגיעים אל מאגר שקמה שהחל להתמלא במי הגשמים המעטים. מן המאגר חוזרים לצומת עם כביש 3411 ונוסעים מזרחה לאורך כ-500 מטרים. מצד ימין תבחינו בכניסה לשמורת כרמיה (סימון שביל כחול) ומכאן מתחיל קטע דרך לאורך הסימון המסודר של 'שביל האור'. נוסעים לצד הערוץ הפורח של נחל שקמה, חוצים את נחל עובד ולאחר מכן את כביש 4 ואת מסילת הברזל וממשיכים מזרחה. ממשיכים אל קיבוץ ארז, יער ארז, ועד לקיבוץ גברעם.
בדרך חולפים על פני מספר אתרים ונקודות ציון שאפשר לעצור בהם – שמורת כרמיה, אזור השחזור של קרבות יד מרדכי, גשרי הרכבת, שביל השקמה, אנדרטת ההנצחה לעובדי הכפייה המצרים ומערת הכורכר שליד קיבוץ גברעם. מאד מומלץ להצטייד בערכת קפה מינימלית או ציוד פיקניק לא כבד מידי מפני שלאורך הדרך יש עשרות נקודות שממש קוראות למטיילים לעצור, לנוח, ופשוט ליהנות מן הטבע והשקט.
בשביל האור הוכשרו שלושה מסלולי טיול שונים: באזור ניצנים השביל יורד אל החולות, שם משגשגים שיחי רותם ועצי שקמים, בהמשך, באזור 'חוליקאת' מוליך השביל מראש גבעה אל בוסתן, ואפשר לטייל בו במסלול מעגלי מנוקד בכלניות, ובאזור זיקים יש מסלול חביב לכיוון הים. 'שביל האור' משמש, בין השאר, לפעילויות חברתיות וחינוכיות לתושבי הסביבה ובמיוחד לתנועות הנוער, והוא נועד לחזק את המודעות להגנת הטבע ולשמירת השטחים הפתוחים, כמו גם לשיקום ושימור האקולוגיות הייחודיות של האזור למען הדורות הבאים.
כמובן שבישראל, כמו בישראל, עודף הרשויות והביורוקרטיה מותיר נושאים שנופלים בין הכיסאות, ובמקרה הזה אפשר להתחיל ב"קרב על הקרדיט": פרויקט 'שביל האור' המקורי – מסלול באורך של כ-43 קילומטרים, נהגה והוקם כבר בסוף העשור הראשון של המאה בסיוע חברת החשמל והוא אף נחנך רשמית בשנת 2011. מאז, ועד ל"פוש" האחרון לפני כשנה, בוצעו בו ולאורכו לא מעט פעילויות לעידוד התיירות והנופש. בהקשר הזה מגיעה מילה טובה ליאיר פרג'ון, מי שעמד בראשות המועצה האזורית חוף אשקלון בין השנים 2007-2018, ובתפקידו זה היה בין הכוחות המובילים והדוחפים להקמת השביל.
מה שמטריד מעט זאת התמקדות במקטעים ספציפיים שכנראה קל יותר "לגזור סרט" עליהם, תוך התעלמות מן "התמונה הגדולה" שמסביב. למשל, כבר ביציאה לטיול שלנו, במקטע הדרומי, חולפים ליד 'בית הקשתות' המוזנח והמט ליפול וקשה להבין מדוע הטיפול בשטחים פתוחים לא כולל את כל מה שנמצא עליהם (ובמיוחד כשמדברים על פרויקט שהתיימר לבצע "פינוי מפגעים"). נכון, מבנים היסטוריים מסוג זה אמורים להיות מטופלים על-ידי המועצה לשימור אתרים ואליה מופנית האצבע, אבל צריך להזכיר גם את אחת ה"מחותנות" והיוזמות של פרויקט 'שביל האור' – רשות מקרקעי ישראל, אשר גבתה בשנים האחרונות מאות מיליארדי שקלים כמיסי נדל"ן. הקרן שלה לשמירה על שטחים פתוחים – אשר מצהירה על עצמה כמי ש"פועלת במסגרת חוק רשות מקרקעי ישראל אל מול משרדי ממשלה, רשויות סטטוטוריות, גופים מוניציפליים, חברות ממשלתיות וגופים נוספים", בוודאי יכולה לשתף פעולה עם המועצה לשימור אתרים ואולי גם לתקצב אותה כדי להפוך (גם) את האתר הזה לאבן חן בנוף.
עד אז לא פחות מטרידה העובדה שפקחי המועצה באזור עסוקים בעיקר בהטלת קנסות והצמדת דוחות אל קומץ כלי הרכב שחונים במגרש החניה של חוף זיקים (מדוע לא לאפשר חניה חינם?), וזה מעודד את רוב בעלי הרכב לחנות במגרש כורכר סמוך (וזאת גם ההמלצה שלנו).
כך מגיעים: היציאה למסלול מחוף זיקים, וכך גם לכתוב ל'וויז'.
